תרבויות שונות מלמדות אותנו איך מגדלים ילדים עצמאיים, תורמים ומאושרים. חלק 1.
למה ללמוד דווקא מתרבויות עתיקות?
תרבויות עתיקות זה בעצם שם קצת מטעה. הן מתחדשות ופועלות לפי הצרכים היומיומיים שלהן.
מה שהופך אותן לעתיקות זו העובדה שהן קיימות הרבה זמן.
רוב מוחלט של המחקרים בפסיכולוגיה בודק אנשים מרקע אירופי. אבל אנשים ממוצא אירופי הם רק שמינית מהעולם. אז אם רוצים לחקור איך מתנהגים הורים בעולם, יש עוד כמה תרבויות שכדאי להגיע אליהן לפני שמסיקים מסקנות.
את התרבות האירופית/אמריקאית כינה אחד החוקרים בשם WEIRD (ראשי תיבות של המילים מערבית, משכילה, מתועשת, עשירה ודמוקרטית - וגם "מוזר" באנגלית).
למשל, בתרבויות שאינן "מוזרות" הילדים גדלים עם ההורים, וגם עם הדודים והסבים, עם השכנים והחברים - הם גדלים עם כל מי שנמצא קרוב ויכול לעזור.
בתרבות שלנו האחריות לגידול הילדים היא, במקרה הטוב, על ההורים ועל סבא וסבתא שגרים קרוב. יש הורים שאפילו מנסים לגדל את הילד שלהם לבד(!)
סופרת בריטית תהתה לעצמה מאיפה מגיע המידע לגידול ילדים, סקרה כמה מאות חוברות הדרכה וספרים וגילתה שהעצות והטיפים לא מבוססים על מחקרים מדעיים או רפואיים אלא בכלל מיועדים לעזור לכל מי שעובד בבתי חולים לאסופים - ילדים שננטשו - בהם אחיות טיפלו בעשרות או במאות תינוקות בבת אחת.
למשל, הרעיון של האכלת תינוקות במרווחים קבועים: ברור שזה כמעט בלתי אפשרי להאכיל מאות תינוקות - כל אחד לפי דרישתו מתי שהוא רעב. אבל, תינוק אחד?
למשל, נענוע התינוק כדי שיירדם בידי האמא. כשיש מספר מוגבל של אחיות על מאות תינוקות - לא אפשרי. אבל אמא אחת? למה היא צריכה להשאיר אותו בעריסה שיבכה? לא עדיף שהוא ינוח כשהוא עייף ויתעורר אחרי שנח?
בצורה דומה לכך שהאימייל האיץ מאוד את התקשורת בעזרת דואר - אבל הפך את החיים שלנו ליותר לחוצים - כך עשתה הטכנולוגיה גם להורות שלנו.
יש לנו יותר טכנולוגיות, יותר מוצרים ויותר תובנות, אבל ההורות שלנו יותר עמוסה ויותר לחוצה מאשר אצל תרבויות אחרות.
האם הפכנו להורים טובים יותר או להורים מותשים יותר?
הילדים של לוסיה לומדים מהמשפחה שלהם מיומנויות הרבה יותר מורכבות מאשר שטיפת כלים או כביסה:
הם לומדים לשים לב מסביבם אם מישהו צריך עזרה או מטלה מסוימת צריכה להתרחש, והם עוזרים. זו מיומנות לכל החיים.
"לא משנה מה אני עושה, הבת שלי רוצה לעשות אותו הדבר. האם אני נותנת לה להכין איתי טורטיות? כן. למה לא… ואם היא רוצה אחר כך לטאטא את הרצפה אני נותנת לה את המטאטא. לפעמים היא עושה בלאגן, אבל ככה מלמדים ילדים."
הצעד הראשון בגידול ילדים שתורמים בבית היא לתת להם להתאמן. להתאמן בניקיון. להתאמן בבישול. תנו להם לקחת כף ולערבב מה שיש בקערה או בסיר, או להתחיל לשאוב את השטיח. בהתחלה הם יעשו יותר בלגן, בהמשך פחות בלגן, ולבסוף הם ינהלו את הבית בעצמם.
זה לוקח בהתחלה יותר זמן ממה שהיה לוקח לסדר הכול בעצמנו. זה נכון.
אבל לא מוציאים ילד שרוצה לעזור מהחדר. לא אומרים לו לזוז ולא להפריע.
זה רק ילמד אותו ההיפך מלעזור.
