באתי לראות שחקן מסוים משחק, וראיתי ילד אחר שממש מתאמץ, רץ מהר, נוגע בכדורים, משחק מעולה בלי הכדור.
אמרתי לעוזר שלי "תשיג לי את הילד הזה ואנחנו לוקחים אליפות מכללות." הילד הזה היה פטריק יואינג.
מחוץ למגרש פטריק היה אדם נעים. שחקנים באימון היו דוחפים אותו והוא היה מחייך. במשחק אימון מול קבוצה מחוץ לארה"ב דחפו אותו פעם אחת יותר מדי, והוא נתן להם אגרוף. הוא אמר שלום לסדרן בכניסה לאולם, אפשר לומר שהוא היה אדם נעים. אבל ברגע שהמשחק התחיל, הוא התנהג אחרת.
פטריק יואינג היה השחקן השחור המשמעותי הראשון שבחר לשחק אצל מאמן שחור. זה לא היה ברור מאליו. הוא הפך את זה למשהו שספורטאים שחורים מרגישים בנוח לעשות.
מייקל ג'ורדן קלע את הסל המפורסם שלו בגמר המכללות מולנו. הוא אהב להתגרות בי לאורך השנים. "קלעתי את הסל הזה כי אתם בכלל התרכזתם בג'יימס וורת'י," הוא היה אומר לי.
"ברור שהתרכזנו בו, הוא נבחר ראשון בדראפט ואתה היית סתם רוקי רזה."
אחד השחקנים שלנו איבד כדור כשהיינו ביתרון מספרי בדקה האחרונה והפסדנו את המשחק.
אמא שלי הייתה מחבקת אותי כשהיה לי קשה או הייתי עושה שטויות, ואני הלכתי לחבק אותו.
לא חשבתי על זה. זה היה אינסטינקט.
יכולתי לעשות משהו שיפגע בו, אבל אמא שלי לימדה אותי היטב כנראה. אני נותן לה יותר קרדיט על התגובה הזו מאשר אני נותן לעצמי.
אלונזו מורנינג היה אינטליגנטי, אבל הוא לא השקיע בלימודים שלו. הסתפק ב-70 או 80.
קראתי לו למשרד ונתתי נאום. התמצית שלו הייתה שהכדורסל מתישהו ייגמר והוא עלול להצטער שהוא לא פיתח גם את המוח שלו בנוסף לגוף.
ואם אתה יכול לגלות תרופה לסרטן, לא היית רוצה לדעת אם זה אפשרי?
אלונזו הקשיב, אבל לא אמר כלום. זו לא הייתה שיחה, זה היה נאום.
אלונזו שתק ובסמסטר הבא הוא נבחר לרשימת מצטייני הדיקן.
אלונזו זכה באליפות ה-NBA אחרי שחזר מהשתלת כליה, אבל זה לא ההישג הכי גדול שלו, אלא המרכז הקהילתי לנוער שהוא ייסד במיאמי ושאר הפעילויות שלו מחוץ למגרש. הוא נותן קרדיט לג'ורג'טאון שם נפתחו לו העיניים לחשיבות החיים מחוץ למגרש.
דיקמבה מוטומבו פספס שיעור יום אחד.
כשהוא הגיע לאימון, חיכיתי לו, העפתי אותו מהאימון ובאתי אליו לחדר ההלבשה. הוא חשב שאני מחזיק ביד כרטיס טיסה חזרה לקונגו. הוא בכה והתחנן. הסביר שהיה לו כאב שיניים והוא הלך לרופא. אמרתי לו שבפעם הבאה יקבע תור לזמן בו אין שיעור. למחרת הוא רץ ולקח ריבאונדים באינטנסיביות שאני מעולם לא ראיתי. הוא גם מעולם לא פספס שיעור יותר והצליח מאוד בלימודים.
דיקמבה הגיע ובקושי ידע אנגלית או איך לשמור אזורית. הוא סיים עם תואר, נבחר בדראפט, עשה קריירה נהדרת כשחקן והמשיך לתרום לפיתוח הארץ ממנה בא, קונגו. הוא בנה שם בתים, בנה בית חולים שלם על שם אמא שלו. הוא משפיע בעולם האמיתי.
אלן אייברסון הגיע אליי כאשר המשפחה שלו הייתה כל כך ענייה שהיא בקושי יכלה להרשות לעצמה מזון. הציונים שלו היו לא טובים והוא עמד למשפט. אמא שלו אמרה לי "אם לא תיקח אותו, הם יהרגו אותו."
דיברתי איתו. יותר נכון, זה היה נאום ולא שיחה.
הסברתי לו מה מצופה ממנו ברמת ההתנהגות, מה החוקים וכו'. הוא הסתכל עליי.
מאוחר יותר הוא אמר לי שהוא מעולם לא שמע אדם משתמש כל כך הרבה פעמים במילה בן-ז**ה.
כשהאימונים התחילו, הוא ניצח כל ספרינט ונאבק ככל יכולתו בכל פוזשן. הוא היה הכי טוב, והיו אצלנו שחקנים טובים מאוד. היו הורים שלא הבינו למה שנביא שחקן שהיה אמור להיות בכלא. אלן עשה לילדים שלהם בית ספר.
ההתנהגות שלו הייתה מושלמת. הוא הגיע בזמן, התאמץ בשיעורים והתלבש כמו שביקשנו בלי להתלונן.
הוא אהב לנצח וחשב שהדרך הכי טובה לנצח היא לתת לו את הכדור, אבל אם אמרתי שמשחקים תרגיל למישהו אחר, הוא שיחק את התרגיל. הוא היה כל כך תחרותי, ששנה אחת במשחק האולסטאר של ה-NBA הוא התחיל לקלל את כל השחקנים של המזרח ואמר להם שנמאס לו להפסיד למערב, ואז הם יצאו למחצית השנייה והוא הוביל אותם לניצחון.
במבדקי המאמץ לפני העונה השנייה, אלן שאל מה השיא, ביקש לשים דקה נוספת בסיום השלב האחרון והוא החזיק בשיא הזה עד שסיימתי לאמן בג'ורג'טאון.
בשישי בערב כשהחברים שלו יצאו למסיבות הוא התאמן באולם או שיחק שם עם חברים. הוא גם אהב להישאר לשחק 1*1 אחרי אימון.
לאחד מהחברים שלו לקבוצה שאפילו לא קיבל מילגת לימודים היה קרוסאובר שהיה קשה מאוד לשמור עליו. אלן היה שחקן טוב יותר, אבל התקשה להתמודד עם הקרוסאובר הזה. הוא ביקש מהחבר לקבוצה ללמד אותו והתחיל להשתמש בזה במשחקים באותה שנה. ככה הוא למד את הקרוסאובר המפורסם שלו. הוא היה מספיק צנוע כדי לבקש משחקן שאפילו לא קיבל מילגה ללמד אותו משהו:
"תודה שהצלת לי את החיים," הוא אומר לי לפעמים.
הוא היה יכול להיות מהשחקנים האלה שהיו גדולים בשכונה אבל לא יצא מהם כלום.
הבאתי אותו לג'ורג'טאון כי הוא היה אתגר שהתאים לאדם שאני. הוא ייצג נושאים חשובים יותר מאשר מה שקורה על המגרש. אני צריך משהו להיאבק עליו.
לא ידעתי שהוא יהיה כל כך טוב.
