מחשבה למאמנים של ספורטאים צעירים וספורטאיות צעירות:
אי אפשר לפתח את היכולות והכישורים של מי שלא חוזר/ת לאימון הבא.
אם הגישה שמוצעת בספר הזה היא יותר מהנה מאשר עמידה בטורים וביצוע חזרות על גבי חזרות של "יסודות", מה ההשלכות שלה על הקבוצה שאתם מאמנים? על המועדון שאתם מנהלים?
רעיונות ליישום הגישה בתחומים נוספים:
חזרות ללא חזרה באימוני כוח:
מיקום רגליים שונה בכל סט: רחב, צר.
רגל אחת, שתי רגליים: בפיסוק, במכרע, בזוויות שונות.
כל כף הרגל על הרצפה, רק העקב על הרצפה, רק האצבעות על הרצפה.
מיקום ידיים שונה בכל סט: רחב, צר.
כף יד לכיוון הגוף, לכיוון כף היד השנייה, גב יד לכיוון הגוף.
מהירות וכיוון:
קונצנטרי מהר, אקסצנטרי לאט. קוננצטרי לאט, אקסצנטרי מהר. וכל שילוב אחר.
שינוי כמות הזמן של כל חזרה: שניה 1, 3 שניות, 8 שניות וכו'.
איזומטרי קצר (מספר שניות מועט) או ארוך (שניות רבות).
ביצוע בעלייה או בירידה.
טווח תנועה חלקי או מלא.
ביצוע קדימה, אחורה, לצד אחד, לצד שני או בסיבוב.
שימוש במשקולת אחת או בשתיים.
שימוש במשקולת בצד אחד, בצד שני או באמצע.
שימוש בשתי משקולות במשקל זהה או במשקלים שונים.
שימוש במשקולות יד, קטלבלס, מוט גדול, מוט קטן, כדורי כוח, גומיות וכו'.
ברמה המנטלית:
דיבור עצמי בגוף שלישי (יאללה גלעד, אתה יכול לעשות את זה) או שני (אתה מסוגל!) עוזרים לנתק את הצד הרגשי של המוח מהבעיה ולקבל פרספקטיבה טובה יותר כדי לפתור אותה.
להימנע מלהגיד להם מה לעשות בזמן שהם עושים את זה.
כשאנחנו נותנים הנחיות בזמן ביצוע אנחנו מפריעים להם לבצע. בנוסף, עד שהם שומעים, יכול מאוד להיות שההזדמנות לביצוע כבר חלפה. וכמובן, יכול להיות שגם היריבה שמעה את אותה הנחיה שלנו.
להכיר ברגשות שהשחקנים/ות חווים. אנחנו לא חייבים להסכים עם הפעולה שהגיעה לאחר הרגש (או בגללו), אבל טוב נעשה אם נאפשר מקום בטוח לחוות רגשות.
"אני מבין שאתה מתוסכל, אבל אצלנו יורדים להגנה גם כשמתוסכלים."
"אני מבין שאת כועסת, אבל אם היא פנויה היא צריכה לקבל את הכדור."
"אני מבין שנפגעת ממה שהיא אמרה, היא הייתה יכולה להגיד את זה בצורה אחרת, אבל אצלנו לא מקללים."
שאלות שכדאי לשאול כדי לבדוק אם אנחנו נותנים לספורטאים/ות לפתור בעיות בצורה טובה:
האם הבעיה תופיע גם במשחק?
האם ההגבלות השונות (מרחב, זמן, הגנה) יופיעו במשחק או יעצימו את מצב המשחק?
האם הבעיה מצריכה שימוש בחושים, במחשבות וברגשות?
האם המטרה של פתרון הבעיה קשורה למשחק?
האם הבעיה מאפשרת לספורטאים/ות פתרון בדרך שלהם?
האם הבעיה מספיק לא צפויה כדי לגרום לספורטאי/ת להחליט החלטות בעצמם?
האם הבעיה מתפתחת ומשתנה תוך כדי ומאפשרת הזדמנויות מגוונות וחזרות ללא חזרה?
