לפוסט הראשון מתוך הספר Nurture Shock לחצו כאן.

‍

לפי סקרים של ארגון השינה הלאומי של ארצות הברית, 90% מההורים חושבים שהילדים שלהם ישנים מספיק. 60% מתלמידי התיכון מדווחים שהם מרגישים ישנוניות במהלך היום. 20%-33% מהם נרדמים בשיעור לפחות פעם בשבוע.

מספר הגורמים כמספר המשפחות: יותר מדי פעילויות, שיעורי בית רבים מדי, שעת כיבוי אורות גמישה מדי, טלוויזיה וטלפון נייד בחדר השינה – כולם תורמים.

החשיבות של השינה כאשר ילדים גדלים, אפילו עד גיל 21, נמצאת גם בתרומה שלה לפיתוח הקשרים המוחיים, שנעשה בעיקר בזמן השינה. פחות שינה – פחות פיתוח.

כמה פחות? במחקר שערך פרופ' אבי שדה מאוניברסיטת תל אביב, הוא מצא ששעה אחת חסרה של שינה בלילה, במשך שלושה לילות, הופכת את הביצוע של ילדים בכיתה ו' לביצוע של ילדים בכיתה ד'.

להרצאה קצרה של פרופ' שדה על שינה וקשיי שינה בילדות:

מתבגרים מקבלים עוד פחות שעות שינה, והדבר פוגע ביכולת של הגוף להשתמש בגלוקוז שבדם. מה נפגע מכך? החלק הקדמי של המוח – זה שאחראי על תכנון, חיזוי תוצאות של מעשים והבנת ההשלכות שלהם. הם יותר מועדים לשיכחה ובסבירות יותר גבוהה לא להצליח לשלוט בדחפים מידיים. עוד נמצא שחוסר בשינה לא פוגע בזכרונות של אירועים שליליים, אלא רק בכאלה נייטרליים או חיוביים. אנחנו ישנים פחות, ומתעוררים כשאנחנו זוכרים דברים לא טובים...

עוד אצל מתבגרים: נוצרת בגיל ההתבגרות "הזזה" של השעון הביולוגי. אם אצל ילדים לפני גיל ההתגברות הפרשת מלטונין (הורמון השינה) מתחילה עם שקיעת השמש, אצל מתבגרים היא "זזה" כ-90 דקות. חברו זאת לעובדה שהם צריכים להתעורר לבית הספר עם שעון מעורר (כלומר – לא יקיצה טבעית), וקבלו מתבגר שישן פחות ממה שהוא צריך, ועדיין מפריש מלטונין בשעה בה הוא אמור להיות ער וללמוד.

זה עובד בדיוק כמו שזה נשמע שזה יעבוד...

אז למה רוב בתי הספר מתחילים בשעה מוקדמת כל כך? כנראה כי זה נוח למבוגרים. עם זאת, אם המטרה היא למידה וחינוך של הילדים והמתבגרים, אולי עדיף לבצע את השינוי: מצבי רוח, אימפולסיביות, ניתוק – כולם מצבים שמאפיינים מתבגרים ונשמעים לנו מוכרים מאוד. אותם מצבי רוח אימפולסיביות וניתוק הם גם סימפטומים של חסך כרוני בשינה.

ולבסוף, גם השמנה מתקשרת לחסך בשינה: כאשר אנחנו ישנים פחות, ההורמון שמעורר רעב פעיל יותר, וההורמון שמעורר שובע נרדם... ולא רק זה – הורמון גדילה (שמופרש במנה גדולה קרוב לתחילת השינה) אחראי חלקית לפירוק שומן. פחות שינה – פחות פירוק של שומן. בנוסף, מי שישן אוכל פחות (כי הוא ער פחות שעות) ויכול לבצע יותר פעילות גופנית (כי הוא פחות עייף).

שינה זה לא לחלשים – והמדע כבר יודע להגיד לנו כמה אנחנו מפסידים כאשר אנחנו מונעים מהילדים לישון.

עוד על שינה בלחיצה כאן.

לפרק הבא בסדרה - על גזע - לחצו כאן.