התקופה עם פפ גווארדיולה
הפוסט הקודם - צעדים ראשונים בבוגרים - בלחיצה כאן.
התקופה של גווארדיולה בברצלונה התחילה ללא קשר מיוחד עם ליאו מסי. היא הסתיימה בחיבוק חם.
מה כלל תהליך ההתאמה ביניהם? מה הייתה מערכת היחסים ביניהם? מי עזר למי? האם זה היה קשר רגיל בין מאמן לבין שחקן?
מסי שמע על פפ דברים טובים מאוד, אבל כל מאמן, בטח אחד שיש לו שנה אחת של ניסיון באימון, מתקבל בחשדנות.
פפ ידע שמסי הוא הטוב בעולם. מסי לא ידע את אותו הדבר על פפ, אבל פפ היה נחוש להפוך את מסי לטוב ביותר.
היה מתח במועדון סביב הנסיעה של מסי עם נבחרת ארגנטינה למשחקים האולימפיים. פפ לא רצה להתעמת איתו ומסי הסתובב לא מרוצה. הוא תפס בזרועו של מסי ושאל אותו מה קורה, אבל מסי לא רצה לענות ונמנע לדבר בגלוי על מה שהטריד אותו. התעורר הצורך שפפ יתמוך בנסיעה של מסי למשחקים האולימפיים. פפ גרם לזה לקרות. הוא התקשר למסי ואמר לו "תשתתף ותזכה במדליית הזהב."
מההתחלה, פפ החליט, המטרה הייתה שיהיה למסי כיף.
הוא השחקן של המועדון, וזה לא שווה אם זה לא כיף. הוא לא האמין בכפייה, ולא חשב שהוא רוצה בסגל שחקן שרוצה להיות באותו רגע במקום אחר. הוא ידע שכשיחזור, מסי ישחק יותר טוב.
כשחזר ואחרי הסתגלות, מסי נהנה מהאימונים של גווארדיולה. היה הרבה משחק עם הכדור, וההרצאות והשיחות נשארו קצרות. באימונים הראשונים היו הרבה דברים קטנים והרבה פרטים, אבל אחרי שבועיים שלושה פפ כבר לא היה צריך לצעוק, השחקנים ידעו באופן אינסטינקטיבי מה מצופה מהם.
הערך של מסי, אמר פפ, הוא שהוא מוכיח שאתה לא צריך לדבר כדי להיות מעולה. אתה יכול להתרכז רק בלשחק את המשחק, ולעשות את זה הכי טוב בעולם.
הגדולים ביותר לא מחפשים תירוצים. לא מאשימים את העמדה שלהם, את הטקטיקה למשחק. מסי רק רצה שהכדור יגיע אליו, והוא כבר יידאג לשאר. הוא לא משחק כדי לרצות את המאמן או את האוהדים. הוא משחק כדי להבקיע, כדי לנצח, כדי להיות הכי טוב. הוא דורש מעצמו יותר ממה שהמאמנים שלו דורשים ממנו. הוא רק צריך שייבנו את הקבוצה סביבו בצורה המתאימה. לכן הוא השיג מה שהשיג, לכן הוא מסוגל לשמור על רמה גבוהה לאורך כל כך הרבה זמן, ולכן הקבוצות בהן הוא משחק ממשיכות לתמוך בו.
מסי גם ראה שפפ דואג לשיפור שלו. גווארדיולה הביא תזונאית למועדון שעשתה עבודה טובה מאוד. מסי כמעט לא נפצע בתקופה של פפ בברצלונה. פפ לא כפה שום דבר. הוא הציע. מסי לא רצה לשנות את ההרגלים שלו (שכללו אוכל לא בריא ולא מתאים לשחקן במעמדו) אבל הוא הבין בהדרגה את החשיבות ושמח על הבריאות שזה הרוויח לו. הוא נח בצהריים כמה שצריך, קיבל טיפולים וחימום מיוחדים. והוא פרח.
