אדי ג'ונס הגיע עם 3 קבוצות שונות לגמר אליפות העולם ברוגבי. פוסט 3 - לחץ וביצועים.
העצה הכי טובה שמישהו אי פעם נתן לי בספורט באה ממאמן רוגבי ותיק שאמר לי "תזכור שכשאתה מנצח זה אף פעם לא טוב כמו שאומרים, וכשאתה מפסיד זה אף פעם לא גרוע כמו שאומרים."
"כמה טוב אני יכול להיות עכשיו כשכל הדברים הרעים האלה קרו?" זו שאלה שכל אדם ששואף להיות ברמה גבוהה צריך לשאול את עצמו. תוכיח את עצמך. תראה את המאפיינים הכי מוצלחים שלך.
אם אתה לא אוהב לחץ, אז אתה תמצא את עצמך בחוץ. הדרך היחידה להתמודדות עם לחץ (בשונה מבריחה ממנו) היא לעשות את הכי טוב שלך באותו רגע עם הכלים שברשותך. ואין שום דבר רע בבריחה מהלחץ. רוב האנשים בעולם לא רוצים לחץ, ובצדק. אבל בכל תחום בו נדרשים ביצועים ברמה גבוהה, יש לחץ.
יש אנשים שמובילים תחת לחץ. יש אנשים שמחפשים שיובילו אותם. יש אנשים שמאשימים.
אני שואל כל אחד מאנשי הצוות והשחקנים באיזו קבוצה הם. הם חושבים… אף אחד לא רוצה להיות בקבוצה השלישית של אלה שמתלוננים. אבל גם לא כולם חוו לחץ אמיתי בחייהם.
זה נקרא מבחן התיון. אתה יודע איך התיון רק אחרי שאתה שם אותו במים רותחים.
צריך אנשים שיכולים להתמודד עם כל טמפרטורה, גבוהה ככל שתהיה.
בימינו, גם שופטים ברמה הגבוהה מתכוננים למשחקים. הם צופים במשחקים קודמים של הקבוצה ושל המאמן, והם יודעים מה האופי, מה סגנון המשחק ומי צפוי להיות אגרסיבי, להתווכח או להתלונן. הדרך הכי טובה לנהל את מערכת היחסים עם השופט היא להתנהל בצורה טובה בעצמנו.
"למה אתם לא יכולים לשחק ככה כל משחק?"
כי היריבה תנסה למנוע מאיתנו את הסגנון הזה, כי חלק מהשחקנים יהיו עייפים או כואבים או מצוברחים, כי גם היריבה טובה, כי זה לא יהיה באותו אצטדיון.
מנהיגות היא עסק בודד. כשנהיה קשה, כולם מסתכלים עליך ומצפים שיהיה לך פיתרון.
אם אתה מחפש עזרה אז יש כאלה שיגידו שאתה לא יכול להסתדר לבד. אם העזרה של אחרים לא מספיק טובה, זו אחריותך כי אתה נתת להם את האפשרות לפשל. כל מי שאתה לא נותן לו אפשרות, נוטר לך טינה על זה. הפרשנים, שתפקידם לשפוט אותך, עושים את זה בכל הכוח. לפעמים אתה מנצח אז אתה מקבל כמה מחמאות, בעיקר על זה שלא הפרעת.
מאמן גם לא אמור להיראות פגיע בפני הספורטאים או הצוות שלו, לכן אני משתדל להיפגש עם מאמנים אחרים שנמצאים כרגע (או היו בעבר) בתפקיד דומה לשלי. אני יכול לפתוח בפניהם את הלב ואת המוח, להגיד הכול ולקבל דעה נייטרלית, אבל כזו שמבוססות על ניסיון בתחום.
כשאני מדבר עם מאמנים צעירים אני אומר להם שלפני שהם מתחילים לאמן ברמה גבוהה, הם צריכים לוודא שהמשפחה שלהם בסדר. שאם אתה נעדר מבית שעות ארוכות, ימים, או במקרה של הרמה הגבוהה ביותר, לפעמים גם שבועות - שכולם יקבלו כל מה שהם צריכים, רגשית, פיזית ופסיכולוגית.
אני לא אדם טוב לדבר איתו על איזון בין עבודה לחיים האחרים, כי אני נוטה להשקיע את רוב הזמן שלי בעבודה, אבל כשאני כבר כן עם המשפחה שלי, אני משקיע בהם את מירב תשומת הלב, ויש סיכוי לרווחים נהדרים למשפחה אם המאמן יעשה עבודה טובה לאורך שנים, אבל לפעמים משפחות מתפרקות עוד לפני שהרווחים מגיעים.
