נהוג להציג את המבחן הפסיכומטרי כמבחן יחסי, בו ציוניהם של הנבחנים נקבעים לא רק לפי הישגיהם האישיים, אלא גם לפי הישגיהם של נבחנים אחרים במועד בו נבחנו.
המרכז הארצי לבחינות ולהערכה מחשב את ציוני הנבחנים, באופן שבו הבדלים בין מועדי בחינה שונים, בין שפות שונות ובין נוסחים שונים של בחינות, לא ישפיעו על הציון.
הציון הפסיכומטרי הממוצע יהיה תמיד 540 בקירוב, מחצית מהנבחנים יקבלו ציון נמוך הנמוך מציון זה, ומחצית יקבלו ציון הגבוה ממנו.
הסיבה לכך היא הנירמול שמבצע המרכז הארצי לבחינות ולהערכה בציוני הנבחנים, דבר המבטיח שאף אחד מהנבחנים לא ייפגע אם נבחן במועד קשה יותר.
אפשר לקבל 800 בפסיכומטרי.
על אף יחסיות הבחינה, ניתן לומר כי הציון 200 מושג תמיד רק כאשר אין מענה ולו על שאלה נכונה אחת במבחן, והציון 800 מושג תמיד רק כאשר יש מענה נכון על כל השאלות שהופיעו בבחינה (וציון מושלם במטלת הכתיבה). אם במועד מסוים לא ענה איש נכונה על כל השאלות, אף אחד לא יקבל את הציון 800, אלא יקבל ציון הקרוב לציון זה.
בספורט קיים אפקט הגיל היחסי.
ילד שנולד מוקדם בשנתון שלו, (למשל ינואר), הוא במקרים רבים גדול יותר פיזית, יותר מנוסה וכתוצאה מזה לפעמים גם יותר בטוח בעצמו או יותר חסון מנטלית מילדים אחרים שנולדו באוקטובר או נובמבר.
כאשר מתחרים בגילאים צעירים, 10 חודשים הבדל בגיל הם לפעמים כמעט 10 אחוז הבדל.
דמיינו להיות ביתרון של 10 אחוז ניסיון, גודל פיזי, ועוד... איזה כיף!
אבל, מן הצד השני, מאמנים לפעמים לא משייכים את היתרונות של הילד לגיל היחסי שלו, והם משקיעים בו יותר תשומת לב, יותר אמונה, יותר אנרגיה.
הם חושבים שהוא יותר מוכשר.
כתוצאה מזה, שחקנים מתקדמים יותר בזכות המשאבים שהושקעו בהם, רק בגלל שנולדו קודם.
מטורף נכון?
זה קורה יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב.
כמו במבחן הפסיכומטרי, אנחנו צריכים לאפשר (על המגרש) לכל מי שעונה נכון על כל השאלות ועל מטלת הכתיבה לקבל 800.
בלי קשר למועד הבחינה, לסביבה, לילדים האחרים שנבחנים ולשאר גורמים שעשויים להפריע.
לתת לכולם הזדמנות שווה ככל הניתן להוכיח את היכולות שלהם.
ומי שיכול לקבל 800 - שיקבל.
