זה פרק 14 מתוך הספר Coaching better every season.

לחזרה לתפריט המרכזי עם כל הפרקים עליהם כתבתי, לחצו כאן.

‍

14. Recharge and Ignite - לטעון ולהתניע

‍

יש בדיחה על מאמנים שאנחנו מרגישים לחוצים רק פעמיים במהלך היממה - ביום ובלילה.

ברמות הגבוהות אומרים שיש כאלה שמתפטרים לפני שמפטרים אותם, יש כאלה שפיטרו אותם ויש כאלה שעוד יפטרו אותם בעתיד.

‍

להיות מאמנ/ת במשרה מלאה זה קשה. 

נכון, יש יתרונות - זה כיף, אנחנו זוכים להשפיע על החיים של אחרים בצורה חיובית. אבל מרגע פתיחת האימונים עד סיום העונה והסיכומים, זה רצף ארוך של עליות וירידות, רגשות חיוביים ושליליים.

זה שוחק.

ושחיקה גורמת לאנשים - טובים או מצליחים ככל שיהיו - לעזוב.

וכן, ככל שהמקצוע יותר חשוב לנו אנחנו שוחקים את עצמנו יותר.

‍

בלי אסטרטגיות ובלי כלים למניעת שחיקה והתאוששות ממנה רובנו לא נצליח להתמודד.

‍

מאמן הכדורסל האגדי ג'ינו אוריימה סיפר באוטוביוגרפיה שלו:

"היום ההוא גרם לי להבין סופית כמה מלחיץ זה לאמן. לפעמים אני לא מבין את המחיר שזה גובה ממני. יש כל כך הרבה עבודה, והתפקיד שלך תלוי בכמה נערות שאולי רבו עם חברים שלהן או מתקשות בלימודים. באותו יום לא הייתי בטוח שזה שווה את זה."

גם מייק ששבסקי (Coach K) חווה שנה של התמוטטות - מנטלית ופיזית - ששינתה את הדרך בה הוא מסתכל על עצמו ועל המקצוע.

לחצו כאן כדי לקרוא עליה.

‍

הפרק האחרון בספר מציע אסטרטגיות וכלים להתאוששות ולמניעת שחיקה כדי להתניע ולהניע מחדש את התשוקה שלנו לאימון.

‍

שחיקה היא הפסקת פעילות בגלל עייפות פיזית או מנטלית.

עוד על שחיקה כאן.

והשחיקה משפיעה לא רק על עצמנו, אלא גם על הספורטאים שאנחנו מאמנים. ספורטאים למאמנים שחוקים יסבלו בעצמם יותר מחרדה ומשחיקה. מאמנים בעלי מוטיבציה פנימית ובעלי ביטחון עצמי יסבלו פחות משחיקה וירגישו טוב יותר לאורך הקריירה.

כתבו לי אם אתם רוצים עותק שאלון רווחה למאמנים שעוזר לבדוק תחושת שחיקה - coachgilad3@gmail.com

‍

‍

ניהול לחץ וציפיות:

רוב המאמנים (אם הם בכלל יגיעו לפלייאוף) יסיימו את העונה בהפסד.

אם ניתן להפסדים להשפיע עלינו לרעה, אנחנו נכנסים לתחום הלא נכון. 

ללמוד איך מתאוששים מהפסד, או מעונה בה חווינו בעיקר הפסדים, זו מיומנות חשובה לכל מי שרוצה לעסוק במקצוע שלנו. לרוב, אנחנו שמים על עצמנו יותר לחץ מאשר אנשים אחרים שמים עלינו. חשוב שנלמד לתאם ציפיות עם עצמנו ועם הסובבים איתנו.

משום שבתור מאמנים אנחנו מראש נוטים להיות כאלה שאוהבים ומעדיפים לעזור לאחרים, יוצא שבסופו של דבר אנחנו לא דואגים מספיק לעצמנו, וכתוצאה מכך נשחקים. אם הספורטאים שאנחנו מאמנים היו מרגישים כמונו, היינו מייעצים להם עצות שאנחנו עכשיו לא מייעצים לעצמנו. חבל.

