לפני שלושה חודשים שמעתי על הספר Learning from Serial Winning Coaches ואמרתי לעצמי "הופה, ספר על אימון, בשביל מאמנים!" ומיד הזמנתי אותו.
קראתי אותו בשבוע מרוב שהיה מעניין, ולמרות שהיה כתוב כמו סדרת מאמרים (כולל רשימת מקורות בסיום כל פרק) היה קריאה יחסית נוחה וברורה.
אם אתם שולטים באנגלית אני ממש ממליץ. אם לא, בקרוב אפשר יהיה להקשיב ולקרוא את התובנות שלי ממנו.
אחרי שהתלבטתי במשך חודשיים מה לעשות עם הספר, הגעתי למסקנה שאני רוצה לדבר עם אחד המחברים שלו. בעזרת אורי שפר, יו"ר איגוד המאמנים הישראלי, יצרתי קשר עם סרחיו לארה-ברסיאל (Sergio Lara-Bercial), ספרדי שחוקר ומלמד בבריטניה, וגם מאמן כדורסל בזמנו הפנוי.
הדבר הראשון שרציתי לדעת זה איך מאמן מגיע למצב שהוא כותב דוקטורט.
התשובה הייתה צריכה להיות צפויה, אבל אותי היא הפתיעה.
סרחיו סיפר שהוא אמנם שיחק וגם אימן, אבל מרגע שהבין שהוא צריך לפרנס משפחה, אימון במשרה מלאה לא היה אופציה.
הוא בחר במסלול האקדמי, עשה תואר שני וגם דוקטורט, לימד באוניברסיטה והצטרף לארגונים שמקדמים אימון וספורט, ובחר לאמן (עד היום) בזמנו הפנוי ולא בתור מקצוע עיקרי.
לשאלתי איך אפשר להפוך את הכשרת המאמנים לתואמת את המחקר שלהם בשנים האחרונות, סרחיו ענה בשתי נקודות מעניינות שנוספו למחשבות שלי על הכשרת מאמנים. מקווה לחלוק אותן בקרוב.
בקצרה, הספר הוא תוצאה של מחקר ארוך שנים שיזם גוף מיוחד (IGLA) שהוקם בתוך המועצה הבינלאומית למצוינות באימון (ICCE).
המטרה שלו הייתה להבין מהן תכונות האופי שמפגינים מאמנים שמנצחים ברמה הגבוהה ביותר (אולימפיאדות, אליפויות עולם, ליגות אירופאיות בכירות) באופן עקבי ועם יותר מספורטאי/קבוצה ספציפיים, ולא רק תכונות אופי אלא גם התנהגויות, מערכות יחסים, ועוד.
לצורך כך הם ראיינו 17 מאמנים מ-10 ענפי ספורט שונים, וראיינו גם ספורטאים/ות שהתאמנו אצל אותם מאמנים, כדי לקבל תמונה מלאה יותר של אותם מאמנים.
כותרת הספר טומנת בתוכה גם שתי התנהגויות שהמחברים זיהו אצל המאמנים שנחקרו: שאיפה נחושה לניצחון תוך אכפתיות ודאגה להתפתחות הספורטאים ולרווחה שלהם.
הם קראו לזה Caring determination.
שאלתי את סרחיו לגבי כותרת הספר.
הוא אמר שהגוף שיזם את המחקר רצה לדעת על מאמנים בטופ של הטופ.
שאלתי אותו אם יש לקח עבור מאמנים ברמות נמוכות יותר או עבור מאמנים בגילאים צעירים, שם מוסכם שניצחון הוא לא הדבר היחיד, ובדרך כלל גם לא העיקרי.
הוא אמר שברור שאפשר לקחת - וצריך לקחת - את העקרונות מאחורי המסקנות.
ממילא, התפתחות ספורטיבית היא עניין אישי.
ההתפתחות הזו תלויה גם באישיות של הספורטאי/ת וגם בסביבה בה היא מתרחשת, בהורים, בבית הספר, במועדון של הספורט ועוד.
כך גם השאיפה לניצחון, מתיחת הגבולות, הגדלת אזור הנוחות והדחיפה לקצה - עניינים אינדיבידואליים.
העקרונות הם מה שחשוב, וצריך ליישם אותם בהקשרים שלנו עם הספורטאים שלנו.
עוד הוא הוסיף לגבי אותנטיות. זה לא משנה מה שמענו בפודקאסט או קראנו בספר.
כל אחד מאיתנו צריך להיות מי שהוא, ולעשות התאמות לספורטאים/ות שהוא מאמן בהתאם לאופי שלנו, לסביבה שלנו ולהקשרים שלנו.
ונקודה אחרונה:
אימון ברמה גבוהה זה קשה, וכל אחד צריך מישהו שהוא יכול לסמוך עליו ולקבל ממנו עזרה.
גם מאמן נערים צריך עזרה ממנהל מקצועי, וגם מאמן נוער ומאמן בוגרים צריך עזרה וליווי.
נגיע לשם.
