לפוסט הקודם - בניה של ספורטאי - לחצו כאן.
בטורניר ה-ATP הראשון שלו פדרר לא נראה שהוא מתרגש.
"לרוג'ר יש תכונה נהדרת שהוא חי את ההווה. הוא נהנה ממה שקורה עכשיו ואז עובר לדבר הבא," אמר הטניסאי לשעבר השוויצרי מארק רוסה.
יש טכניקות להתאמן על זה, סיפר הפסיכולוג שעבד עם פדרר, אבל מרכיב אחר הוא לסמוך שהחיים ייקחו אותך בכיוון הנכון, שהאנשים שמקיפים אותך יעשו מה שצריך ואתה לא צריך לדאוג. לפדרר היה את זה.
"ועד היום מדהימה אותי העובדה שהוא המשיך להיות צנוע, מסור למקצוע. 20 שנה ברצף. אנשים מביאים לו דברים בחינם, הוא מוכר בכל מקום שבו הוא הולך והוא ממשיך להתאמן, ממשיך להקפיד על מה שחשוב. מבחינתי הוא מודל לחיקוי בהיבט הזה." - סטן ואוורינקה.
בגמר הטורניר ה-ATP הראשון שלו הפסיד פדרר למארק רוסה, שוויצרי בגובה 2.01 מ'. הוא התחיל להזיל דמעות כי הוא חשב שזו הייתה ותהיה ההזדמנות היחידה שלו לזכות בטורניר ATP. רוסה אמר לו "תרגיע את עצמך."
מרטינה נברטילובה, ענקית הטניס, שיתפה פעם בנוסחה שלה להצלחה:
"אלופים נולדים, ואז הם צריכים את הסביבה הנכונה כדי לצמוח."
לא משנה כמה אתה מתאמן קשה, כמה ההורים שלך עשירים או כמה התוכנית שלך מדויקת, אם אין לך תיאום עין-יד או מהירות שהם מעל הממוצע, לא תהיה טניסאי צמרת.
ויחד עם זה, שום גורל לא יתממש אם טניסאי לא יקבל אימון ברמה גבוהה והזדמנות להוכיח מה הוא יודע.
עוד על יחסי הגומלין בין כישרון ולמידה כאן.
אחרי האולימפיאדה הראשונה בה השתתף, פדרר ידע שהוא צריך להתנתק ממערכת הטניס השוויצרית ולבחור מאמן משלו. הוא התלבט ארוכות.
הוא רצה לבחור בכל אחד מהמאמנים הקודמים שלו (לשניהם קוראים פיטר), אבל הוא ידע שזה לא כדאי. הוא בחר באדם שלישי, שסירב להצעה. הוא לא רצה לקלקל את מערכת היחסים שלו עם שני הפיטרים. הוא הציע למשפחת פדרר במי לבחור. המשפחה ביקשה עוד דעה, וגם המאמן השני הציע אותו אדם.
פדרר בחר בפיטר לונדגרן. "זה היה 50-50. זו הייתה ההחלטה הקשה בחיי."
אחרי האולימפיאדה פדרר גם החליט להפסיק לעבוד עם הפסיכולוג שליווה אותו.
"כל מה שאני עושה ממוקד בידיעה שיום אחד לא תצטרך אותי. אני לא רוצה ליצור תלות, אני לא רוצה שמערכת היחסים שלנו תרגיש לך ככה שאתה יכול להיות טוב רק איתי. המנטרה שלי היא שאני רוצה שתגיד לי יום אחד בעתיד "תודה, הבנתי. אני יכול לעשות את זה בלעדיך."
פדרר הפסיד 6 טורנירים ברצף בסיבוב הראשון ולא היה בטוח מה הולך להיות ההמשך.
הוא אהב בירה, הוא אהב מסיבות.
באולימפיאדה הוא סיים רביעי, הסיום אולי המאכזב ביותר - כל כך קרוב למדליה, אבל שם התרחש אירוע מכונן אחר בחייו - הוא נישק בפעם הראשונה את מי שתהיה אשתו.
"מירקה האמינה בי מאוד ולא רצתה שאבזבז את היכולות שלי. היא ידעה שעם היכולות שלי אני אוכל להשיג יותר ממה שהיא הצליחה להשיג עבור עצמה, והאמונה הזאת שלה בי השפיעה עליי מאוד.
במשחק המפורסם בווימבלדון מול פיט סמפראס פדרר התרגש מאוד, אבל לא הראה סימני לחץ. הוא היה ממוקד. המאמן שלו אמר לו פעם שכולם יודעים שהוא הכי טוב בטניס, אבל שהם בכל זאת מתאמצים מולו ממש כי הם יודעים שאם הוא ישתגע, הם מנצחים.
אחרי אירוע נוסף של שבירת מחבט, פדרר הבין שלא משנה מה כולם אמרו על ההתנהגות שלו, בסוף זה הוא על המגרש, ומשהו צריך לבוא ממנו. הוא התקשה לראות את עצמו בטלוויזיה עם מחבט מרוסק. זה מתסכל ומאכזב. נראה מטופש.
