עזיבת ברצלונה ומה שקרה אחריה

הפוסט הקודם - בנבחרת ארגנטינה - בלחיצה כאן.

‍

"זאת הייתה החלטה קשה מאוד," אמר מסי על העזיבה שלו ושל משפחתו את ברצלונה. "זה היה נורא. לא היה קל להחליט לעזוב מועדון שהיה כל חיי. עמדתי לעבור עיר בידיעה שלא יהיה לי יותר טוב מכאן. המשפחה שלי לא רצתה לעבור, אבל הרגשתי שזה הדבר הטוב ביותר לכולם - למועדון ולי."

‍

חוסר היציבות (בגלל נושא המעבר שלא נסגר) הטריד את מסי, כפי שסיפר: "סבלתי מנדודי שינה, התקשינו להירגע. בילינו את הימים האלה בחרדה, בחוסר ודאות לגבי העתיד. לא ידענו מה נעשה, לא החלטנו כלום. הייתה חרדה מתי אתחיל, לאן אלך, מה יהיה השינוי עבור המשפחה."

כשהוחלט לעבור לפריז, בית משפחת מסי הוצף רגשות. הדמעות זלגו. "תירגע," אמר לו אבא שלו. "יש חיים אחרי. תמיד אמרנו שננסה דברים חדשים. אם הם לא יצליחו, נמצא משהו אחר."

‍

גם במסיבת העיתונאים בה הודיע על הפרידה, מסי לא הצליח להסתיר את אכזבתו ואת העצב שהרגיש. הוא היה בטוח שיישאר במועדון ופתאום היה צריך להיפרד מהכול. הוא הגיע בן 13 והוא עזב עם שלושה ילדים.

"אני אדם ששומר הכול בפנים. אני לא משתף. אף פעם לא דיברתי עם פסיכולוג. אני יודע שעליי להיות פתוח יותר, בשביל המקצוע, בשביל חיי היומיום. אני יודע שזה יועיל לי, אבל ככה זה , אני פשוט לא עושה את זה."

‍

הסוויטה של משפחת מסי במלון בפריז כללה שלושה חדרי שינה, משרד, חדר כושר, מטבח מאובזר, רהיטי יוקרה וכל מה שמשפחה צריכה.

אולי לא הכול.

השהות במלון התישה אותם והם הרגישו שהם עדיין לא בבית.

אי אפשר היה לצאת להתאוורר בערב. היציאות היו לאימונים, ברכב שעמד שעה בפקקים בכל כיוון. בהדרגה אנטונלה, אשתו של ליאו, עזרה להם למצוא בית ולחוש תחושת נורמליות.

‍

אחרי ההפסד במשחק הראשון במונדיאל מול ניגריה, מצב הרוח היה רע. זה היה אמור להיות ניצחון קל. הלילה הזה היה אחד הקשים של מסי בחייו המקצועיים.

מסי לא רצה שילדיו יראו את הקושי שעבר עליו. הוא ושותפו לחדר דיברו במשך 6 שעות. הם החליטו שינצחו את מקסיקו. ובכלל, כל מה שצריך מעכשיו לעשות הוא לנצח בכל המשחקים עד סיום הטורניר.

כאשר מסי החליט ב-2016 לפרוש מהנבחרת, אוהד צעיר כתב לו מכתב עידוד.

הנער הזה גדל להיות שחקן שהבקיע שער ניצחון במונדיאל הנוכחי. הם עלו לשמינית הגמר. לרבע הגמר. לחצי הגמר. 

"לא קל לצאת למגרש בידיעה שאתה חייב לנצח או שאתה מודח. אנחנו חווים את זה מהמשחק השני. זה מתיש מאוד מנטלית. שיחקנו חמישה גמרים. עוד אחד נשאר."

הייתה לו תפיסה חדשה.

בעבר מסי לא אפשר לעצמו ליהנות יותר מדי. הדחף הזה לשאוף לעוד עזר לו להגיע לאן שהגיע.

עכשיו, כשהסוף קרוב, הוא אפשר לעצמו להיסחף עם כל המתרחש. הוא שר עם האוהדים, הוא חווה כל רגע עד הסוף.

"ידעתי שהמשפחה שלי סבלה, לא רק בגלל שלא ניצחנו, אלא בגלל הדברים הלא הוגנים שנאמרו עליי. זכינו בקופה אמריקה, זכינו במונדיאל. זהו, אין כבר כלום. זהו, נגמר."