‍הקדמה:

נולדתי לפוטבול.

אבא שלי היה עוזר מאמן באקדמיית חיל הים, והוא היה הסקאוט הכי טוב אי פעם. גדלתי והייתי מוקף כל יום ביכולת שלו לנתח את היריבה ואת הנטיות שלה ושל השחקנים שמרכיבים אותה. אני עדיין משתמש בטכניקות האלה.

‍

יש חשיבות גדולה מאוד לעקביות. לא משנה מה תחליטו שחשוב, אם לא תצליחו ליישם את זה בצורה עקבית, לא תנצחו משחקים.

משמעת הייתה חשובה גם היא. כדי לנצח, צריך להימנע מלהפסיד.

ההבנה שלכל אחד יש תחליף הייתה גם היא מרכזית. כל אחד עלול להיפצע, אז כל אחד אחר בקבוצה צריך להיות מוכן לעשות את התפקיד שלו.

‍

מוטיבציה:

המוטיבציה שלי מחולקת לכמה חלקים.

1. הייתי כבר בטופ, וכיף שם.

אין דבר יותר כיף מלהשיג משהו קשה ונדיר ביחד. עשרות אנשים שפועלים עבור מטרה אחת. אני עובד כדי לחזור להרגשה הזאת שוב ושוב.

2. אני רוצה להיות הטוב ביותר.

אני רוצה להתחרות, בכל דבר שאני עושה. אם זה עוזר לנצח, מעולה. אם לא, זה יעזור בקרוב.

3. אני מפחד מכישלון.

אני שונא להפסיד אפילו יותר ממה שאני אוהב לנצח. אני שונא להפסיד אני אני מנסה תמיד לנוע קדימה לכיוון מה שיקרב אותי לניצחון.

‍

מה אמרת להם במחצית?

אמרתי להם מה שאני אומר להם כל פעם: 

הנה הבעיות, והנה הדרך לפתור אותן.

הפסקת מחצית היא פחות מ-10 דקות. צריך להגיע לחדר ההלבשה. צריך להתארגן. אני מדבר עם הצוות ואנחנו מוודאים מה התוכנית למחצית השנייה. מאמן ההתקפה מדבר עם שחקני ההתקפה. מאמן ההגנה מדבר עם שחקני ההגנה. אני מדבר עוד 2 דקות עם כל הקבוצה. זהו. "הנאום הגדול" שהופך את כל המשחק בדקה אחת הוא מאוד נדיר.

‍

אני לא מחפש להוסיף את התואר "נאום השנה" לרזומה שלי. אני צריך לעזור לשחקנים לעשות את העבודה שלהם ולכן אני מנסה להבין מה הם צריכים לשמוע באותו רגע. וזה מתחיל בכך שאכיר אותם.

‍

האם השחקן אוהב פוטבול?

אולי יש לו יכולות מסוימות, אבל כדי לדעת אם הוא מתאים לנו, אנחנו מחפשים תשובה לשאלה אם הוא אוהב פוטבול.

האם יש אנשים שמוכנים לסכן את הגוף שלהם בלשחק פוטבול, להתאמן שעות על גבי שעות, לצפות בעשרות שעות וידאו ולהתכונן לכל משחק שלא אוהבים את זה?

כן.

יותר ממה שנראה לכם.

ואהבה למשחק עוזרת כשצריך לפספס ארוחה משפחתית או להתנגש בכמה יריבים ולהסתכן בזעזוע מוח.

אבל לא כולם אוהבים. הם פעם אהבו. אבל זה קשה להתמיד בזה כל כך הרבה שנים. ואין גורם יותר חשוב במיצוי פוטנציאל מאשר אהבה למשחק.

‍

יש שחקנים שהמוטיבציה שלהם נובעת ממטרות אנוכיות.

וזה בסדר. רק צריך לדעת את זה מראש ואפשר להיעזר גם בזה כדי לקדם את הקבוצה לניצחון.

אני לא אפסול שחקן אנוכי מיד, אני רוצה לראות מה הוא מוכן לעשות כדי לעזור לקבוצה לנצח.

‍

כבוד יכול לספק מוטיבציה גם כן.

כבוד להורים שלך או למשפחה שלך. כבוד לחברים שלך לקבוצה. כבוד לחיילים.

לכל אחד יש אנשים שהוא מכבד והוא יכול (מדי פעם) לשחק בשבילם. להקריב משהו קטן עבורם. לייצג אותם.

לפעמים אין לנו "למה?" אבל יש לנו "מי?" שיעזור לנו להוציא מעצמנו עוד קצת לקראת המשחק הקרוב.

‍