בגישה הדומיננטית לאימון, ההתקפה מקבלת הנחיה ממש ברורה מה עליה לבצע, והיא צריכה להתאמץ לבצע ללא קשר למצב ההגנה.
למשל, בסיומת.
"אבל קואץ', אני לא יכול לסיים כמו שאמרת, הוא נמצא שם."
"תזוז משם, אתה לא רואה שהוא מתאמן על הסיומת הספציפית מאוד שהכרחתי אותו לבצע בלי שום התייחסות להגנה?"
דיאלוג מהסוג הזה נשמע מופרך, אבל הוא נפוץ.
ההגנה (אם היא בכלל שם) היא רק עלה תאנה לרצון של המאמן שהסיומת תתבצע בדיוק כמו שהוא אמר, בצורה מושלמת טכנית.
ואז נגמר החלק ה"טכני" ועוברים לשחק,
והשחקנים עדיין לא מבצעים מה ש"צריך" ב"טכניקה הנכונה", כי הם התאמנו בלי הקשר למצב המשחק המפתיע והמגוון.
המאמן רוצה שהם יבצעו מושלם, אבל לא כך עובד המשחק ולא כך עובדת למידה מוטורית.
אז מה כן עושים?
כדי לעזור לשחקנ/ית להתפתח בקליעה, למשל, מה בעצם אנחנו צריכים לעשות?
1. לזהות מה מגביל את השחקנ/ית - ברמה הטכנית, הטקטית, המנטלית, הפיזית, החברתית וכו'.
2. לבדוק אם המגבלה תלויה בעצמו
(אחיזה לא יעילה, בחירת זריקות לא טובה, חוסר ביטחון, כאב בכתף, אמרו לי לזרוק ככה)
או באחרים
(מסירה לא מדויקת, זווית חסימה לא יעילה, קושי למסור תחת לחץ, חוסר יכולת להגיע במסירה, לא אוהבים אותו).
3. לפתח תוכנית שתקדם את השחקנ/ית בכל ההיבטים הרלוונטיים.
4. לאפשר לשחקנ/ית להתנסות ולעקוב אחרי ההתקדמות.
תוכנית פיתוח שחקנ/ית איכותית ושלמה יכולה לכלול מרכיבים רבים:
1. מידע כללי על השחקנ/ית.
2. מגבלות, יכולות וחוזקות רלוונטיות, כולל פוטנציאל לפיתוח בעתיד.
3. הבנה מי משפיע על השחקנ/ית ואיך.
4. הבנה מה מניע את השחקנ/ית ומה חשוב לה.
5. דברים שדרושים שיפור ואיך אפשר להחביא אותם ברמה הקבוצתית בזמן הפיתוח.
6. רעיונות לתרגילים ולפעילויות שיעזרו להבליט חוזקות ולפתח מגבלות.
7. תיעוד של התרגילים הנ"ל שנעשה בהם שימוש בעבר עם משוב על היעילות שלהם, אם אפשר כולל וידאו.
8. תיעוד של התערבויות שונות שנעשו בתחומים אחרים, כמו מיינדפולנס, כוח ועוד והשפעתם על ההתפתחות.
9. תיעוד של אבחנות ממקורות חיצוניים כמו צופים, הורים, מאמני נבחרת ועוד.
10. תיעוד של היסטוריה רפואית ותהליכים פיזיותרפיים.
11. מדיה חברתית רלוונטית ומדיה בכלל שתומכת בתהליך או היא חלק ממנו.
מקומות בהם חשוב לפתח שחקנים/ות (יש מקומות שזה לא חשוב בהם?) צריכים להתייחס לתחום הזה בצורה יותר מחושבת ומתוכננת.
זה כולל את הפקדת התחום בידי אדם שזו ההתמחות שלו.
לתת את התפקיד הזה לשחקנים לשעבר ללא ניסיון בתחום ולאפשר למאמנים צעירים להתפתח "תוך כדי" רק יוצר תהליך בו אף אחד לא לומד ומתחדש אלא ממשיכים להעביר את אותם רעיונות, שנה אחרי שנה.
האם קבלת החלטות הוא נושא נפרד בפיתוח יכולות אישיות?
נראה שלא.
אפשר ללמוד קליעה ואז קבלת החלטות בקליעה, אבל אם ממילא יש אלמנט של קבלת החלטות בקליעה, למה לא לשלב אותו מראש לתוך אימון הפיתוח האישי?
אם ממילא יש אלמנט של קבלת החלטות בכדרור, למה לא לשלב אותו מראש? הרי זה לא מספיק לדעת לכדרר, צריך לכדרר רחוק מההגנה. ההגנה זזה, מושיטה ידיים, דוחפת. צריך להתמודד.
עוד מחשבות על קבלת החלטות מתוך ספר הכדורסל האחרון - לחצו כאן.
רעיון טוב לזמן אימון יכול להיות "מקבצים".
שחקן אחד משחק 3 פעמים ברצף בהתקפה 1 על 1, אבל כל פעם מול שומר שונה.
שחקנית אחת משחקת 5 פוזשנים ברצף פיקנרול, וכל פעם הפיתרון ההגנתי יכול להיות שונה.
וברמה הקבוצתית גם כן:
קבוצה אחת משחקת את אותו התרגיל 5 פוזשנים ברצף, וכל פעם ההגנה מונעת כדור משחקן אחר.
הצורך לבצע התאמות לא צפויות ולהיות מוכנים לפוזשן הבא שאולי יכלול התאמות אחרות לחלוטין יוצר גירסת אקסטרים של המשחק שמעצימה את הצורך להתמודד ולהישאר בפוקוס על המשימה.
