פיט קרול מאמן פוטבול מעולה. כנראה בין המובילים אי פעם. הוא אחד מתוך שלושה מאמנים שזכו גם באליפות המכללות וגם באליפות ה-NFL, ליגת הפוטבול המקצוענית של ארה"ב.

הוא גם כתב ספר מעולה, שמתרכז בפילוסופיית האימון שלו ובעיקר בתקופה שאימן ב-USC, אותה הפך לכוח ענקי בפוטבול המכללות בארה"ב, הישג מרשים בכל קנה מידה.

קרול ידוע בזכות החשיבות שהוא מקנה לתחרותיות  - "Always Compete", והיכולת שלו ללמוד דברים חדשים ולעזור לשחקנים ולקהילה מסביבם להתפתח.

‍

אחד הדברים הראשונים שזכורים לי מהקריאה בספר הוא נושא הביטחון.

קרול כותב שזו חובתו לעזור לשחקנים לפתח את הביטחון שלהם – להתכונן בצורה כזו שתפתח את המיומנות שלהם, להיות במצב טוב בכל התחומים בחייהם, לדעת איך הם משתלבים במבנה הקבוצתי. לעזור להם להיות שקטים ככל האפשר ביחס לדברים שהם יכולים להתכונן אליהם.

עוד על ביטחון בלחיצה כאן.

‍

הוא מספר שאחת החוויות שעזרו לו לעצב את מי שהוא בתור מאמן ראשי הייתה חוויה של חוסר הצלחה ברמת האירגון / המועדון.

הייתה הרגשה שהמנהלים ואנשי המשרד רוצים דבר אחד, המאמנים רוצים דבר אחר, השחקנים לא משתלבים בפילוסופיה – בקיצור, אין תרבות אחת שמאפיינת את המקום.

הוא הבין שבמקום הבא בו יעבוד בתור מאמן ראשי זו צריכה להיות המשימה שלו – למצוא שחקנים שמשתלבים בתרבות, ולאחד את כל האנשים שעובדים בקבוצה ומסביבה תחת אותה קורת גג עם אותה פילוסופיה.

עוד על תרבות בלחיצה כאן.

פיט קרול עזר לסטיב קר להגדיר מה הערכים שחשובים לו, וסטיב קר הפך להיות מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל.

‍

כשאימן במכללה יצר קוד התנהגות קצר (משום שבואו נאמר את האמת, למי יש כוח לקרוא ויכולת לזכור קוד התנהגות ארוך):

1. לשמור תמיד על הקבוצה.

2. בלי בכיינות, בלי תלונות, בלי תירוצים.

3. להגיע מוקדם.

‍

בהמשך הספר עולה רעיון מצוין לכל מי שיש לו לפעמים אימון חלש או חסר אנרגיות. קרול והצוות שלו היו מנצלים אימון כזה ולוקחים את הקבוצה לחדר ההלבשה, מדמים הפסקת מחצית בה הם בפיגור גדול, ומסבירים לשחקנים מה הם צריכים לעשות כדי להפוך את המשחק. כשהיו חוזרים מחדר ההלבשה לאימון ל"מחצית שניה", האימון היה נראה אחרת לגמרי.

לפי קרול, הגורם המרכזי לחוסר ביטחון הוא פחד – פחד מחוסר מוכנות, מהרגשה שהיריב רמה אחת מעליי, פחד מכישלון. עבודה קשה והכנה איכותית גורמות לפחד להיעלם: עשינו מה שאפשר לעשות. לא נתנו להפסדים או לניצחונות להסיט אותנו מהדרך שלנו, בה אנחנו מחויבים להתחרות כל הזמן, ללמוד כל מה שאפשר ללמוד, להתכונן ולעבוד קשה כדי שנוכל להגיע למשחק הבא מוכנים יותר, בטוחים יותר.

הוא נותן דוגמה לביטחון שכזה כשהוא מצטט את ריק בארי, מהכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים, שענה על שאלה של כתב:

"הי ריק, יש לך איזו פילוסופיית חיים או משהו שמנחה אותך?"

"כן, אני קלעי של 46% מהשדה, אז אם אני מחטיא את 10 הזריקות הראשונות שלי, כדאי שתיזהרו ממני..."

פרק 12 נקרא coach your coaches, ולכל מנהל מקצועי או אדם שאחראי על צוות, ממליץ לקרוא.