לפוסט הקודם - רכבת הרים רגשית - לחצו כאן.
רפאל נדאל נשאר בכדורגל עד גיל 12. הוא היה אלוף ספרד לגילו וגם אלוף אירופה, אבל הוא עדיין שיחק כדורגל.
בדומה לפדרר, נדאל החליט שיש לו פוטנציאל רב יותר בטניס, שבענף יחידני הוא יכול להשפיע על התוצאות של עצמו בצורה יותר משמעותית, ובהקבלה מדהימה לפדרר, מאמן הכדורגל של נדאל הושיב אותו על הספסל במשחק כי פספס אימון כדורגל בשביל הטניס.
"אם לא המאמן הזה, אולי הייתי כדורגלן," אמר נדאל.
כשנדאל היה בן 12 הוא מדי פעם התאמן עם קרלוס מויה, בין הטניסאים המובילים בעולם.
כשנדאל היה בן 14 הם כבר התאמנו יחד באופן קבוע.
זו הייתה מחווה יוצאת מהכלל מצדו של מויה. כמה צעירים בעלי פוטנציאל זוכים להתאמן עם אלוף גרנד סלאם?
נדאל נשאר בבית ולא יצא לאקדמיה. המשפחה שלו חשבה שעדיף להישאר בבית.
אולי זה יהיה קצת פחות טוב לטניס, אבל זה יעזור מאוד לאדם שמשחק טניס. הם מצאו פתרונות אחרים לרמה של היריבים.
עוד סיפורים מהקריירה של נדאל בלחיצה כאן.
כשנדאל התחיל להתקדם, פדרר כבר היה מקום ראשון בעולם.
"הוא נראה מרשים. יותר גדול ממני," אמר פדרר על נדאל. "תאר לעצמך איך הוא ייראה עוד חמש שנים. זה טוב לטניס שיש שחקנים כאלה. וטוב שהוא שמאלי. כבר אין לנו הרבה שמאליים אדירים. זה חשוב למשחק. מגוון אותו. זה הופך את המשחק למעניין. תוכנית משחק אחרת לגמרי"
אחרי שפדרר ניצח את נדאל בווימבלדון וזכה בפעם החמישית, הוא אמר שהוא שמח על כל זכייה כי בקרוב נדאל יזכה בהכול. צניעות, הכרה ביכולת או ניסיון להכניס עוד שותף ולקדם את הענף?
אולי צניעות. ידוע שפדרר וגם נדאל נוהגים לנקות בעצמם את החימר אחרי שהם מסיימים אימון. הגדולים ביותר דואגים לטפל בדברים בעצמם והם לא צריכים אחרים. הם יכולים לנקות לבד.
נדאל היה כמו אריה בכלוב לפני משחקים. הוא היה עם אוזניות ענקיות על האוזניים, חובש אצבעות, עושה ספרינטים.
פדרר היה מדבר איתך על הבית החדש שהוא עומד לקנות בשוויץ, כאילו יושבים בבית קפה.
המעבר לפוקוס של המשחק אצל נדאל קרה בחדר ההלבשה, פדרר חיכה עם זה קצת לעלייה למגרש.
פדרר מדבר איתך על השדות בשוויץ ואז עולה למגרש וקורע לך את התחת, אז אנשים חושבים שהוא רגוע כזה.
הוא קילר.
הכבוד ההדדי בין פדרר ובין נדאל קיים מההתחלה. הם לא חברים במובן החזק של המילה, אבל הם בוטחים זה בזה, מאמינים זה לזה. דואגים ביחד שעולם הטניס צועד קדימה. וכמובן, היריבות ביניהם עוזרת לביזנס…
כשנדאל פתח את אקדמיית הטניס שלו במנאקור, הוא הזמין את פדרר. פדרר הבין את החשיבות והגיע לעזור: "אני הייתי רוצה שהיריב הגדול שלי יגיע. אז באתי כשהוא הזמין אותי. מה שהוא עשה עבור המקום בו הוא גדל זה מדהים."
פדרר עשה דבר דומה גם עבור רודיק. רודיק סיפר שלא היה צריך לגרור את פדרר ממקום למקום אלא הוא זה ששאל איך אפשר לעזור, הלך ודיבר עם אנשים, מצא איתם נקודות שיחה משותפות והיה שם עד 1 בלילה כי הטיסה שלו התעכבה.