מאמן הכדורעף הארגנטינאי חוליו ולאסקו ייעץ לפפ: 'כל השחקנים שווים' זה שקר גדול. לא צריך להתייחס לכולם באותה דרך. באותו כבוד כן. אבל יש כאלה שצריכים שיחה במשרד ויש כאלה שצריכים שיחה במסעדה. החלק המרתק בעבודת האימון הוא למצוא את הדרך לכל שחקן. אנחנו כאילו מעליהם, אבל למעשה הם מעלינו. אנחנו תלויים בשחקנים כדי להוציא את המקסימום מהשאיפות שלנו.
הפיזיו' של מסי היה נותן לו לבחור מתי הוא רוצה טיפול או מנוחה. אבל זה היה מתי, לא האם.
המעבר של מסי לעמדה מרכזית יותר במגרש קרתה באופן הגיוני. יותר קל להעביר את הכדור לשחקן שנמצא באמצע ואתה רוצה שמסי יהיה יותר עם הכדור. לא תמיד הצרכים של כל שחקן מסתדרים עם הצרכים של האחרים, ותפקיד המאמן להסביר לכל אחד למה התפקיד הנוכחי הוא הכי מתאים כרגע למה שהקבוצה מנסה להשיג.
"האם אני טועה לפעמים?" שאל פפ. "בטח. מאתיים פעמים. אבל אני לא מחפש תירוצים. ממשיכים הלאה."
בהדרגה זה קרה. זכורה פגישת וידאו אחד, רק פפ וליאו. הוא הראה לו כמה קליפים על המיקום הרצוי שלו במשחק הבא. מסי צפה וצחק. הוא כנראה חשב 'אני אהיה כל כך לבד!' וזה התפקיד של המאמנים, להיות לרשות השחקנים ולהעביר להם את הכדור באזורים הנכונים.
פפ דרש הרבה ממסי, אבל מסי ידע שהוא נמצא לצידו בזמנים הרעים כמו גם בטובים. כשהיו שינויים, מסי ידע שפפ עושה את זה כדי שהוא יוכל להצליח. אחרי גמר ליגת האלופות בו זכו הם התחבקו ולא דיברו. לא היה צורך. הם ידעו בלי מילים מה השיגו.
עוד על פפ ומאת פפ - כאן וגם כאן.
יש בארגנטינה פתגם (כתב המחבר בלאגה) - משחק לא אמור לגרום לך לבכות, אבל אם אתה בוכה זה כנראה כי אתה משחק על חייך.
פפ הגיב: "הרצון לנצח, התשוקה, הוא חיה רעה כמו טייגר וודס, כמו מייקל ג'ורדן ורפאל נדאל. הספורטאים האלה ייחודיים וכל מה שנדרש כשפוגשים אותם זה לנסות להבין אותם. אי אפשר להגיד שעושים דברים ככה כי אני המאמן. צריך להתאמץ להבין אותם. מאנל אסטיארטה היה דמות מפתח בתהליך הזה. הוא היה הטוב אי פעם בתחום שלו (כדורמים). מאנל התנהג כמו שמסי התנהג בהתחלה. הוא ידע מה לייעץ לי. אי אפשר לתת לשחקן כמו מסי לעשות כל מה שהוא רוצה. צריך לדרוש ממנו דברים ולהסתנכרן עם דרך החשיבה שלו.
מסי לא מחפש פרסומות או חברה. הוא רוצה לנצח את המשחק הבא. השאר לא מעניין אותו. מאמנים צריכים לספק לו את האפשרות לעשות את זה. הוא הכי מאושר כשהוא על המגרש, בתנאי שהוא ינצח ויבקיע.
"כשיש לך הזדמנות להיות השחקן הטוב ביותר בכל משחק, אתה חייב להיות קצת דיקטטור. לא רק למען הקבוצה אלא גם למען המעמד שלך והיוקרה שלך כשחקן מספר אחת. אם הדברים לא מסתדרים טוב, מסי הראשון שיותקף. זאת הבעיה בלהיות מספר אחת, אז הוא צריך להיות תובעני מול הקבוצה, על המגרש ומחוץ לו." - יוהאן קרויף.
