פוסט רביעי מתוך הספר שכתב מאמן הפוטבול האגדי ביל בליצ'יק.
הצלחה:
לא מנצחים 21 משחקים ברצף. מנצחים משחק אחד, 21 פעמים.
אנשים מצליחים לא מחכים שמשהו רע יקרה כדי לתקן אותו.
לכן שחקנים כמו טום בריידי מוצאים דברים לא טובים שהתרחשו גם בניצחונות הכי גדולים.
לא מחכים למשבר כדי להתחיל להשתפר. עובדים ולומדים כדי למנוע כישלונות באופן פעיל.
"כשאתה מפסיד בממוצע חצי מהנקודות שלך במשחק," אמר רוג'ר פדרר, "אתה לומד לא להתעכב על כל נקודה."
כוכבים:
משמעת לא יכולה להביא אליפות, אבל היא יכולה לממש פוטנציאל.
היא יכולה להביא שחקן מהספסל למגרש.
היא יכולה למנוע מתיחה בשריר בגלל התייבשות שנבעה מקצת יותר מדי אלכוהול אתמול עם חברים.
היא יכולה למנוע עייפות בגלל כמה שעות יותר מדי של פלייסטיישן.
מחקר מעניין הראה שכוכבים שמתנהלים בצורה טובה עוזרים לאחרים לקבל השראה ולהתנהל בצורה טובה גם הם, מה שמייצר… עוד כוכבים!
הטעות הכי גדולה שמאמן יכול לעשות (חוץ מלא למצוא כוכבים בכלל) היא לחשוב שהוא צריך לכפוף את הכוכבים שלו לאותה תבנית שתמיד השתמש בה.
כוכב צריך שיבנו סביבו תבנית שמתאימה לו.
זה מה שעשה פפ גווארדיולה עם ליאו מסי.
כשהייתי צריך להחליט בין בלדסו ובין בריידי, נתתי לכל אחד מהם חצי מהחזרות באימון כדי ששניהם יוכלו לקבל תחושה ולתפקד במשחק הקרוב.
החלטתי שבריידי ישחק והוא שיחק לא טוב.
איך הוא ישחק טוב כשהוא קיבל רק חצי מהחזרות…
הייתי צריך להחליט סופית, והחלטתי על בריידי.
בלדסו עוד עזר לנו לנצח משחק בהמשך כשבריידי נפצע בקרסול, אבל היה ברור שבריידי הוא העתיד שלנו.
ביטחון:
ביטחון הוא epi-phenomenon. הוא לא קורה במנותק מאירועים אחרים. הוא קשור אליהם ומושפע מהם.
אני יכול להיות אדם בעל ביטחון בתחום אחד ולהיות חסר ביטחון בתחום אחר.
אי אפשר לקנות ביטחון. אי אפשר ללמד ביטחון.
לקרוא את הפרק הזה בספר בטח לא ייתן לך ביטחון.
ביטחון זה לא משהו ששואפים אליו. זה משהו שמפגינים בזמן ששואפים למשהו אחר.
אבל זה לא ממש יגרום לאנשים לקנות את הספר, אז אני אגיד את זה אחרת: אני לא יכול לגרום לכם להיות בעלי ביטחון, אבל אני יכול לעזור לכם להבין מאיפה זה בא.
אם יכולתי לסכם את פילוסופיית האימון שלי ואיך אני מעריך את העבודה של עצמי במשפט אחד הוא היה "ביצוע באימונים יקבע את המציאות במשחק."
אם שחקן יכול לבצע מיומנות מסוימת באופן עקבי מול התחרות שלו באימונים, הוא יכול לבצע אותה גם כשעולים לשחק מול יריבה אחרת (בהנחה כמובן שהיריבה ברמה דומה ולא הרבה יותר טובה מאשר השחקנים באימונים).
אם הייתי צריך לבודד מיומנות אחת שקשורה ליצירת ביטחון זה היכולת לדעת מה יקרה.
איך יודעים מה יקרה? מתאמנים, מתכוננים, לומדים. כשאתה יודע מה בא יש סיכוי גדול שיהיה לך ביטחון בהתמודדות איתו.
להרוויח ביטחון מהצטרפות לארגון או קבוצה שכבר ניצחו בעבר לא ייצר ביטחון.
נכון, אולי הם חושבים שיש לך חלק בעתיד שלהם, ואולי בעתיד הם ינצחו גם כן, אבל זה שהם ניצחו בעבר לא הופך אותך לשותף לניצחונות שהם השיגו אז. זה הם השיגו, אתה עוד לא היית שם.
הנה סיפור טום בריידי שאף פעם לא סיפרתי:
זה היה יום שלישי, 25.9, יומיים אחרי שהקוורטרבק הפותח שלנו דרו בלדסו נפצע וטום בריידי התכונן להוביל את הקבוצה שלנו במשחק השלישי של העונה. הוא נשאר בבניין הרבה אחרי כולם, זה היה 21:00 והוא צפה בוידאו. הוא סיים ויצא, ומישהו פגש אותו ושאל אותו איך היה להיכנס כמחליף במשחק הקודם שהסתיים לא טוב התקפית, השגנו רק שער שדה אחד.
"זה היה בסדר, היה נחמד לשחק," טום אמר לו, אבל הוא לא סיים.
"אם הייתי משחק כל המשחק היינו מנצחים ב-40."
הוא לא השתחצן בפני התקשורת. הוא לא השפיל את בלדסו. הוא אמר את זה במסדרון הבניין שלנו. בשקט. והוא לא אמר "אני הייתי מוסר 7 טאצ'דאונים". הוא אמר ש"אנחנו" היינו מנצחים.
כמה ימים לאחר מכן הוא שיחק את כל המשחק, וניצחנו, 44-13. לא 40 הפרש, אבל לא רע למשחק ראשון בהרכב…
