פרק 17 מתוך הספר "הפסיכולוגיה של הספורט, המאמץ והביצוע" תאוריה ויישום.
נושא השחיקה (burnout) אצל ספורטאים נחקר בהרחבה במגוון קבוצות גיל, סוגי ספורט ורמות תחרות.
הפרק עוסק במודל הרב-ממדי של שחיקה, בדרכי מדידה ובמחקרים המשלבים שחיקה, מודלים פסיכולוגיים ומרכיבי אישיות, ובוחן רעיונות למניעת שחיקה ולהתמודדות עם התפתחותה.
בעבר נטו לחשוב ששחיקה מושפעת בעיקר מסטרס שמופעל על הספורטאים לאורך זמן. כיום יודעים שגורמים רבים עלולים להשפיע עליה.
ההגדרה הורחבה בהמשך ל"תסמונת פסיכופיזיולוגית המתאפיינת בתשישות גופנית ונפשית, יחס מנוכר כלפי אחרים, תחושה שאחרים מתייחסים בניכור, ירידה ביכולת ובביצועים הספורטיביים, איבוד משמעות בהקשר של הספורט, פיחות בתחושת הערך העצמי ובערך הספורט ובלבול ביחס לתפקיד ולזהות כספורטאי."
רוב החוקרים היום משתמשים בהגדרה המדויקת יותר של ראדק, שהגדיר שחיקה על פי שלושה מימדים רלוונטיים: תשישות גופנית ורגשית, תחושת הפחתה ביכולת הביצוע בספורט ופיחות בתפיסת ערך הספורט. בכל הנוגע לתחושת הפיחות ביכולת, גם נתונים אובייקטיביים לא משפיעים לטובה על הספורטאי/ת.
חשוב לומר שלא כל עייפות פיזית או מצב רגשי שנתפס כשלילי הוא מאפיין של שחיקה או גורם שלה.
לפעמים מפסידים ומרגישים רע, לפעמים תקופת שינה לא טובה או תזונה לא מתאימה עלולות לגרום לתחושות עייפות קיצונית או לפגיעה בביצועים.
דווקא תחושת פגיעה בערך הספורט היא המאפיין הבולט יותר בהקשר לשחיקה.
יש להבדיל בין שחיקה, בין אימון יתר ובין נשירה.
למרות המימד המשותף של התשישות הגופנית, ספורטאית באימון יתר עשויה לשמור על מוטיבציה גבוהה ולהמשיך לאהוב את הספורט.
נשירה עלולה להתרחש לא רק בגלל שחיקה, אלא גם משום גיוס לצבא, לימודים, עבודה, צרכים משפחתיים ועוד.
עד סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת לא היו כלים למדידת שחיקה אצל ספורטאים.
הכלי הנפוץ והמקובל ביותר עד היום הוא שאלון השחיקה (ABQ) שמורכב מחמישה עשר פריטים, 5 לכל מאפיין.
תאוריית ההכוונה העצמית עוסקת בשלושה סוגי מוטיבציה והשפעתם על האישיות.
ספורטאים המציגים מוטיבציה פנימית הם בסיכון נמוך יותר לחוות שחיקה לעומת ספורטאים בעלי מוטיבציה חיצונית.
לעומת זאת, אם פרסים חיצוניים מסוימים חשובים לספורטאי, הם עשויים לעכב את תחושת השחיקה למרות היותם חיצוניים.
פרפקציוניזם עשוי גם הוא להשפיע על תחושת שחיקה, אך גם כאן יש לקחת בחשבון את הסוג שלו.
פרפקציוניזם שנובע מסטנדרט אישי גבוה אינו קשור סטטיסטית לשחיקה של ספורטאים.
פרפקציוניזם הנובע מלחץ סביבתי עלול להוביל לתהליכי שחיקה.
דרכי ההתמודדות שעומדות לרשות הספורטאי תורמות גם הן להשפעת השחיקה על הספורטאי.
ספורטאי בעל כלים אקטיביים (כמו ויסות מאמץ, ניהול חשיבה, התייעצות ובקשת עזרה) הוא בסיכון פחות גבוה לתסמיני שחיקה.
ספורטאי בעל כלים פסיביים (כמו הכחשה, הימנעות ובריחה) חשוף יותר לשחיקה.
גיבוש הזהות שמתרחש במהלך גיל ההתבגרות תורם גם הוא לתחושת השחיקה.
ספורטאית צעירה שמשקיעה את כל זמנה בספורט עלולה לחוות שחיקה שתתלווה לתחושת "כליאה" בספורט.
כליאה היא תחושה של ירידה חדה ברצון להשתתף אך חוסר יכולת לעזוב את הספורט, משום שהוא כל חייהם, ובלעדיו, מי הם?
כאשר הספורט הוא כל עולמם של הספורטאים, הוא עלול לייצר תחושת מחנק.
ספורטאים צריכים שיעודדו אותם לבדוק תפקידים אחרים בחייהם ולפתח זהות מורכבת.
ספורטאים בעלי תשוקה הרמונית (ראו פרק 2 בנושא מוטיבציה התפתחותית) חווים פחות שחיקה מאשר ספורטאים בעלי תשוקה אובססיבית.
שילוב של תשוקה אובססיבית עם מרכיב זהות חזק כלפי הספורט עלולים לגרום בסיכון גבוה יותר לשחיקה.
גם תקווה ואופטימיות עשויות לתווך תהליך חיובי עבור ספורטאים ולהקטין סכנה לשחיקה.
בעזרת מדידת רמת התקווה ניתן לדעת אם הספורטאים חווים אימון יתר או שחיקה. ספורטאים שמרגישים שליטה בניסיונות שלהם לממש את מטרותיהם עשויים לחוש תקווה גדולה יותר.
למאמנ/ת תפקיד חשוב בתחושת השחיקה אצל ספורטאים.
כאשר ספורטאים מרגישים שהם מקבלים תמיכה מועטת מהסביבה הקרובה להם (מאמן, משפחה, קבוצה) או כאשר הם חווים מערכת יחסים שלילית עם המאמנ/ת שלהם הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות שחיקה.
מאמן אוטוקרטי (כזה שמונע מהספורטאים תחושת אוטונומיה, או מגביל אותה מאוד) עלול להגדיל סיכון לשחיקה.
ספורטאים שקיבלו עידוד לממש את מטרותיהם (ברמה הערכית או המקצועית) נטו לדווח על רמות שחיקה נמוכות יותר.
ספורטאים שהמוטיבציה שלהם נבעה מהצורך לציית או להימנע מתחושות בושה או אשמה היו בסיכון גבוה לחוש שחיקה.
איך מזהים שחיקה?
תשישות - פיזית וגם נפשית, וגם ציניות ומרירות.
כאשר הן מופיעות, יש לחשוד בהופעת שחיקה אחריהן.
איך ניתן להקטין סיכון לשחיקה?
כאמור:
עידוד לפיתוח זהות מורכבת שאינה רק הספורט בו עוסקים הספורטאים.
תחושת אוטונומיה ושליטה עצמית.
פיתוח מרכיבי תקווה ואופטימיות.
פיתוח תחושת סיפוק מהספורט ואהדה כלפיו תוך הבנה של היתרונות האישיים והחברתיים.
