‍על פציעות והתגובה להן:

יערה יצחקי:

באותו הרגע של הפציעה את מרגישה חוסר אונים, ועוברות הרבה מחשבות של למה זה קורה לי, או מה אני עושה לא נכון, אבל ברגע שאת מקבלת את הדיאגנוזה ומבינה שזה מה שיש, את ממשיכה לנקודה הבאה- למה אני צריכה לעשות עכשיו כדי שאעבור את זה הכי מהר ואחזור לשחק כדורסל.

נועה זליבנסקי:

בשנה השלישית שלי נפגעתי ברצועה הצולבת. אם כדורסל הוא אכן החלום שלי אז יש לי "למה", ומי שיש לו למה יידע לשאת כל איך. מכשולים ופציעות עוזרים לנו לשאול את עצמנו מה אני עושה כשאני נתקעת במכשול – מוותרת או ממשיכה חזק יותר? מי שרוצה להיות שחקנית צריכה להכיר את הפציעות הגדולות.

 דניאל רבר:

בעבר ביצעתי ארבעה ניתוחים בברך וקרעתי גיד בכתף. לא פגשתי בפציעה כזו לפני כן, והיה לי ברור שאני משתקמת וחוזרת לשחק. פה נכנסות אמונה עצמית, תמיכה מהסובבים ומשמעת עצמית.  במקום להיות עם החברות באימון קבוצה הייתי הולכת לעשות פיזיותרפיה וחיזוקים. החברות שלך עוזרות בזה, עוברות את זה איתך. נועה עזרה לי המון. היא הייתה יושבת לידי בפיזיו', וכשנועה נפצעה היא נתמכה בנו.

‍

על התמודדות ברמות הגבוהות ובחו"ל:

יצחקי:

רגע השיא השנה היה כשעליתי עם המדים של הנבחרת הבוגרת. בשנתיים האחרונות היה גל עזיבה של שחקניות שהיוו בסיס לנבחרת ולליגה. ובעקבות הפרישה שלהן, היינו נבחרת צעירה מאוד. התרגשתי לשחק מול נבחרת כמו שוודיה, שסיימה 5 באירופה באליפות האחרונה. התרגשתי לשחק מול הרמה בה אני שואפת להיות בשנים הקרובות.

רבר:

לשחק באוסטרליה זו חוויה שאני ממליצה עליה לכל אחת. תרבות שונה, גם ברמת הכדורסל. מליגת העל בה הזרות הן מרכז הקבוצה, עברתי לשחק באוסטרליה שם אני הייתי זרה ואני הייתי מרכז הקבוצה.

‍

על המעבר משחקנית מובילה בקבוצת נערות לשחקנית בוגרות שהיא חלק מהקבוצה:

יצחקי:

זה מאוד קשה. ההבנה שמה ששיחקת עד עכשיו, הוא לא אותו כדורסל, הוא לא אותו ענף. את מגיעה לקבוצה שיש בה 3 זרות, שחקניות ישראליות מובילות ממך שכבר חוו את הליגה, לעיתים מתאזרחות, ואת צריכה למצוא את מקומך, ולייצר לעצמך דרך שתבנה אותך להיות שחקנית מובילה.

זליבנסקי:

המעבר בין נערות לליגת העל הוא מכשול גדול – איך משחקנית מובילה נכנסת לקבוצה של בנות שהרבה שנים בליגה – אני מאמינה בעצמי, מתעסקת בכדורסל ועושה הכי טוב שלי כדי שהחברות לקבוצה יאמינו בי והמאמן ייתן לי דקות.

יצחקי:

אני חושבת שהדרך הטובה ביותר, היא לשמור חזק כשאת עולה למגרש. לשמור חזק, לאבד כמה שפחות כדורים. כשהכדור מגיע אלייך לעשות פעולות ללא היסוס. אני חושבת שכשמאמן רואה שהשחקנית עושה את 3 הדברים האלה, הוא מקבל ביטחון במשחק שלה, וייתן לה לשחק יותר. ככל שהשחקנית תשחק יותר, ככה היא תצבור יותר ביטחון לנסות פעולות נוספות. אני חושבת שהמון שחקניות צעירות מתעסקות ב"אם אקלע עוד שלשה אז אשחק יותר". זו טעות ביסודה. כדורסל בוגרות מצריך ביטחון של מאמן בשחקנית שתוציא לפועל את שיטת המשחק שלו, ותשחק כדורסל בוגר. הדברים שמניתי הם הבסיס לכדורסל כזה.

