יש דרך אחרת לאמן. היא מגובה במחקרים ובעשייה לאורך עשרות שנים.
פעם אימנתי בצורה שונה מהיום.
עשינו חימום חצי שעה (תופסת, שמיניות, 1*0, 3*0, 5*0, תרגיל 11), מתיחות סטטיות, עברנו ל-1*1 או 3*3, וסיימנו (כדי להשאיר טעם טוב) ב-5*5.
דיברתי המון, עצרתי הרבה, וכל פעם שהם (או הן) לא הצליחו לבצע היטב, במקרה הטוב הם היו צריכים לבצע שוב - מושלם - ובמקרה הרע הם רצו ספרינטים.
לפעמים ניצחנו. למה ניצחנו? מכל מיני סיבות.
האם שיטת האימון שלי הייתה מה שהבדיל בינינו ובין האחרים? כנראה לא. כולם אימנו ככה.
ככה למדתי לאמן:
תרגילי דומים ולפעמים זהים.
אובססיה עם "טכניקה נכונה".
אמונה ביסודות.
תרגילי התקפה מסודרים אותם צריך לשחק "עד הסוף".
חוברות שלמות של תרגילים - למשחק ולאימון - וכל מה שצריך לעשות זה להעתיק ולהדביק.
משפטים כמו "בואו נחזור לבסיס" ו"בואו ניתן הכול".
שחקנים/ות שמחכים בטור לתורם בתרגיל סיומות.
עונשים למי שמאחר, למי שמחטיא, למי שמאבד.
אני לא כועס על עצמי או מאוכזב. אני לא חושב שהייתי מאמן גרוע. הייתי מעולה.
השיטות שלי היו מה שלמדתי בקורסים ומהמאמנים סביבי, ויישמתי את הכול ברמה גבוהה.
פעם לא היה לי טלפון נייד. פעם גם לא היה לי פייסבוק, ובטח לא אינסטגרם.
מאז השתדרגתי. למדתי. התפתחתי.
הספר Transforming basketball הוא השראה לעוד מאמנים - לא רק בכדורסל - לשדרוג.
בואו נקרא לזה עדכון גירסה של עצמנו.
בואו נקרא לזה שינוי כיוון.
לא רק בשביל עצמנו.
אנחנו חייבים את ההתפתחות שלנו לשחקנים/ות שאנחנו מאמנים.
ואנחנו יכולים לשמש להם דוגמה אישית.
אנחנו דורשים מהם להתקדם, לקבל את דעתנו, לצאת מאזור הנוחות.
בואו נעשה את זה גם אנחנו.
מונחים שונים במהלך הספר יכולים להיות לא מוכרים בהתחלה.
למה שזה לא יהיה מובן? כי ככה זה כשלומדים דברים.
גם השחקניות שאני מאמן בהתחלה לא יודעות מה זה Swing או Close out. ואחר כך הן כן.
גם אני פעם לא ידעתי מה זה constraints וגם לא מהי הגנת פיקנרול Next.
היום אני יודע.
רוצים להצטרף למסע שעברתי ולהשתדרג גם אתם?
