כמה דברים שאפשר ללמוד מאדם שהיה מדען טילים - וגם פרופסור למשפטים ומרצה.
אוזן ורול היה מדען טילים, הפך להיות פרופסור למשפטים ואז נהיה סופר ומרצה. בספר הוא מציג תחומים חשובים שיכולים לעזור לכל אחד מאיתנו בקריירה - ובחיים.
כמה תובנות מהספר:
אי ודאות וידיעה:
יש דברים ידועים שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, אבל אנחנו לא.
למשל, מה אחרים חושבים עלינו. למשל, ההבנה שלנו בענייני כלכלה או מדינה.
אנחנו מזייפים הבנה כדי להסתדר וכדי שלא יחשבו שאנחנו טיפשים, אבל אנחנו יודעים מעט מאוד.
כדי לשרוד במצבי אי וודאות, אסטרונאוטים לומדים.
הם יודעים כל מה שצריך לדעת על המצב שלהם - איך הוא נראה שהוא מצליח וגם איך הוא נראה כשהוא נכשל, ומה לעשות כשזה קורה.
הם גם לומדים מה לא בשליטתם, ממה להתעלם וממה להיות מודאגים.
קשה לגרום לאדם להבין משהו כשהמשכורת שלו תלויה בכך שהוא לא יבין את זה.
קשה גם לגרום לאדם להבין משהו כשהאחרים בסביבתו לא מבינים (או רואים דברים אחרת). האמיגדלה, מרכז הרגשות במוח שלנו, מופעלת כאשר אנחנו צריכים לחשוב אחרת מאחרים - הכאב שבחשיבה עצמאית.
איך אנחנו רואים את עצמנו:
אנחנו מספרים לעצמנו סיפור.
הסיפור הזה יכול להיות שאדם כמונו לא מוותר על העבודה שלו והולך לעסוק בתחום אחר.
הוא יכול להיות שאדם כמונו לא פוצח בקריירת משחק - זה מסוכן מדי ואין בזה וודאות.
אבל הסיפור הוא לא אמיתי. הוא רק בתוך הראש שלנו.
אנחנו חוששים שאחרים יצחקו עלינו או יחשבו שאנחנו טיפשים. אבל, כדי להתפתח אנחנו צריכים להיות מוכנים לוותר על חלקים מסוימים שלנו.
כשמדענים רוצים לחקור, הם לא "מאמינים" במשהו והם בטח לא מחברים את הזהות שלהם למושא המחקר.
הם יוצרים הנחת עבודה, וכשמה כן היא. הנחה (הם לא בטוחים) לטובת עבודה (כלומר צריך לפעול כדי להפריך או לאשש את ההנחה).
אני מעדיף להיות צודק מאשר להיות עקבי.
פעם חשבתי על אלפי חזרות, על זיכרון שריר, על הגעה למצב דומה ככל האפשר כדי להצליח לקלוע.
היום אני חושב על אלפי חזרות שמשתנות כל פעם קצת ועל ניסיון לשחזר פיתרון למצבים שמשתנים כל הזמן.
המטרה היא אותה מטרה - לקלוע את הכדור לסל באחוזים טובים - אבל הדרך השתנתה.
דרך וכלים:
לפעמים אנחנו מתבלבלים בין טקטיקה לבין אסטרטגיה.
אנחנו מתאהבים בכלי ושוכחים מה הוא אמור היה לעזור לנו להשיג.
כשנתנו לסטודנטים לכלכלה באוניברסיטת סטנפורד משימה להפיק כמה שיותר כסף מחמישה דולר, חלק השתמשו בחמישה דולר כדי לקנות דברים או להחליף דברים.
חלק התעלמו מה-5 דולר ופשוט ניסו להשיג כמה שיותר כסף בזמן שהיה להם.
אחרים השתמשו ב-3 הדקות שיש להם להציג את הרעיון שלהם בתור נכס, מכרו את הזמן הזה לחברה שרוצה לגייס סטודנטים מסטנפורד, והרוויחו 560$.
מה חשוב? מה המטרה של הכלי? זו השאלה עליה אנחנו אמורים לענות.
