לא כולם חשבו שליונל מסי יצליח. מה הוא עשה כדי להתקדם ומה אפיין אותו בתקופה הראשונה בברצלונה?
זה החלק הרביעי.
החלק השלישי - גווארדיולה ושיטות האימון - בלחיצה כאן.
בתחילת שנות ה-2000, כשהקבוצה של הנוער הלכה לחדר הכושר אחרי האימון, ליונל מסי לא היה מרים משקולות. הוא היה משחק כדורגל-טניס עם אחד מחבריו לקבוצה (והיה מפסיד).
בתחילת דרכו בבוגרים חשבו שלא יצליח לפתח קריירה ארוכה.
הגוף הקטן ואורח החיים הלא-מקצועני גרמו להם לפקפק בהמשך. המאמן שלו באותו זמן, רייקרד, אמר: "הוא חייב להבין שברגע שהמשחק נגמר מתחיל עבורו עוד משחק, וזה מניעה. לנוח, לטפל בגוף. הוא יהיה חייב ללמוד את זה ולהקטין כמה שיותר את הסיכוי לעוד פציעה."
בארבע השנים הראשונות בקבוצה, עד גיל 21, מסי הבקיע 42 גולים לברצלונה.
בארבע השנים לאחר מכן הוסיף 211 גולים והפך להיות המבקיע מספר אחת בהיסטוריית המועדון.
מסי נמוך והצעדים שלו קטנים. זה עלול להיות חיסרון אבל זה הופך להיות יתרון כי הוא מסוגל לשנות כיוון בזמן שאחרים באמצע הצעד שלהם. מי שהרגליים שלו באוויר לא יכול לשנות כיוון.
כשמסי היה כועס באימונים על פאול שלא נשרק לו, הוא היה רץ, חוטף את הכדור, עובר את כולם, מבקיע, ועושה את זה שוב ושוב עד שהתוצאה הייתה לטובתו ואז היה נרגע.
כשמסי הפסיד הוא היה עצבני, אבל לא היה מאשים. הוא היה יודע שזה עליו.
אמבפה סיפר שהכדורגלנים הגדולים בעולם - כולל מסי - שמים לב מה אחרים עושים: "אני חושב שמסי עשה טוב לרונאלדו ורונאלדו עשה טוב למסי. אני חושב שכל אחד בלי השני לא היה נשאר ברמה כזו גבוהה במשך 15 שנה. אבל כשיש שחקן ברמה כל כך קרובה לשלך, בקבוצה באותה ליגה, זה מרים את המוטיבציה למקסימום.