רבר:

בליגת העל חשבתי שהכול יילך חלק ואשחק 30 דקות כמו שהיה בנערות. הייתי צריכה להוכיח את עצמי כדי לקבל דקות משחק. ואז נפצעתי בכתף והייתי צריכה להוכיחעצמי בכל זאת, למרות שכואב לי, אבל לא ויתרתי ורציתי לסיים את העונה בלי תירוצים.

‍

על הרווח בלהיות שחקנית כדורסל:

זליבנסקי:

זה חלום להיות שחקנית מקצוענית. לעשות מה שאני אוהבת וגם להרוויח מזה כסף. האהבה שלנו למה שאנחנו עושים מאפשרת להתגבר על הכול.

יצחקי:

אני חושבת שבזכות הכדורסל עשיתי התבגרות גדולה בכל הקשור לתגובה לדברים שפחות הולכים לי. פעם הייתי שוברת את הכלים. אני חושבת שכדורסל, וספורט באופן כללי, גורמים למי שעוסקת בהם, להתעסק בדברים חיוביים, אפילו מבגרים אותה במובן מסוים. כזה שהיא יוצרת לעצמה חוג חברתי שמתאים לה, ויש לה נושאים משותפים איתו, כזה שמפגיש אותה עם הפסדים, או התמודדות כשפתאום מישהי טובה ממני במשהו כזה או אחר, בלשאוף להשתפר ולבנות לעצמך דרך פעולה, בלקבל הוראות ממישהו כדי לייצר תלכיד קבוצתי. סדר יום בריא יותר, בקיצור המון דברים שילדה או ילד צעירים לא יקבלו ללא מסגרת ספורטיבית כזו או אחרת.

‍

על מנהיגות:

יצחקי:

אני חושבת שהמפתח בנושא הזה בארץ הוא לא להיגרר. קל מאוד אחרי היציאה מהמסגרת של הנערות, להיגרר אחרי הרגלים או דברים שהם פחות מקצועניים שלצערי קורים בליגות המקצועניות. קל מאוד ליפול, ולא להתאמן כמו שהיית רגילה כשהיו לך אולמות בלי הגבלת זמן, או היה מי שיישב לך על הראש לעשות את התרגול הזה או תרגול אחר. לצערי בליגה הראשונה בארץ, לרוב הקבוצות אין מאמן כושר, אין אולם פנוי לרוב, יש כאלה שאף אין להן חדר כושר. אני מקווה, בלי קשר, שהמצב הזה ישתנה, אבל כל אלה בקלות יכולים להפוך לתירוצים, והמפתח הוא פשוט למצוא פתרונות, ויש כאלה.

אני מרגישה שאני מנהיגה יותר אקטיבית על המגרש. אני מצליחה בעזרת טירוף כזה או אחר שאני מצליחה לייצר בהגנה להדביק את החברות לקבוצה, ולייצר יותר מומנטומים טובים עבורנו.

כדורסל זה משחק של מומנטומים, כמה שיש לך יותר.. ככה את מנצחת. מחוץ למגרש מנהיגות מבחינתי מתבטאת במה כל שחקנית צריכה, והאם יש לי את היכולת לעזור לה. אם אראה שמישהי בתקופה "פחות טובה", או מתקשה להתרגל לשיטת המשחק בארץ, לשיפוט ולאלף ואחד דברים, אנסה לתת את הפרספקטיבה הנכונה, או להוציא אותה משם.

יערה יצחקי, בת 21, שיחקה העונה ברמת גן, שנה רביעית בליגת העל.

נועה זליבנסקי, בת 24, שיחקה העונה באשדוד. שנה שישית בליגת העל.

דניאל רבר, בת 23, שיחקה העונה ברמת גן. שנה שישית בליגת העל.

‍

רוצים עוד פוסטים עם תובנות? לחצו כאן.