"לקח לי המון זמן," הוא אמר. "המון זמן."
"ידעתי שהאנרגיות שלי יוצאות על איך שאני מרגיש. הייתי גמור, אבל לא בגלל שלא הייתי בכושר משחק. הכול היה כל כך אמוציונלי. וכשהייתי צעיר כולם התנהגו ככה. זה היה נורמלי. אבל פתאום אתה בטורניר גדול, ואתה משחק מול שחקנים שאתה מעריץ, ואתה לא יכול להתנהג ככה יותר.
הניצחון על סמפראס במגרש המרכזי בווימבלדון שינה הכול. כולם ידעו מי זה פדרר עכשיו. "למה הוא לא מנצח יותר?" אנשים שאלו את המאמן שלו. "הוא לא מוכן עדיין," הוא השיב. היו לו כל כך הרבה כלים, לקח לו זמן ללמוד במה להשתמש ומתי.
ואז פיטר קרטר מת בתאונה, וחייו של פדרר התהפכו. הוא לא יכול היה לעבור רגע על המגרש בלי לחשוב על המאמן שלו לשעבר.
"לא בא לי לשחק יותר." אמר פדרר. הוא פרש מטורניר, חזר לשוויץ, השתתף בהלוויה של קרטר. זה היה עוד רגע מכונן בחייו.
הוא הבין שמעכשיו, כל הצלחה שלו מנציחה את זכרו של קרטר ואת המאמץ שלו לעזור לפדרר לצמוח.
האם פדרר היה מפתח את הקריירה שפיתח אם קרטר היה נשאר בחיים? לא בטוח.
פדרר הפך להיות רגוע יותר, לפעמים רגוע מדי.
גם אחרי הפסדים הכול היה… שקט. הוא עדיין לא מצא את האיזון.
"כשהייתי צעיר לא הבנתי מה זה אומר להיות באנרגיה הנכונה. צריך שילוב של אש ושל קרח. זה איך שאני נראה? איך שאני הולך? אבל מדובר בפוקוס, נקודה אחרי נקודה. המאבק הוא להחזיר את עצמך כשהמחשבה שלך מתחילה לנדוד."
מה העצה הכי טובה שפדרר נתן לך, שאלו את סטן ואוורינקה.
"החשיבות של לחיות את הרגע. הימים שלו עמוסים, כולם רוצים את תשומת הלב שלו במשך 20 שנה, והוא נשאר רגוע. גם כשיש דברים שהוא נהנה מהם פחות, הוא עושה אותם הכי טוב, יותר טוב מכולם."
אחרי התואר הראשון שלו בווימבלדון הוא אמר "כשאני מנצח הכול נראה ממש קל, וכשאני מפסיד זה נראה כאילו לא התאמצתי. אבל תאמינו לי, אני מתאמץ. נתתי את כל מה שיש לי בשבועיים האלה."
"רק בגלל שזה נראה קל לא אומר שזה לא קשה. אנחנו פשוט מאוד יעילים." אמר סמפראס על פדרר ועל עצמו.
"מישהו מסתכל עליי בתחילת הקריירה והוא יכול לחשוב לעצמו 'אוקיי, ממש מוכשר'. כשהפסדתי כולם אמרו לי להתאמץ יותר. כשאני מנצח כולם אומרים 'אלוהיםםם איזה משחק יפה'."
המשך הקריירה פדרר זכה להראות את הגריט שלו והוא שמח כי זו תכונה בעצמו שהוא מעריך. "לא הייתי מנצח יותר מ-1000 משחקים בקריירה בלעדיה."
בדיוק אחרי שנה נהדרת והמקום הראשון בעולם קרוב מתמיד, פדרר החליט החלטה מפתיעה.
הוא נפרד מהמאמן שלו.
הוא הרגיש שהגיע הזמן לשינוי, והוא תמיד פעל לפי תחושות הבטן שלו.
"זה היה תהליך ארוך. אנחנו בשיא, אבל אני משוכנע שזה הצעד הנכון הבא. הוא היה מאוכזב אבל הוא הבין את הטיעונים שלי. תמיד חתמנו על הסכמים לשנה אחת. הגענו לסיום שנה והחלטתי לבצע שינוי."
אחרי שנה נהדרת נוספת ללא מאמן, פדרר החליט לשכור את שירותיו של מאמן אחר.
אנדי רודיק אמר שלדעתו הקריירה של פדרר ארוכה מאוד בזכות השליטה הטכנית הגבוהה שלו. הוא לא מבזבז תנועות. הוא מונע מהגוף שלו סטרס בזכות יעילות תנועתית.
"הוא גם לא מאפשר לשנוא אותו. הוא לא מגלגל עליך עיניים, הוא לא צועק לכיוונך בצורה מעצבנת אחרי נקודה. זה עזר לו. יש הרבה שחקנים שרק מחפשים לשגע אותך ולהיכנס איתך לדברים כאלה, והוא לא נכנס לדברים האלה."
איזו התקדמות.