כשפדרר ונדאל שיחקו יחד בגביע לייבר - מפעל שיזם פדרר בו משחקים אירופה מול שאר העולם - הם דיברו על היריבות והיכולת שלה לקדם את שניהם.
אמר פדרר: "אני חושב שבגלל רפאל השגתי פחות, כי הוא ניצח אותי, אבל הוא גם גרם לי להשתפר ולהתקדם כמו שאולי לא הייתי מצליח בלעדיו, אז בזכות זה ניצחתי טורנירים אחרים."
נדאל הסכים, למרות שהוא בדרך כלל מתגאה במוטיבציה הפנימית שלו. "ברור שיש לי את המניעים שלי, אבל זה שיש לפניי שחקן כמו רוג'ר עוזר לי להבין מנקודת מבט אחרת מה אני עוד צריך לשפר."
במקום אחר אמר פדרר: "ברור שאני רוצה לנצח כל טורניר, אבל אם רפאל מולי, עוד יותר טוב, כי המשחק יהיה סיפור יותר מעניין. אבל אני חושב שאנשים כמו טייגר וודס וכמוני פחות אכפת לנו מול מי אנחנו משחקים. אתה רוצה לעשות את הכי טוב שאתה יכול. חשוב שתהיה מסוגל לקום בבוקר וללכת לישון בידיעה שעשית את המאמץ הכי גדול שיכולת לעשות."
"זה היה רק עניין של זמן עד שהצעירים יגיעו לרמה הזאת. הם טובים והכול, אבל אני עוד לא אמרתי את המילה האחרונה. רק בגלל שלא זכיתי בשני טורנירים לא אומר שאני גמור." אמר פדרר אחרי שהתאושש ממחלת הנשיקה. הוא לא רצה לספר לאחרים על המחלה כי לא רצה להמעיט מההישג של אלה שניצחו אותו, אבל אחרי שהתחילו לספר שהוא דועך, הוא היה חייב להגיב.
מספרת ילנה גנצ'יץ':
זה היה היום הראשון שלי בקופאוניק, והילד הזה פשוט עמד שם מחוץ למגרשים הטניס וצפה במשך כל הבוקר. ואמרתי לו "הי ילד קטן, אתה אוהב את זה? אתה יודע מה זה?" והזמנתי אותו לחזור אחר הצהריים. הוא בא עם תיק מלא ציוד. מחבט, מגבת, בקבוק מים, בננה, חולצה יבשה, מגן זיעה ליד וכובע.
שאלתי אותו "מי הכין לך את התיק, אמא?" והוא אמר "לא! אני משחק טניס!"
היא מיד שמה לב שהוא הקשיב ברצינות. "כל מילה. ילד טוב מאוד. מאוד אינטליגנטי. הוא הבין, אבל רצה להקשיב שוב כדי לוודא שהוא באמת הבין."
אחרי שלושה ימים גנצ'יץ' אמרה להורים של נובאק דיוקוביץ' שיש להם ילד זהב.
גנצ'יץ' הדגישה את המתיחות, והיכולת של דיוקוביץ' להחליק על המגרש ולהתאושש להמשך הנקודה הוא כנראה הטוב אי פעם. "היא שכנעה אותי שאם אהיה גמיש אני אוכל לזוז יותר טוב ושהקריירה שלי תהיה יותר ארוכה." אמר דיוקוביץ'.
למשפחת דיוקוביץ' לא היה הרבה כסף, אבל הם נשארו ביחד בכל הצרות שעברו עליהם.
כשנובאק היה בן 12 גנצ'יץ' הבינה שרמת התחרות שהוא צריך דורשת יציאה מהמדינה.
היא פנתה לחבר שהייתה לו אקדמיית טניס בגרמניה. הוא לא נהג לקחת ילדים מתחת גיל 14, אבל הסכים לקחת את נובאק. נובאק הגיע לשם עם הדוד שלו, אבל הדוד חזר ונובאק הצעיר נשאר שם שלושה חודשים בלי לדעת את השפה. "הייתי צריך להיות אחראי ואמיץ ולהמשיך להתאמן. זה מה שעשיתי. למדתי להיות עצמאי." אמר דיוקוביץ'.
איך זה לשחק מול פדרר?
"רוג'ר הוא הכי לא צפוי," אמר דיוקוביץ'. "הוא יכול להכות כל מכה. הכי קשה לשחקן טניס זה לא לדעת מה יבוא. הגיוון במשחק של רוג'ר גורם לך לחוסר וודאות."
