פוסט שלישי מתוך הספר שכתב מאמן הפוטבול האגדי ביל בליצ'יק.
פיטורין, גיוס שחקנים לקבוצה והרכבת סגל:
כשהחלטתי להחליף את הקוורטרבק שלנו בקליבלנד הסיבה המקצועית הייתה הגיונית. זה היה אמור להספיק לכולם. אבל לא התחשבתי במשמעות שלו לקבוצה, בתרומה שלו לקהילה, בכל השנים הקודמות בהן הוא היה המנהיג. הסיבה הייתה הגיונית, אבל טעיתי בניהול המצב.
בהמשך הקריירה שמעתי מביל פרסלס ניסוח טוב לעניין. רוב הזמן כשאתם מאבד את התפקיד שלך זה כי אתה לא מבצע היטב או כי מישהו אחר מבצע יותר טוב והוא במקרה ממש איתך בקבוצה. זהו. לא פוליטיקה, לא העדפה אישית.
בעבר הייתי צריך לבשר לשחקן שכבר נמצא במסיבה עם המשפחה שלו שהוא לא ממשיך בקבוצה. זה היה מביך ולגמרי לא מקצועי. נשבעתי אז שתמיד תהיה לי תוכנית איך אני מבשר חדשות רעות ומתי. מדובר בכבוד בסיסי בין בני אדם ומגיע לו לדעת מה הסיבות להחלטה ולדבר עם מי שהחליט אותה - אני.
אחרי שיודעים מי בסגל, צריך תמיד להבין מה התפקיד של כל אחד ומה הם יכולים לתרום כדי שהקבוצה תנצח.
אחרי הזכייה בסופרבול ב-2002 ביקשתי מהצוות להעריך את הביצועים של כל אחד. הם הגיעו למסקנה שצריך להחליף חצי קבוצה אם אנחנו רוצים לשמור על הרמה שלנו. חצי קבוצה, וזה אחרי שזכינו בסופרבול.
זה לא מספיק לחגוג. צריך לוודא שיהיה לנו סיכוי לחגוג גם בשנה הבאה.
כשאני מנסה להעריך מי מתאים לארגון שלנו, אני שואל את עצמי אם הוא אוהב פוטבול, אם הוא עובד קשה ואם הוא אינטליגנטי.
אם התשובה היא כן לכל השאלות, אז אפשר לצאת לדרך.
אנחנו נאמנים לאנשים שלנו כל עוד הם עושים את התפקיד שלהם והם יכולים ורוצים לעזור לנו לנצח.
כשאנחנו רוצים לקדם מישהו ולתת לו עוד אחריות, אנחנו מברכים אותו על הקידום, אבל הוא גם אחראי לעזור למצוא מישהו שיחליף אותו ויעשה עבודה טובה.
אם המחליף לא יעמוד בסטנדרט, יהיה לקודם בתפקיד לא רק אחריות חדשה, אלא הוא יצטרך לחזור ולעשות את התפקיד הקודם שלו גם כן.
מה הופך שחקן טוב לשחקן נהדר? אני חושב שזה הסביבה שהוא נמצא בה.
אם השחקן נמצא במערכת שמתאימה לו ומבליטה את היכולות החיוביות שלו הוא יהיה נהדר.
אני אוהב להסתכל על מה השחקן יכול לעשות, לא מה הוא לא יכול.
אנחנו לא שואלים מי הכי טוב. אנחנו לא מרכיבים פה אולסטאר.
אנחנו שואלים מי הכי טוב עבורנו.
השחקנים הכי גדולים שלנו היו כאלה שלא נחשבו נהדרים לפני שהם הגיעו אלינו. הם התאמנו. הם למדו. הם התחרו. הם הפכו להיות נהדרים.
השחקן שאנחנו מחפשים, מה הוא יהיה?
פותח בהרכב? מחליף?
הוא יביא מנהיגות? קשיחות? הבנת משחק? הוא יהיה חבר טוב לקבוצה?
הרבה מאמנים וסקאוטים יכולים להגיד מה השחקן היה. שנה שעברה, בקבוצה שעברה.
החלק החשוב הוא להבין מה הוא יהיה.
יש שחקנים שאנחנו יודעים שאנחנו רוצים כי הם יכולים לעזור לנו לקחת אליפות. אנחנו קובעים מה הערך שלהם (בכסף או בחירות דראפט) ומשלמים מה שאנחנו יכולים.
יש שחקנים שאנחנו לא בטוחים לגביהם אבל יודעים שאם יהיו אצלנו הם יתקדמו ואולי יוכלו לעזור בעתיד.
יש שחקנים שאנחנו יודעים שאנחנו לא רוצים, מכל מיני סיבות.
אני רוצה לדעת את התשובה לשאלה הזאת על כל שחקן:
כמה פוטבול חשוב לו? האם הוא אוהב פוטבול? אני יודע שלא כולם יהיו מושלמים. השאלה היא מה יש להם מתחת לקסדה…
אני רוצה לדעת מה היכולת הגופנית שלו. אני אינטליגנטי ואני מוכן לעבוד קשה, אבל אף אחד לא היה רוצה אותי על המגרש…
Talent is good but functional talent is great.
אני רוצה שהשחקן יהיה חזק ומהיר על המגרש.
מספרים בחדר הכושר לא מרשימים אותנו אם הם לא באים לידי ביטוי על המגרש.
שום סקווט לא יגיד לי אם השחקן יכול לחטוף פצצה על המגרש ולהמשיך לזוז.
עוד תכונות שחשובות לנו הן תחרותיות, קשיחות (לעשות מה שצריך עבור הקבוצה גם כשקשה לך באופן אישי) ולמידה (כולם טועים, השאלה כמה פעמים הם חוזרים על אותה טעות).