אדי ג'ונס הגיע עם 3 קבוצות שונות לגמר אליפות העולם ברוגבי. פוסט 2 - שחקנים.
כדי להיות בין הנבחרות הטובות בעולם, אנחנו צריכים חמישה או שישה שחקנים שכל אחד מהם יהיה הטוב בעולם בעמדה שלו.
אז התחלנו לראות את תהליך הבחירה לנבחרת בצורה אחרת. זה לא השיא. זו התחלה של מסע התפתחותי בסופו שחקן יגלה כמה טוב הוא יכול להיות.
התפקיד שלנו בחיים של השחקנים הוא לעזור להם להגיע הכי קרוב שאפשר למימוש הפוטנציאל שלהם. הם לא יודעים כמה טובים הם יכולים להיות. אנחנו צריכים להמשיך לדחוף. להמשיך להתעקש. להמשיך לדרוש שהם יאתגרו את עצמם. כשהפוקוס שלהם נעלם, תפקידנו הוא לאתגר אותם להמשיך להתקדם בכיוון הנכון.
תמיד קדימה.
מאמן הרוגבי הגדול וויין בנט אומר שיש לו מאות פגישות כל יום. בתור מאמן נבחרת זה מרגיש לי נכון, בעיקר כשאני במחנה אימונים. כל פעם שאני רואה שחקן במסדרון יש מפגש. לפעמים דקה, לפעמים פחות. אבל התקשורת שנוצרת ומערכות היחסים שנוצרות מהמפגשים האלה יכולות להיות חיוביות או שליליות. מבחינתי זו עוד הזדמנות לאמן אותם, אפילו אם זה רק רעיון לחשוב עליו.
במועדון הכדורגל של אייאקס היה פוסטר יפה שהציג את תפקיד המאמן - קודם מורה, אחר כך מנטור, ולבסוף חבר. המטרה שלנו היא לרתום את השחקנים ואת הרצונות והצרכים שלהם לטובת הקבוצה.
בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת גונזגה חיפשו דרך לשפר את האימונים של ימי שני (מיד אחרי הסופ"ש). הם נתנו יותר אחריות לשחקנים - על התוכן וגם על הצורה של האימונים ביום שני - וגילו שהאיכות של האימונים השתפרה מאוד.
כשהמאמן שלהם ביקש מהם לחשוב מה לדעתם המשוכה הכי גבוהה שהם צריכים לדלג מעליה, כל אחד עבור עצמו, הם לא אמרו כמעט דברים שקשורים לספורט, אלא רק לגורמים האנושיים. תקשורת. תרבות קבוצתית. תחושת ביטחון בקבוצה.
יש אנלוגיה יפה שמציגה קבוצת ספורט בתור פרי.
כשהפרי בשל כולם נהנים ממנו. אבל מה קורה יום-יומיים לאחר מכן? דברים מתחילים להדרדר.
תפקיד המאמן הוא לעכב את תהליך הריקבון הזה ככל האפשר (לשים את הפרי במקרר?) או להחליף חלקים בקבוצה כדי לחדש אותה.
יש שחקנים שלא יעזור להם שום ידע שיש ברשותי. לפעמים צריך רק להרגיש אותם ולהבין את הסיבות שגורמות להם להתנהג כמו שהם מתנהגים.
החלק הכיף בתפקיד מאמן הנבחרת הוא להודיע לשחקנים שהם התקבלו.
החלק הקשה הוא להודיע לאלה שלא התקבלו.
"השחקנים שונאים אותי," אמר פפ גווארדיולה "כי אני אומר להם שהם לא משחקים במשחק. אבל תחשוב על זה ככה: כשיש למאמן אפשרויות, להחליף זה תמיד טוב. לשנות. ככה כולם יכולים להיות אינטנסיביים, כולם צריכים להיות מוכנים. יש תחרות." קבוצה שלוקחת 6 אליפויות לא נשארת עם אותו סגל למשך 6 שנים. תמיד עוזבים אלה שלא מרוצים ומגיעים אחרים, רעבים.
עוד על מערכות היחסים של פפ גווארדיולה עם השחקנים שלו כאן וגם כאן.
לפני כל משחק יש את ה-15 שאוהבים אותך (כי הם בהרכב למשחק), את ה-8 שלא בטוחים (כי הם בספסל) ועוד 10-15 שחושבים שאתה אידיוט (כי הם לא ישחקו היום).
לא משנה מה קורה, מאמן תמיד צריך נקודה גישה לספורטאי שהוא מאמן.
אם המאמן יידע מה הכי חשוב לספורטאי, הוא יוכל להבין מה מניע אותו לעסוק בספורט וליצור חיבור איתו כדי לעזור לו להגיע למטרות שלו.
אחרי משחק מאוד קשה לבצע הערכה כלשהי. הרגשות עדיין משפיעים. פעם, יום אחרי הפסד כואב, נתתי לשחקנים ולצוות משימה לצפייה בוידאו ואמרתי להם לחזור למחרת עם רעיונות לפתרון. במקום להגיד לשחקנים מה הם עשו לא טוב, אנחנו שולחים אותם למצוא פתרונות בעצמם. הם מביאים כמה רעיונות, אנחנו עוזרים להם לכוון את עצמם, ואנחנו חושבים יחד איך מתקדמים משם.
לפעמים אנחנו רוצים ששחקנים ינהיגו, אבל אין להם את הכלים. אולי הם היו במקום בו הכתיבו להם את הלו"ז שלהם מהבוקר עד הערב וכל הזמן אמרו להם מה לעשות. אולי הם פשוט חסרי ניסיון בהנהגה. אבל זה לוקח זמן לפתח את התכונות האלה.
ניל ייעץ לקפטן שלנו להיות השחקן הכי טוב שהוא יכול עבור הקבוצה, ולהנהיג את עצמו קודם. דוגמה אישית תעזור מאוד לשחקנים. הוא גם אמר לו להתייעץ רק עם אדם אחד או שניים שהוא סומך עליהם, ולכל האחרים שמנסים לייעץ לו להגיד, בצורה מנומסת, שהוא לא מעוניין בעוד עצות.
מה כתב ריצ'י מקו (קפטן נבחרת הרוגבי של ניו זילנד) ביומן שלו בתחילת כל יום?
START AGAIN.
מאוד קשה לשמור על לכידות בתוך הנבחרת או הקבוצה כשאנחנו כל הזמן מנסים להתקדם ולהשתפר. לכן אנחנו מדברים על שני תחומים - מדעי הספורט ואמנות האימון. המדעים יכולים לעזור, אבל הם לא יכולים להגיד מתי אפשר לדחוף מנטלית קצת יותר, או מתי לשנות סגל או טקטיקה.
הנאום לפני משחק לא מרגש את המקצוענים. הם שמעו כל כך הרבה כאלה. תחשבו על זה, הם שומעים 30-35 כאלה כל שנה, לפחות. מקצוען שמשחק כבר 10 שנים שמע מאות כאלה. אנחנו צריכים למצוא דרכים אחרות לעזור להם להתכונן למשחקים. יש כאלה שאוהבים מוזיקה, יש כאלה שאוהבים שקט.
מבחינתי השיחה שאחרי המשחק היא כבר ההתחלה של ההכנה למשחק הבא. שם אנחנו שותלים רעיונות בראש שלהם, במטרה לפתח אותם במהלך השבוע עד המשחק הבא. לכן, ברוב המשחקים אני אומר מעט מאוד. הכול כבר נאמר. אני מזכיר נקודות מרכזיות וזהו.
