'מספיק טוב' זה מחלה, ו'לא כל כך גרוע' היא קריאת הקרב של הבינוניות. - קייסי וות'רס.
כמעט בכל תחום, הסטנדרט לאיכות הביצוע יורד. יש איזשהו אמצע מטאפורי שכולם שואפים אליו. הכול נראה אותו דבר. חסר מחשבה. חסר ייחודיות. ככה אחרים עושים. ככה אחרים מעדיפים. שאל את הצ'ט, צור PDF. הגהה? לא צריך, צ'ט אמר.
זה לא אומר שאין ערך למערכות יעילות. אם אנחנו כבר מוציאים מוצר איכותי, טוב שנדע לשכפל את הביצוע. אבל לא לזה אני מתכוון.
השאיפה לאיכות מונעת בעיקר על ידי האומן. אומן הוא אדם שמבין לעומק איך ולמה דברים עובדים, ואיך להשתמש בהם. בעברית יש שתי משמעויות למילה אומן.
מה ההבדל בין אומן (Oman) לבין אומן (Uman)?
בקצרה:
אומן (O) הוא artist – יוצר, כגון צייר, פסל, מוזיקאי, שחקן וסופר. וגם מאמן ספורט, אם יורשה לי להוסיף.
אומן (U) הוא 'בעל מלאכה', 'מומחה במלאכתו'.
אפשר להיות O בלי להיות U ואפשר להיות U בלי להיות O.
אגב, אין דבר כזה אמן (A). לא אומרים ככה, מסתבר.
המחשבה שעולה לי מתוך ההבחנה הזאת היא שאם אנחנו רק מעתיקים, אנחנו לא אומן (O) ולא אומן (U).
אין משהו רע כשלעצמו בהעתקה - של תרגילי אימון, של תרגילי משחק, של סגנון דיבור. רוב המאמנים המתחילים צריכים להתחיל מאיפשהו ועדיין אין להם פילוסופיה משל עצמם או רעיונות לשדרוג הקיים. צריך את היסודות לפני שבונים לגובה.
מה שקורה בימינו - כנראה בגלל עודף המידע אבל גם בגלל סגנון הלימוד בתוכניות להכשרת מאמנים ומדריכים - הוא שמאמנים חדשים הופכים להיות "לוחצי כפתורים".
הם עוקבים אחרי כמה מאמנים באינסטגרם או בטיקטוק אז הם מדי פעם מביאים תרגיל חדש, ולפעמים הוא אפילו מעניין או מועיל, אבל הם לא מבינים מה ההקשר בו התרגיל הזה טוב (או לא טוב) ואם משהו נהרס או מתקלקל הם הופכים להיות חסרי אונים.
משם, הדרך להאשמת השחקנים/ות קלה. זה השחקנים שלא מבינים.
להבדיל, אם מאמן מבין יכולת גופנית, וגם פסיכולוגיה של הספורט וגם טקטיקה ברמה גבוהה ולמידה מוטורית, הוא מגדיל את הסיכוי להבין בעיה שעולה בזמן האימונים ולפתור אותה.
אם כל מה שהוא מכיר זה קצת טקטיקה ואת תרגילי האימון שעשו לו כשהוא היה שחקן, הוא לא יכול לפתור את רוב הבעיות שיצוצו בזמן האימונים.
ההבנה הנרחבת מאפשרת לאותו מאמן גם לפרוץ גבולות ולחדש. יותר קל לחדש כשאתה מבין מספר תחומים ויכול לחבר ביניהם.
"למד את הכללים כמו מקצוען, כדי שתוכל לשבור אותם כמו אומן." - פבלו פיקאסו
הגישה הזאת לאיכות תהפוך לחשובה יותר ויותר ככל שעידן הבינה המלאכותית יעבור לשלבים המתקדמים שלו. השטויות חסרות המחשבה (וחסרות ההגהה…) שמדביקות כל סגנון מדיה יהפכו להיות נפוצות עוד יותר. מעמד לוחצי הכפתורים יקבל בראש מהאוטומציה, זה לא יהיה צמוד.
לאנשים שהאיכות שלהם יוצאת דופן יהיו הרבה יותר הזדמנויות לפרוץ דרך ולהגיע להמונים באמצעות מיקוד באדם מאחורי התהליך. באמצעות הבנה ברורה של התהליך, על כל מרכיביו.
אני חושב שעידן הבינה המלאכותית יחזיר בגדול את חשיבות שלב השוליה.
היכולת ללמוד מאדם שמבצע באיכות גבוהה ולמצוא את דרכך בתחום חשובה מאין כמוה בעידן בה כל אחד לוחץ על כמה כפתורים ומפיק תוצר שהוא מדהים בבינוניות שלו.
לא חסרים מאמנים שלא מתאמנים, אנשים שאמורים ללמד אבל לא מוכנים ללמוד בעצמם שום דבר חדש, אנשים שמוכרים לך משהו אבל לא היו רוצים להשתמש בזה בעצמם.
אם אנחנו לא מזהים איכות בתחומים אחרים (לא רק סוגי ספורט אחרים, אלא כלכלה, כתיבה, מוזיקה, רפואה, בישול ועוד) יהיה לנו קשה ליצור מערכת יחסים עם איכות והיא לא תופיע בתחום העיסוק שלנו.
"כדי להכין אוכל טעים, עליכם לאהוב אוכל טעים. איכות המרכיבים חשובה, אך עליכם לפתח חך של הבחנה בין טוב לרע. בלי טעם טוב, אי אפשר להכין אוכל טוב. אם חוש הטעם שלכם נמוך משל הלקוחות, איך תוכלו להרשים אותם?"
- ג'ירו אונו
אם אנחנו בעצמנו נשקיע מאמץ בלמידה ונעזור לפתח את המאמנים של העתיד, אנחנו מבטיחים לעצמנו גישה נוחה יותר לעתיד - עבורנו ועבור התחום שלנו.
כשאנחנו מקבלים אימון איכותי אי אפשר לטעות ואי אפשר להתבלבל. אנחנו יודעים שזה איכותי.
האם אנחנו מספקים אימון כזה בעצמנו?
