תובנות ומחשבות על כדורגל ועל החיים מאחד מגדולי הכדורגל. חלק 1.
כל מה שעשיתי, עשיתי עם מבט לעתיד, ממוקד בהתקדמות, זאת אומרת העבר הוא לא משהו שאני חושב עליו יותר מדי. בשבילי זה טבעי מאוד.
להסתכל תמיד קדימה משמעותו שאני יכול להתרכז בלהשתפר במה שאני עושה. אני מסתכל אחורה רק כדי ללמוד מטעויות. לפעמים לומדים ממשהו רק הרבה אחרי שהוא קרה, אז אני אמנם תמיד נע קדימה, אבל לא הכול נהיה ברור מיד.
במרכז כל מה שלמדתי כשחקן יש ארבעה עקרונות: צריך דשא טוב, חדרי הלבשה נקיים, שחקנים שמנקים את הנעליים של עצמם ורשתות מתוחות בשער.
כל השאר - מיומנות, מהירות, טכניקה, גולים - יבוא לאחר מכן. זו הפילוסופיה שמגדירה את הגישה שלי לכדורגל ולחיים. לא משנה מה עשיתי בחיים, תמיד שאפתי להמשיך להשתפר.
אני לא יכול לדמיין את עצמי בתור שחקן מקבל טיפ מהמאמן ולא מנסה להשתפר. אם הוא כזה, להתראות. אני צריך להמשיך תמיד קדימה.
ב-15 השנים הראשונות שלי לא הייתה פילוסופיה ולא היה ניתוח. זה היה רק כיף. לא הייתה לי שום תחושת כישלון. רק לקחתי כל מה שנתנו לי וניסיתי להיות הכי טוב שאני יכול, לא משנה עם מי שיחקתי. כשהגעתי לבוגרים כבר היה לי קל כי הייתי באצטדיון הזה כל יום, כל היום, במשך שנים.
אני לא חושב שלימדו אותי הרבה בשנים הראשונות. את השיעורים הכי גדולים שלי למדתי מנפילות ומכשלונות. מה שקרה קרה, וניסיתי ללמוד מזה ולעבור לפרק הבא. אף פעם לא הסתכלתי אחורה יותר מדי, וכשהייתי מגיע הביתה הייתי סוגר את הדלת מאחוריי ושוכח מזה. בגלל זה אף פעם לא הייתי טוב בלזכור מהלכים מהמשחק או אפילו גולים של עצמי.
המאמן שלי בגיל צעיר לימד אותנו את הבסיס וגם לימד אותנו טריקים תוך כדי שלמדנו לשחק בתפקידים השונים. למדתי ממנו שכדורגל זה בעצם תהליך של ביצוע טעויות ולמידה מהן בלי להפוך להיות מתוסכל. הדבר המיוחד עם רינוס מיכלס היה שהוא היה נותן הוראות אבל זה לא הרגיש כאילו אנחנו חייבים לציית.
אני מאוד חיובי, לפעמים זה נחשב רע בעיניי אנשים, אבל אני חושב שכל חוויה בחיים היא נהדרת. אף אחד לא מתחיל משהו בחיים במחשבה שהוא הולך לטעות. הבנה במבט לאחור לא משנה שום דבר. צריך ללמוד מהטעויות שלך.
החיים שלי היו מלאים. אני מרגיש שחייתי 100 שנה. לקחתי מה שהחיים נתנו לי. גם מכשולים לא מנעו ממני לשחק את החיים האלה כמו שאני - תקפתי את החיים בדרך שלי. הכול בסוף יוצא חיובי. אתה לומד להיות מאוכזב, אבל לא עצוב. אני תוקף. אני לא מתבייש. אני יוצר.
הייתי רוצה שיזכרו אותי כאיש ספורט אחראי. מישהו שהספורט היה חשוב לו.
לא רק בתור שחקן, כי זו תקופה של 20 שנה בלבד.
זכיתי לשחק כדורגל למחייתי. אחרים הלכו לעבודה ואני הלכתי לשחק.
אני מסופק מהדרך בה חייתי את החיים שלי.