כשאנשים באו לגייס אותי לקולג' שלהם אמא שלי ידעה טוב מאוד מה היא רוצה.
כשהם הבטיחו לי בחורות וחיי חברה אמא שלי הנהנה, וברגע שהם יצאו מהדלת היא הודיעה לי שלשם אני לא הולך.
כשאני ביקרתי אצל משפחות בתור מאמן, ידעתי שגם אם כולם מהנהנים זה לא אומר שעשיתי רושם טוב.
ההורים שלי חסכו וקנו לי מכונית. הם המשיכו לשלם את התשלומים עליה הרבה אחרי שהם נתנו לי אותה במתנה. מרגש אותי לחשוב איזו הקרבה הם עשו בשבילי. מעניין כמה שאריות שלי אבא שלי היה צריך לאכול כדי שיוכל לחסוך את הכסף של האוכל לטובת מכונית לקולג'.
אחד המאמנים שלי בקולג' היה אדם מבריק שלא קיבל את ההכרה שהייתה מגיעה לו. כשנסענו לסבב משחקים באירופה הוא היה האדם איתו הסתובבתי. הוא היה קונה המון ספרים. פעם אחת שאלתי אותו על מה הוא כותב במחברת והוא ענה לי שהמחברת הזאת היא הסיבה שהם לוקחים אותו לנסיעות האלה. הוא מכיר המון שחקנים בינלאומיים.
הוא היה יושב באמצע הספסל במשחקים. הוא אמר שאין דבר כזה "קצה הספסל" אם הוא יושב באמצע.
פרופסור לפילוסופיה בקולג' שלי אמר לי פעם שהוא לא שונא שחורים באופן ספציפי. פשוט יש לו יותר זכויות מאשר לשחורים, והמצב הזה טוב לו, אז הוא רוצה לשמור עליו ככה. והבנתי. ככה זה אנשים. הם אוהבים להיות עליונים על אחרים ולא יוותרו על הכוח שלהם כל כך בקלות. והחלטתי שאני לא רוצה יותר להיות שווה לאדם הלבן. מי בכלל רוצה להיות שווה להם? אני רוצה להיות יותר טוב. מהם, ומכל אחד אחר.
נבחרתי על ידי הסלטיקס בדראפט וכשהגיע הזמן ללכת למשרד של רד אאורבך לשיחת "נשאר בסגל או הביתה?" פחדתי מאוד. זו הייתה ההליכה הארוכה בחיי.
"ברוך הבא לסלטיקס" אמר לי רד.
אבל לא ממש שיחקתי בסלטיקס. זכיתי איתם בשתי אליפויות, אבל לא ממש שיחקתי. ביל ראסל פשוט כמעט לא יצא מהמשחק…
ביל ראסל היווה דוגמה עבורי. לא יכולתי להיות יותר טוב ממנו על המגרש, אבל הוא לימד אותי המון בעזרת דוגמה אישית. הוא היה גאה שהוא שחור. לא אפרו-אמריקני. שחור. מה שהאחרים קראו לנו בתור עלבון, היה בשבילו סמל לגאווה. הוא עמד על שלו, החרים משחקים בגלל יחס לא הוגן ולא הסכים לבולשיט.
רד אאורבך לא איבד שליטה. הוא ניצל את העצבים שלו. הוא היה מתפרץ לפעמים כדי להפתיע. כדי לזעזע. הוא גם ידע להתעלם כשצריך. למדתי ממנו להגיע באיחור קטן כדי שהשחקנים שאיחרו לא יצטרכו לקבל עונש.
הפעם הראשונה שאי פעם אימנתי הייתה במחנה של רד. התלהבתי והתרוצצתי וקיבלתי מחמאה מרד שזה היה נראה שאני מאוד נהנה לאמן. לא תכננתי להיות מאמן בעתיד.
כשהעבירו אותי לשיקגו אשתי בדיוק ילדה את הבן הראשון שלנו. היא אמרה שהיא לא עוברת לשיקגו. קר שם. הקבוצה אמורה הייתה להיות חלשה מאוד. החלטתי שכדורסל יותר לא בשבילי. קיבלתי עבודה בעזרה לאנשים לצאת מהכלא ולהשתלב בחברה. לא היה לי רצון לאמן. קיבלתי את התואר שלי בזכות הכדורסל, הכרתי הרבה אנשים. למדתי על האדם הלבן. עכשיו הגיע הזמן להמשך החיים שלי.
בקולג' למדתי מהמורים שלי.
למדתי איך לשמור על הכיתה ואיך לתכנן שיעור. למדתי שהוראה זה לא רק לתת להם מידע אלא גם השכלה בלתי-פורמלית. המרצה שלי הייתה מפרקת אותנו בשאלות. לא בצורה רעה. היא הייתה גורמת לנו לחשוב על מה שאנחנו אומרים.
