עיקרון האי וודאות בתחרות מדגיש בפנינו שני אלמנטים מרכזיים שחשוב לשמר באימון בכל הקשור לביצוע מיומנויות: יכולת ויסות תנועתית ויכולת גיוון תנועתית. בפוסט הקודם הראנו איך מניפולציות על הציוד של ספורטאים, אשר מעלות את רמת אי-הוודאות באימון, מאלצות את הספורטאי לווסת את התנועות שלו ולהפוך אותן ליותר תגובתיות מאשר מתוכננות. האלמנט השני, גיוון תנועתי, גם הוא קריטי ביצירת אימון אפקטיבי ושיפור מיומנויות.

מחקר שבדק את הקינמטיקה של מגישים בבייסבול (כלומר תיאר באופן מתמטי את התנועה שלהם), מצא שמתוך 20 מרכיבים שונים בביצוע רק 5 מרכיבים הראו קשר בן יציבות לבין איכות הביצוע. במילים אחרות, רוב מרכיבי התנועה בטכניקה של המגישים שנבדקו היו שונים בכל הגשה בלי קשר לביצוע מוצלח או לא (1). באופן כללי, גיוון תנועתי נמצא קשור במומחיות (כלומר, מומחים מגוונים יותר בתנועה) ובשיפור ביצועים (כלומר ככל שהאימון יותר מגוון הוא בדרך כלל יותר אפקטיבי) (2).

‍

השאיפה להיות בעל מגוון תנועתי רחב ברורה - הגיוון מספק לספורטאי אפשרויות תגובה רבות יותר ובזכות כך יכולת לפתור בעיות טקטיות ומוטוריות בטווח רחב יותר של סיטואציות. הבעיה המרכזית בהקשר זה כשמתאמנים בתנאי בידוד היא (שוב) המחסור באי וודאות ובדינאמיות של התחרות שלא מייצר עבור הספורטאי הזדמנויות לאמן את הרפרטואר התנועתי שלו. פתרון אפשרי לבעיה יכול להיות השימוש בשיטת אימון מקורית ומעניינת בשם למידה דיפרנציאלית.

למידה דיפרנציאלית היא רעיון שהגה חוקר בשם וולפגאנג שולהורן (Wolfgang Schollhorn). הרעיון הכללי הוא לאלץ את הספורטאי לבצע מיומנות מוטוריות (קפיצה לגובה/זריקה לסל/הנחתה וכו') מתוך מצבים גופנים שונים ומשונים, כך שבאופן הזה הוא ילמד לייצר ביצועים איכותיים ממגוון רחב של סיטואציות. ננסה להדגים באמצעות ניסוי של שולהורן עצמו: במחקר נבדקו כדורגלנים חובבים ביכולת הבעיטה ועצירת הכדור שלהם. הנבדקים התחלקו ל-2 קבוצות ניסוי מרכזיות – קבוצה אחת התאמנה על הביצועים בדרך הקלאסית של הוראות טכניות, כלומר ניתנו להם הוראות ומשובים טכניים ישירים על ביצועי הבעיטות ועצירות הכדור. לקבוצה השנייה לא סופק כל משוב או מידע מילולי ישיר על איכות הביצוע, אלא ניתנו להם הוראות לנקודת הפתיחה של הביצוע. למשל- 'עצרו את הכדור עם החזה, עיניים עצומות ויד ימין מושטת הצידה', 'בעט בכדור אחרי דריבל קצר, ראש מבצע רוטציה וידיים משוכות לאחור', וכן הלאה (3).

מה הם מצאו? הקבוצה שהתאמנה בשיטת הלמידה הדיפרנציאלית שיפרה את הביצועים שלה באופן מובהק לעומת הקבוצה שהתאמנה בצורה הקלאסית. ממצאים דומים עלו גם במחקרים על מחליקי קרח, קפיצות לגובה ובייסבול (4,5,6). איך אפשר להסביר את האפקט המפתיע? מסתבר שכשנוסף 'רעש' על הביצוע של הספורטאי, כלומר כשמוציאים את הביצוע מהרוטינה האוטומטית או המוכרת לו אבל משאירים את המטרה התנועתית דומה, מופעל גירוי על המערכת המוטורית שמרחיב את השליטה שלו במיומנות ובהמשך את היכולת שלו להשתמש בה ביותר מצבים.

‍

אז מה אפשר לקחת מזה?

העדר הצורך בוויסות תנועות כתגובה לסביבה דינאמית יכול לקבל מענה באמצעות מניפולציות על ציוד, אך ייתכן שהתנועות המרכזיות שיבוצעו עדיין יהיו קרובות לאזור הנוחות של הספורטאי והוא לא יידרש או יתקל בצורך לגוון את התנועות שלו, כפי שהוא נדרש בסיטואציה בתחרות או באימון דינאמי. למידה דיפרנציאלית מאפשרת באופן מאולץ אך אפקטיבי להרחיב את המגוון התנועתי של הספורטאי גם בהיעדר סיטואציות משתנות. השימוש בכלי הזה דורש, כרגיל, יצירתיות ומיקוד ברור על איזו מיומנות עובדים ומה רוצים לשפר בה. לדוגמא, שחקן כדורסל יכול לבצע אימון דיפרנציאלי על ביצוע קרוס אובר ממצב של רגל אחת, מסיבוב, מקפיצה, מנפילה ואפילו מישיבה. ככל שהמגוון שמכסים רחב יותר – כך גדל הסיכוי לאפקטיביות של האימון.

‍

לפוסט הבא בסדרה, אימון עם חסימת ראייה, לחצו כאן.

‍

מקורות:

1. Glanzer, J. A., Diffendaffer, A. Z., Slowik, J. S., Drogosz, M., Lo, N. J., & Fleisig, G. S. (2019). The relationship between variability in baseball pitching kinematics and consistency in pitch location. Sports Biomechanics, 1-8.‏

2. Gorman, A. D., & Maloney, M. A. (2016). Representative design: Does the addition of a defender change the execution of a basketball shot?. Psychology of Sport and Exercise, 27, 112-119.‏

3. I Schollhorn, W., Hegen, P., & Davids, K. (2012). The nonlinear nature of learning-A differential learning approach. The Open Sports Sciences Journal, 5(1).‏

4. Savelsbergh, G. J., Kamper, W. J., Rabius, J., De Koning, J. J., & Schöllhorn, W. (2010). A new method to learn to start in speed skating: a differencial learning approach. International Journal of Sport Psychology, 41(4), 415.‏

5. Gaspar, A., Santos, S., Coutinho, D., Gonçalves, B., Sampaio, J., & Leite, N. (2019). Acute effects of differential learning on football kicking performance and in countermovement jump. PloS one, 14(10), e0224280.‏

6. Gray, R. (2020). Comparing the constraints led approach, differential learning and prescriptive instruction for training opposite-field hitting in baseball. Psychology of Sport and Exercise, 101797.

‍