צעדים ראשונים בבוגרים
הפוסט הקודם - מרוסאריו לברצלונה - בלחיצה כאן.
כשפרנק רייקארד היה צריך שחקנים צעירים להשלמת הסגל לטורניר ידידות, הוא לקח גם את מסי.
"איפה לשים אותו?" הוא שאל.
"את מסי אתה יכול לשים בכל מקום על המגרש."
מסי יצר מצב לחבר לקבוצה וכמעט הבקיע בעצמו. הם רצו אותו בקבוצה הבוגרת.
הוא התחיל להתאמן עם ברצלונה ב' ולפעמים הצטרף לקבוצה הבכירה. הגיל לא שינה לו. גם המאמן שם רצה שימסור יותר, שישחק בנגיעה אחת. ואז הוא היה עובר 3 שחקנים ואת השוער ומבקיע ומה אתה יכול לעשות… "אמרתי לו שאם תהיה לו תשוקה במשחקים כמו שהוא מתאמן, אף אחד לא יוכל לנצח אותנו."
כחלק מתכנון העונה של מסי, נפגשו מאמנים הקבוצות שהוא שיחק בהן בכל יום חמישי והחליטו איזו קבוצה זקוקה לו יותר בשבוע לאחר מכן. הוא סיים את העונה עם הקבוצה עד גיל 16 ועזר לה לזכות בתואר.
האם היית צריך לתת לליאו הרבה הוראות?
"רוב מה שהוא עשה על המגרש היה שלו. אנחנו ניסינו ללמד אותו להפוך למקצוען. איך לשמור על עצמו, איך להתאמן… לפעמים היו שלושה משחקים בשבוע, ואם הוא התאמן כמו משוגע הוא לא היה יכול לשחק בשלושתם, אפילו לא בשניים. הוא היה צריך ללמוד להתאים את ההתלהבות שלו ליכולות הפיזיות שלו. כשהוא התחיל לשחק רמת ההישגים שלו עלתה וירדה אבל זה לא הדאיג אותנו. הגיוני ששחקן בן 17 יהיה פחות עקבי." - הנק טן קאטה.
"רייקארד לקח אותי צעד אחר צעד, בלי לחץ אמיתי… לפעמים לא הבנתי למה לא זומנתי לסגל או למה לא שיחקתי. עכשיו, במבט לאחור, אני מבין שהוא הכניס אותי לסגל בצורה טובה מאוד, לאט. אני אסיר תודה לו כי הוא תמיד ידע מה הכי טוב בשבילי."
"אני חייב לרייקארד הכול. הוא היה זה שהאמין בי. הוא נתן לי הזדמנות ראשונה כשעוד הייתי נער. הוא ידע איך להתמודד איתי. הוא ידע להשאיר אותי בחוץ גם כשלא אהבתי את זה או הבנתי למה. הוא הסביר לי וכל מה שהגיע אחר כך הגיע בזכותו.
כדורגלנים לעולם לא שוכחים את מי שנתן להם את ההזדמנות הראשונה. "לא משנה אם אתה עושה טעויות, אתה תשחק שוב." אמר לו רייקארד. רייקארד היה גם הוא בן של מהגרים, והוא התחבר למסי דרך מילים טובות, דרך הרצון האמיתי לעזור.
בזמן שכולם שמו לב לרונאלדיניו, מסי צמח לשחקן הרכב ראשון. רונאלדיניו הראה לו איך להתנהל, הגן עליו בתקשורת ומשך ממנו את האש. הוא נתן לו טיפים תוך כדי משחקים ולימד אותו לקחת רעיונות מליגת ה-NBA.
מאמנים טובים מבינים שאם שחקן ממשיך לדפוק בדלת, לדרוש עוד מקום, יהיה עליהם לפתוח את הדלת ולתת לו להיכנס. יחד עם זה, כששחקן רוצה לפלוש לשטח של אחרים, הוא עלול להיתקל בהתנגדות. לפעמים המאמן מגביל שחקן כדי לא לערער את היציבות בקבוצה. רייקארד הבטיח למסי שיאפשר לו לשחק באמצע, אבל בשנים הראשונות לא הייתה הזדמנות כזאת. רק עם הגעתו של פפ גווארדיולה המעבר הזה התממש.
הפציעות מהן סבל מסי עם תחילת קריירת הבוגרים שלו נבעו בעיקר מחוסר סדר. בלו"ז שלו, בהרגלי האכילה והשינה שלו. הנפש שלו הייתה מוכנה ללחץ הזה, אבל הגוף עדיין לא.
כל תקופה קצרה ברמה חדשה הציבה בפניו אתגרים חדשים. המשחק נהיה יותר מהיר. הקצב נהיה גבוה יותר. הקרבות קשים יותר. כדי לשרוד היה צורך להקפיד על תזונה ועל שינה. צריך לטעות כדי להבין את המגבלות, ומסי, כמובן, טעה ונפצע עד שהבין מה נכון עבורו. הוא היה אוכל סטייקים, שותה קולה, מנשנש בוטנים מצופים בשוקולד. חי כמו סטודנט. מדי פעם אפשר להתחמק מזה, אבל לאורך זמן זה לא מחזיק.
"מסי הוא כמו מכונית פורמולה 1. אתה לא יכול לנסוע 180 קמ"ש בהילוך ראשון. זה מקלקל את הרכב. אם הרכב הוא רגיל, אולי זה יהיה קשה אבל למחרת אפשר יהיה לנהוג בו. מנוע כמו של מסי חייב טיפול נכון." - ג'ורדי דסולה.
לקח זמן בברצלונה, אבל הם פיתחו הבנה איך לעזור לו. מילקשייק עם ויטמינים, מעסה אישי שהכיר מארגנטינה. עיסוי לפני האימון וגם אחריו. הפחתת עומס באימונים כדי להתאושש בין המשחקים.
"הדבר הכי קל בכדורגל הוא להיות שחקן מוכשר. הכי קשה זה להביא את זה לידי ביטוי שבוע אחרי שבוע, משחק אחרי משחק. תמיד יש תירוצים. ליאו נראה שהוא מוכן לקחת את האחריות הזאת על עצמו." - גודיונסן.
"בסופו של דבר החיים מחזירים אותנו למקום הנכון. ליאו הגיב בזמן. הוא הבין שהגיע הזמן לטפל בעצמו והוא הפסיק להיפצע." - לאפורטה.
כבר בגיל 18 מסי התחיל לעמוד על שלו בנבחרת ארגנטינה. אחרי שהעביר את הכדור בין הרגליים של גבריאל היינצה, היינצה שיחק מולו באגרסיביות כדי לנקום. מסי הביט לו בעיניים ואמר לו ישירות: "אל תעשה לי את זה שוב."