‍דברים שאפשר לעשות כדי להפחית לחץ:

1. לשמור לעצמנו זמן מסוים כל יום לשבת בשקט ולנוח.

2. לעסוק במשהו אחר שהוא לא הספורט כדי להתרענן מנטלית. אצל מאמנים זה יכול להיות להתאמן בעצמם. מעבר לרווח הפיזי, העיסוק למשך 60-90 דקות במשהו שהוא לא האימון עוזר מאוד מנטלית.

3. לקום מוקדם. בשעות בהן אנשים אחרים עדיין לא ערים ולא מפציצים אותנו בהודעות או בקשות אנחנו יכולים לעסוק במשהו שכל מטרתו הוא לגרום לנו להרגיש טוב.

4. לחנות קצת יותר רחוק מהבית. זו דרך טובה לנצל את ההליכה כדי ליהנות מהנוף, לנשום אוויר צח, להיזכר מה זה אומר להיות בן/בת זוג, הורה, או כל תפקיד אחר שיש לנו בבית.

5. שימוש בדיבור עצמי כדי להתמודד עם ספקות או פקפוק עצמי כן, לא רק הספורטאים שלנו צריכים דיבור עצמי.

‍

6. מיינדפולנס. היכולת להיות נוכחים ברגע, לא שיפוטיים, לתפוס את עצמנו ואת אחרים בצורה מדויקת. כל אלה תכונות חשובות עבור מאמנים ולמען האמת, עבור כל בני האדם שרוצים לחיות חיים רגועים ושקטים.

אנחנו צריכים לדעת את התשובות לשאלות למה אנחנו מאמנים, למה אנחנו מאמנים בדרך הזאת, איך זה מרגיש לאחרים כשאנחנו מאמנים אותם ואיך אנחנו מגדירים הצלחה.

להיות מיינדפול גם מוביל ליציבות רגשית גדולה יותר, תכונה רצויה לבני אדם בכלל ולמאמנים בפרט.

מחקר מעניין השווה בין מאמנים שהוסיפו ליומיום שלהם 20 דקות של רוטינת מיינדפולנס ובין כאלה שלא, ומצא שהמאמנים שעסקו במיינדפולנס היו יותר רגועים, הצליחו לראות את התמונה הכוללת בצורה יותר טובה והיו במצב רוח יותר טוב.

עוד על מיינדפולנס בלחיצה כאן.

אין לכם זמן לחשוב על עצמכם? אתם מונעים מעצמכם הרגשה טובה יותר וביצועים טובים יותר.

‍

שיפור התקשורת שלנו:

כשאנחנו עומדים לומר משהו למישהו אנחנו מדמיינים בראש איך הם יגיבו.

הדימיון הזה משפיע בצורה משמעותית על המסר שאנחנו מעבירים ועל הדרך בה אנחנו ניגשים לשיחה עם האדם הזה. מדובר, למעשה, בנבואה שמגשימה את עצמה.

למשל, כשאתם פוגשים מישהו, שאלו את עצמכם:

1. איך המפגש עם האדם גורם לי להרגיש ומה הוא גורם לי לחשוב.

2. האם אני פוגש אותו לפי האדם שהוא באותו רגע או לפי הציפיות וההיכרות המוקדמת שלי איתו?

3. האם יש הוכחות או עובדות לתמוך בציפיות שלי?

4. האם ההנחות המוקדמות שלי נכונות? האם אני שופט מוקדם מדי?

5. איך אני יכול לגשת אל האדם הזה בצורה אחרת בשנת האימונים הבאה בצורה שתאפשר לי לא לשפוט אותו?

‍

יצירת סביבה חיובית בקבוצה:

גם אם אנחנו לא יכולים לבחור מי יהיו חברי הקבוצה, אנחנו יכולים לבחור מה הסטנדרט ולפיו לקבל חברים לקבוצה (או לשחרר אותם ממנה).

