בעקבות פרישתו מאימון של רוי וויליאמס, חשבתי שיהיה מעניין לכתוב ולספר על אחד מקודמיו בתפקיד, מישהו שהיה המורה הרוחני והמנטור שלו (ושל רבים אחרים) - דין סמית'.

‍

ההורים של סמית' היו שניהם מורים בבית ספר ציבורי, ואביו היה גם מאמן קבוצת הכדורסל של התיכון. בשנה בה הם זכו באליפות קנזס, הם גם שיתפו, לראשונה בהיסטוריה, שחקן כדורסל אפרו-אמריקני.

יותר מאוחר, סמית' יגייס בתור מאמן את השחקן האפרו-אמריקני הראשון עם מילגה בתולדות אוניברסיטת צפון קרוליינה.

‍

ג'יימס נייסמית' (ממציא משחק הכדורסל) אימן את פוג (Phog) אלן באוניברסיטת קנזס. אלן היה מאמנו של סמית' בקנזס, ולאחר מכן סמית' הפך לעוזר שלו.

סמית' למד באוניברסיטת קנזס על מילגה מלאה, וכאשר עמד לסיים אותה אחד הפרופסורים שם אמר לו לא להפוך להיות מאמן. "יותר מדי עליות וירידות. יותר מדי כאבי לב."

אבל סמית' לא הקשיב לו.

כשההורים שלך הם מי שהם והמאמן שלך למד את המשחק מהממציא המקורי שלו, אתה הופך להיות מאמן כדורסל.

‍

חלק מהמסורת בצפון קרוליינה, שם אימן סמית' עשרות שנים, היה לשחק יחד. הוא אומר: "בכל שיחת פתיחת עונה הסברתי לקבוצה מה המשמעות של לשחק ביחד. אין כמעט שחקנים שהובילו את ארה"ב בנקודות והיו חלק מקבוצה אלופה, או אפילו קבוצה בין 25 הטובות." הוא הדגיש גם את חשיבות החסימה הטובה עבור חבר לקבוצה או מסירה איכותית.

חלק אחר היה לשחק חזק. להתאמץ. אם מישהו לא ירד להגנה, כל האימון היה עוצר וכולם היו רצים ביחד ספרינט. זה היה חשוב לעצור באותו רגע ולטפל בעניין. זה שידר מסר גם לכל השחקנים האחרים. במשחקים, מי שהיה עייף סימן שהוא עייף בסימן מיוחד והיה מוחלף.

החלק השלישי בדרך של צפון קרוליינה (The Carolina way) היה לשחק חכם. סמית' התייחס לאימונים כחלק הכי חשוב ביום, ונהג לשאול שאלות בזמן האימון כדי לוודא שהשחקנים הבינו.

"האימונים שלנו היו קשים, תוכננו היטב ובוצעו בירידה לפרטים הקטנים ביותר. האמנו שביצוע טוב של הדברים הקטנים יוביל לביצוע טוב של הדברים הגדולים. אימון הוא זכות. הוא לא קורס חובה באנגלית. הוא כיף ואתה בוחר להשתתף בזה."

‍

שחקנים שהיו מגיעים לאולם היו מקבלים תכנית של האימון באותו יום, והיו מעיינים בה בזמן ההתארגנות לאימון. בחלק העליון של הדף הייתה כתובה המחשבה של היום, שבדרך כלל לא הייתה קשורה לכדורסל. השחקנים התבקשו לשנן את המחשבה של היום ועשו זאת בזמן החימום.

בדף היה מופיע גם הדגש של היום, שהיה קשור לכדורסל. מחשבה אסטרטגית, דגש הגנתי או התקפי. סמית' והצוות שלו לקחו את זה ממאמנים של קבוצה מקצוענית שהתגוררה בצפון קרוליינה באותו זמן. במעגל לפני תחילת האימון סמית' היה שואל שחקנים מה המחשבה או הדגשים. אם מישהו לא היה יודע, הקבוצה הייתה רצה.

סמית' התייחס גם לתפקידו כמאמן ואמר שהוא היה צריך לדרוש מהם וגם לשבח את המעשים שלהם. לדאוג להם וגם לבקר את המעשים שלהם (אבל לא אותם כבני אדם) – לדוגמה, הוא נמנע מלקרוא לשחקן אנוכי, והתייחס אליו באמירה בסגנון "זה נראה שאתה לוקח זריקות קשות במקום לזוז בצורה חכמה ללא הכדור."

ואי אפשר בלי התייחסות למייקל ג'ורדן, אותו אימן סמית' במשך שלוש שנים.

"עבורי, המאפיין העיקרי של הקריירה של מייקל ג'ורדן הוא שהוא השתפר באופן קבוע בכל שנה בה שיחק. שאלתי את מייקל מתי הוא הרגיש שהפך להיות קלעי טהור. הוא השיב שבשנה הרביעית ב-NBA. מייקל היה אתלט מחונן והיה ככל הנראה האדם הכי תחרותי שהכרתי, אבל זה מתסכל אותי שמוסר העבודה שלו נעלם סביב כל שאר ההישגים שלו. העובדה שהוא כל הזמן רוצה להשתפר – בכל דבר שהוא עושה – היא שיעור שכל אחד צריך ללמוד. אף אחד שאני מכיר לא עבד על המלאכה שלו כמו מייקל ג'ורדן."

‍

עוד על דרך האימון של סמית' בלחיצה כאן.