אריה יכול לצוד עכבר בלי בעיה, אבל כמות הקלוריות שהוא יוציא על תפיסת העכבר גדולה מכמות הקלוריות שהוא ירוויח על ידי אכילת העכבר. אם הוא היה בדיאטה זה היה שווה, אבל הוא צריך לשרוד עשרות ימים בין ארוחה לארוחה.
עדיף לצוד אנטילופה. לוקח יותר אנרגיה לצוד אותה, אבל היא מספיקה לימים שלמים.
מחקר מעניין מאוניברסיטת חיפה מצא שהמוח שלנו מפעיל שני אזורים שונים כשהוא יצירתי וכשהוא מבקר רעיונות.
לכן כשבונים דבר גדול וזקוקים ליצירתיות, טוב להימנע מביקורתיות.
עושים כמה שיותר, מביאים כל מה שאפשר, ואחר כך מסדרים את הדברים ועורכים אותם.
מערכות נותנות תוצאות שונות מאשר המרכיבים הבודדים שלהן.
זה לא מספיק לדעת מה המשמעות של 'אחד' כדי לדעת מה זה 'שתיים'. 'שתיים' זה 'אחד' ועוד 'אחד'.
מה המשמעות של 'ועוד'?
מה המשמעות של מערכות היחסים בתוך הקבוצה?
כישלון ולמידה:
חלק מהלמידה של אסטרונאוטים מתרחשת בבריכה מיוחדת שמספקת את התנאים שהם יחוו בחלל.
האחראי על ההדמיות השונות יוצר מצבים שונים עליהם מתאמנים האסטרונאוטים 250(!) שעות כדי להצליח לבצע הליכת חלל של שאורכה 6 שעות.
חלק חשוב מהלמידה עליו אחראי המפקח הוא להרוג את האסטרונאוטים. התנאים צריכים להיות מספיק דומים למציאות כך שאם הם נכשלים - והם ייכשלו הרבה עד שהם ילמדו - הם "ימותו".
בעולם בו אנחנו מנסים למנוע מעצמנו ומהילדים שלנו כישלון כמה שיותר, אנחנו בעצם מפתחים ילדים שלא יכולים להיות אסטרונאוטים.
ספורטאים רבים יודעים שכדי להתקדם וללמוד צריך לעבור דרך הרבה כישלונות. מריה שראפובה מציעה לטניסאים צעירים להסתכל על הכדור כמה שיותר, ולהתמקד במידע שמגיע. כשלא מתמקדים בתוצאה, משתפרים. הצלחה הופכת להיות התוצאה הבלתי נמנעת של המיקוד.
גם מייקל ג'ורדן נהג להגיד שהוא לא חושב על השלכות. להשלכות תמיד יש הקשר רע. למה שהוא יחשוב שהוא עלול להיכשל במשהו שהוא עוד לא עשה?
מה שחשוב זה מה היינו עושים בלי קשר להצלחה ולכישלון.
אם ידענו שניכשל המון פעמים בתחום מסוים ועדיין היינו הולכים על זה, זה תחום שכדאי לנו לעסוק בו ונוכל להתקדם בתוכו הרבה.
ככל שהעולם שלנו הופך להיות יותר מהיר אנשים מחפשים עובדים שיכולים להיכשל (וללמוד מזה) מהר ככל האפשר.
כמובן, הלמידה עצמה מהכישלון היא החלק החשוב. לחצו כאן כדי לקרוא איך נכשלים היטב.
ההצלחה עצמה, אומר ביל גייטס, היא מורה גרוע. היא גורמת לאנשים לחשוב שהם לא יכולים להפסיד.
אם הטיל המריא, הוא המריא. לא שינה לאנשים שהיו בעיות בשיגור או בנחיתה, לא שינה להם שהיה חלק אחד שתמיד התחמם יותר מדי עם ההגעה לאטמוספירה.
בסופו של דבר החלק הזה התנתק וגרם למותם של כל האסטרונאוטים. אז, כמובן, בדקו מה קרה. אף אחד לא חשב שהכישלון הקטן הזה עם החלק המתחמם יגרום לאסון כזה גדול.
אבל ככה זה כישלונות קטנים. צריך להתייחס אליהם. צריך לאסוף אותם, לטפל בהם, להכיר בהם, אומרת איימי אדמונדסון.
לא שאסור להיכשל. כדאי להיכשל! נכשלים בדיוק בשביל זה: בשביל ללמוד ולהתפתח.
