בלדסו נפצע ובריידי שיחק פחות טוב ממה שהיה רוצה.
בליצ'יק לא חשב שיש לו מה להגן על בריידי. היה לו אמון מלא.
בריידי אמר לחבר לקבוצה "אני לא מחזיר לבלדסו את התפקיד." החבר חשב לעצמו שזה לא יהיה תלוי בבריידי. יש בעלים, יש מאמן. כשבלדסו יבריא הוא יחזור.
בריידי ידע מה הוא עושה. אחרים לא הכירו אותו. הוא טיפס. הוא הגיע לטופ. הוא מתכנן להישאר שם.
***
רביין כבר לא היה בחיים כשהעונה התחילה, אבל בליצ'יק החליט לא למצוא מאמן קוורטרבקים אחר. הוא עשה את התפקיד בעצמו. הוא היה נפגש איתם לדון בתרגילים ונטיות, ובלדסו נתן טיפים לבריידי. הוא תיאר לעצמו שאחרי שיבריא הוא יוכל להמשיך מאיפה שבריידי הגיע ולהוביל את הקבוצה לפלייאוף.
בריידי עבר כמה משחקים ראשונים, אבל כמו שהמאמן הידוע ביל פרסלס אמר, הגדולים ביותר ממשיכים להשתפר גם בזמנים הקשים. זה היה בריידי.
בלדסו חזר. בריידי נשאר עם תפקיד הקוורטרבק הפותח. בליצ'יק לא התכוון להתנצל או להסביר. הוא לא החליט לטובת בריידי בשביל הכיף.
בריידי הפך להיות הקוורטרבק הכי צעיר שזוכה בסופרבול. הקודם היה ג'ו מונטנה.
הפטריוטס הציעו לבלדסו יותר מ-100 מיליון דולר לפני שנה. עכשיו הם ניסו להעביר אותו לקבוצות אחרות כדי לחסוך כסף.
זה היה יכול להיות הצלחה מסחררת, והיה יכול להיות המהלך שיגרום לבליצ'יק ולבריידי לאבד את המקום שלהם בליגה.
אחרי הפציעה בריידי שמר על עצמו יותר ונשאר בתוך כיס ההגנה כדי להימנע מתיקולים, אבל המוח עדיין היה כזה של מהנדס, והוא עדיין היה נכנס למשרד של בליצ'יק פעם בשבוע עם המחברת שלו, משתף מה שלמד מהצפייה בוידאו על היריבה הבאה. זו הייתה פגישה עסקית קבועה. לא היו הפתעות, הם לרוב רק אישרו מה ששניהם ממילא ידעו, אבל הם המשיכו להיפגש.
היה כבוד הדדי רב ביניהם.
לא היו ארוחות לאור נרות ויציאות לפאבים.
הם היו שותפים למשרד, וידעו זה על זה שכל אחד מהם הטוב בתחום שלו.