איך נותנים להם דוגמאות לתכונות?

מוצאים וידאו של ספורטאי/ת מוכר/ת בתחום שלנו וכותבים כמה מילים יחד עם הקליפ.

‍או כותבים סדרת פוסטים על מנהיגות שמלווה בדוגמאות - מתוך הספר The captain class.

‍

גם מי שלא מתאים לקבוצה (או לנבחרת) ראוי לקבל יחס שכולל הסבר לפערים הנוכחיים ושיקוף של המצב, כולל אמירה שהם לא מתאימים כרגע, בשונה מ"לא טובים" או ש"שאין להם סיכוי."

דוגמה רועי לזר בנבחרת הקדטיות - אין ברירה, זה לא אומר עליכן אלא על התהליך, העתיד פתוח, דלת מסתובבת, עוקבים כל השנה, שיחה אישית עם כל שחקנית, להגיד מראש איך התהליך יהיה.

סוג של נהלים שצריך לחתום עליהם שמאשרים שאני מבין מה צריך (וגם ההורים שלי) אבל לא מחייבים קבלה.

לצלם תמונה של עמוד 356 טופס הגשת מועמדות לקבוצה/נבחרת]

‍

בניית מערכות תמיכה (צוות):

כן, לא רק ספורטאים אלא גם מאמנים צריכים אנשים שיתמכו בהם.

כתב מייק ששבסקי בספרו The gold standard:

"כדי לבצע בצורה הכי טובה שלהם, כל אדם בקבוצה גם צריך מערכות יחסים שמהוות מערכת תמיכה אישית עבורו. המנהיג, בעיקר, צריך מערכת שכזו כי הוא צריך להיות בעניין כל הזמן. כשיש צוות שתומך בך יותר קל לך להשקיע את כל כולך בקבוצה ובמשימה שלה."

לקריאה של סדרת הפוסטים מתוך הספר The gold standard לחצו כאן.

‍

יצירת איזון בין עבודה לחיים:

תמיד היה מוזר לי המשפט הזה. העבודה (במקרה הזה האימון) הוא חלק מהחיים. למה אני צריך לאזן ביניהם?

ובכלל, להיות מאמן זה לא משהו שאפשר לכבות. אנחנו טובים כשאכפת לנו, וכשאכפת לנו אנחנו חושבים על זה.

נכון, כשיש לנו ילדים משלנו, לחשוב על ילדים של אחרים במשך כל כך הרבה זמן נראה מוזר, אבל זה חלק ממשי מהתפקיד.

חופשות מאימון לא מחזיקות מעמד הרבה זמן. יותר יעיל? זמן שנקבע מראש כדי לבלות עם המשפחה או עם חברים.

כל פעם קצת מרגיש טוב יותר מאשר פעם אחת הרבה.

למשל, להקדיש כל ערב זמן לאכול יחד. לא מול הטלוויזיה ולא עם הטלפונים הניידים. ממש לשבת יחד ולדבר.

מרגיש קצת אנוכי לא להיות מחובר ולהתעלם מכל הצרכים של אחרים? ובכן, מישהו צריך לדאוג לנו, ועדיף שזה יהיה עצמנו.

גם אם זה מרגיש לא דחוף לישון מעט בצהריים או לפתח תחביב מחוץ לעבודה שלנו, כל הפסקה קצרה כדי להיטען ולקבל אנרגיה תעזור לנו להתניע את עצמנו מחדש והספורטאים (וגם המשפחה שלנו!) יקבלו אדם רענן יותר, חד יותר ורגוע יותר.

שווה, לא?

‍

אם מעניין אתכם ללמוד איך להיות מאמנים טובים יותר - הקורס "מבפנים החוצה" הוא בדיוק בשבילכם.

לחצו על הלינק בשביל שיעור ראשון מתוך הקורס בחינם.