לפוסט הקודם - יריבים - לחצו כאן.
נדאל היה שונה מאחרים.
כולם מחפשים להשתחרר מהלחץ, מהציפיות. נדאל לא עסוק בזה בכלל. הוא רק רוצה לשחק את הנקודה הבאה. הוא עסוק בתהליך.
"אני אוהב את התחרות, לא רק בטניס. כשאני מתחרה, אני אוהב להיות שם ולהיאבק על הניצחון. אולי אני אוהב את המאבק על הניצחון יותר מאשר את הניצחון."
פדרר אמר בנוגע לשבירת השיאים שהוא "מעדיף את רגע שבירת השיא ולא את העובדה שהשיא הוא שלי. אף אחד לא יכול לקחת לי את רגע השבירה של השיא. כל שיא יישבר מתישהו, אבל הרגע בו אתה מגיע לציון דרך בו אף אחד אחר לא היה, זה מה שבאמת נותן השראה."
פדרר פעם יצא להליכה עם המאמן שלו, פול אנאקון ואנאקון שאל אותו לגבי הגישה שלו להפסדים.
פדרר אמר שהוא יודע שהוא יפסיד לפעמים. אולי לא הרבה, אבל יפסיד. והוא יודע שהוא ינצח משחקים שלא בטוח שהוא היה צריך, ויפסיד משחקים שהיה אמור לנצח, וזה בסוף מתאזן. אז הוא לא מתעסק בזה יותר מדי, אלא משתדל ללמוד מכל חוויה כזו.
בזמן אחר אמר "כמה שאני רציני, אני גם יודע לשחרר ואני נרגע מהר מאוד. זה טיפ שלי לשחקנים צעירים. אני עדיין מקצוען, אבל אני עושה מה שאני צריך כדי להירגע ולעבור הלאה."
- ואתה לא מרגיש שחיקה אף פעם?
"כשאני מרגיש שחיקה מתקרבת אני פשוט מצמצם את העשייה למינימום. אימונים, משחקים, משפחה. זהו. לא חתימות. לא ראיונות. ואני מבקש עזרה בזה כי זה האינטרס של כולם שאני לא אגיע למצב של שחיקה."
עוד דרכים להימנע משחיקה בלחיצה כאן.
"בשלוש השנים האחרונות, בעיקר מאז שהפכתי להיות מספר 1 בעולם, יש לי נקודת מבט אחרת על טניס (לא כזו בה טניס זה הכול בחיים). זה עזר לי. אני יותר מאוזן. אני לא מרגיש את הלחץ. זה הופך את המשחק ליותר כיפי."
"נדהמתי כמה מעט שינה רוג'ר צריך כדי לתפקד היטב. הוא עושה כל כך הרבה ובהתחלה חשבתי שהוא לא נח מספיק, אבל הוא יודע מה הוא צריך והוא ישן ונח מספיק עבור עצמו." אמר אנאקון.
אפילו שרוג'ר הוא כזה גדול, גם הוא עדיין צריך עוד זוג עיניים. אפילו הדברים הקטנים כמו להישאר נמוך הוא לפעמים אומר שהוא לא שם לב או שוכח. צריך מאמן.
כשפדרר עמד לזכות בווימבלדון ולשבור את שיאו של פיט סמפראס, סמפראס הוזמן למשחק והגיע מיד. הכבוד לענף הטניס, הכבוד לפדרר היו ברורים מאליו. הוא בא לכבד את המעמד.
פדרר הזמין את סמפראס לסדרת משחקי ראווה באסיה והם קיימו עוד אחד בניו יורק. "פיט היה אחד מהגיבורים שלי. רציתי את החוויה הזאת כל עוד אני פעיל ולא לחכות כשאפרוש." אמר פדרר.
סמפראס לא אהב את הרעש וההמולה של חדרי ההלבשה בטורנירים הגדולים. אחת ההנאות מהגעה לחצי הגמר והגמר (מלבד הניצחון) הייתה שחדר ההלבשה היה כמעט ריק. לפדרר לא הייתה בעיה כזאת, אבל האישיות של סמפראס הייתה מופנמת וכל האינטראקציות היו גוזלות ממנו אנרגיה.
"לא רציתי להכיר את היריבים שלי יותר מדי טוב. זה היה עדיף לאישיות שלי. או שחור או לבן. אני יודע שפדרר מדבר עם נדאל, אבל לי זה לא התאים." אמר סמפראס.
"אני חושב שתמיד האמנתי באנדי (רודיק), וזאת הסיבה שתמכתי בו, וגם ביואיט. אנחנו יודעים כמה אנחנו טובים, ואנחנו יודעים כמה עבדנו וכמה קשה זה להישאר בטופ. יש לנו כבוד אחד לשני. זה לא ברור מאליו, כי כל משחק שאתה מפסיד אתה עף מהטורניר, וזה 11 חודשים בשנה. זה קשה, אבל זה נחמד שאנחנו מסוגלים לתמוך זה בזה." אמר פדרר.
מעט שחקני טניס אוהבים את המשחק ואת החיים בדרכים כמו פדרר.
הבנות שלו נולדו ביום שלישי, וביום שישי כבר היו להן דרכונים והן התכוננו לעלות על הטיסה הראשונה בחייהן. פדרר לא רק חזר לשחק טניס, הוא לוקח את המשפחה איתו לכל מקום.
יש להם מספיק כסף, אז הם לוקחים מטפלות לעזור עם הילדות, ויש להם יותר מאחת כדי לוודא שהן לא נשחקות. כשיגיע הזמן ללימודים, הם ישכרו מורה שתטוס איתן ותלמד אותן בכל מקום שהן יהיו בעולם.
"הילדות נהנות מזה, המשפחה נשארת יחד. לא הייתי בטוח שנתמיד בזה, אבל זה קירב אותנו מאוד." אמר פדרר.
"פעם שיחקתי גם קצת בשביל מירקה, אבל היא לא מצפה ממני לעשות את זה."
בגיל מאוחר פדרר שאף להמשיך ולהתמיד כדי לשמש השראה לילדים שלו. הוא רצה שהם יעריכו את המאמץ.
רודיק לא מבין איך אפשר לישון באותו חדר עם הבנות והאישה ועדיין לזכות במאסטרס.
עם שותפה כמו מירקה אשתו, זה יותר קל. היא מבינה מה זה להיות טניסאי. היא הייתה בטופ 100, היא שיחקה באולימפיאדה, בגביע דיוויס. מוזר לחשוב שהחברים של פדרר ניסו לשכנע אותו לא להתחיל לצאת איתה אחרי שהם נפגשו. שיישאר חופשי עוד קצת. הוא לא הקשיב להם, וטוב שכך. הוא הפך להיות רציני יותר - בקטע טוב.
כשהם לבד, הם עדיין מדברים לפעמים על טניס. "היא כנראה ראתה אותי מתאמן ומשחק יותר מכל אחד אחר, אז כשיש לי הזדמנות אני לפעמים מנסה להבין ממנה כל מיני דברים." אמר פדרר.
ב-15.9.2022 פרש פדרר ממשחק פעיל בגיל 41.
מה תרם לאריכות קריירה שכזו?
הטכניקה, היכולת הגופנית, היכולת להתאים את עצמו טקטית והיכולת המנטלית להישאר נוכח ומרוכז.
ובעיקר: אהבה.
"אף פעם לא הפסקתי להיות מאוהב בטניס," אמר פעם פדרר. "אף פעם."
