דיבור עצמי היא השפה הכי מוזרה בעולם. אנחנו עושים את זה כל הזמן (למשל אומרים לעצמנו להירגע או מזכירים לעצמנו איך כדאי לבעוט בכדור) אבל זה קורה בעיקר ללא מודעות, ואף אחד לא מדבר על זה.

שזה מוזר, כי בכל הנוגע למיומנויות, דיבור עצמי הוא כלי שימושי בצורה יוצאת דופן. לדוגמה, מחקרים מראים שספורטאים מיומנים מדברים לעצמם לעתים יותר קרובות, בצורה יותר עקבית ומתוכננת. ספורטאים פחות מיומנים בעיקר מגיבים לדברים שקורים להם. ספרינטרים שמדברים לעצמם רצים מהר יותר. דיבור עצמי טוב משמש כמערכת שעוזרת לנו לזהות רגעי מפתח ולעקוף בעיות. כשדיבור עצמי מבוצע היטב, זה כמו שיש לנו מאמן בתוך הראש.

אז אם זה עובד כל כך טוב, איך משתפרים בזה? האם אפשר ללמד את זה כמו שמלמדים כל שפה אחרת?

הנה כמה טיפים:

1. קצר ובגושים קטנים.

לא ארוך ולא מסובך. הדיבור מחלק את המיומנות לחלקי מפתח, ומשתמש בהם כסימנים ברורים. למשל, עבור בעיטה לשער:

כדאי: "מבט לשער, כתפיים רגועות, לפגוע עם החלק הפנימי."

לא כדאי: אוקיי, עכשיו צריך להפנות את העיניים לכיוון השער, להוריד קצת את הלחץ בכתפיים, ולשים לב שהרגל תפגע בכדור עם החלק הפנימי שלה."

2. ציורי וחי.

כמה שזה יהיה יותר ציורי, יהיה יותר קל לזכור ולבצע. למשל, עבור קבלת הכדור בכדורעף:

כדאי: "כמו יתד."

לא כדאי: "רגליים נמוכות ומתחת לגוף ביחס לכיוון הכדור כדי לשמור על יציבות.

3. חיובי.

לא להתמקד במה שרוצים להימנע ממנו, אלא במה שרוצים להשיג. למשל, בכדורסל בזריקות עונשין:

כדאי: "לכוון את היד לכיוון הטבעת."

לא כדאי: "רק אל תחטיא ימינה שוב."

אלה ששולטים בזה מדברים אל עצמם לא רק בזמן הפעולה, אלא גם לפניה ואחריה. זה כמו שידור של המשחק: משתמשים בזה כדי לצפות אירועים שיקרו בהמשך, ולאחר מכן כדי לעבור על מה שכבר קרה ולהבין איך להשתפר לפעם הבאה.

‍

עוד כלים מנטליים כאן.