מיטל

סיפור אמיתי שקרה לפני כ-15 שנה.

צילום:
Will Shirley on Unsplash

אני לא בטוח לגמרי איך זה קרה, גם לא זוכר בדיוק מתי. קיץ 2005 יהיה הגדרה טובה ככל הגדרה אחרת. למגרש מלא בילדים בני 15 היא הגיעה. בת 11. כדורסלנית.


לרוב מלווה באביה; איש יקר, לא מגולח, מעיל דובון מעל חולצת כפתורים משובצת וג'ינס פשוטים. תמיד עם שקית ובקבוק מים בשבילה. מה חשב לעצמו כשלחץ לי את היד בפעם הראשונה איני יודע, אבל לבחור בן 21 לחיצת יד חמה כזו היתה דבר שלא בשגרה, מה גם שהורים לא הרבו לבקר במגרש.


ובכן, לומר שהורים לא הרבו לבקר במגרש יהיה לשון המעטה. את מספר הפעמים בהן הורים הגיעו למגרש, יוסף טרומפלדור יכול למנות על אצבעות שתי ידיו. והנה, אותה אחת. אותו אב. פעמיים בשבוע.


מעניין, אמרתי לעצמי; אצטרך לשים עין. המשכתי ללחוץ את ידו בכל פעם שהגיע, יודע שמתחיל במגרש שלי משהו שעוד לא קרה לי. היא המשיכה להגיע יחסית בקביעות, אביה לא מלווה אותה יותר. כנראה חש בנוח עם זה שהיא חשה בנוח. למגרש באו בקביעות ילדים מגיל 13 עד 16. לפעמים אף מבוגרים יותר. בקיץ, כשהיו כמה עשרות ילדים ונאלצו להזמין, עשיתי צעד חשוב; החלטתי שגם אם אצטרך להפסיד נוכחותם של כמה מהשחקנים (המגרש הפך למקום הבילוי של שחקני הליגות הצעירים לחודשי הקיץ), אשלב בין הצעירים (13-14) לבין הבוגרים יותר (15-16).


טוב ויפה. ומה עושים איתה? בת 11. וכאן אירע הדבר שבזכותו אני מספר לכם סיפור זה. תוך כדי התעלמות מוחלטת מהעובדה ששנתיים לפחות הפרידו בינה לבין השחקן הצעיר במגרש, תוך כדי אדישות מופגנת לעובדה שחבריה למשחק רחבים וגבוהים ממנה באופן מרשים ומעורר יראה, בהפגנתיות-לא-מודעת-לעצמה-כמעט היא עלתה לשחק.

ללא אימה.


מה עושים שחקני הליגה וחבריהם-גדולי-הגוף במצב שכזה?

משתאים כמובן; "גלעד!" (במלרע) "מה הבאת לנו שוב ילדים קטנים?"

תוקפים (בשקט, למדו נימוסים בבית);
"תוציא אותה!"

מפגינים; "לא משחק איתה!"

ולבסוף, מה עושים?

משחקים איתה. אחרי כמה התקפות גם מוסרים לה. הכדור לא פוגע בטבעת. איירבול.


ללא יראה.


יותר מזה להצדיק את השתאותם, התקפתם עלי, הפגנתם כנגד המצב?

בהתקפה העוקבת הכדור הגיע אליה בטעות והיא זרקה שנית לסל. הכדור לא נגע בטבעת.

סוויש. ועוד רבים אחריו.

בתחרות הקליעות מחוץ לקשת היא הפתיעה כשעברה שלב. קלעה שלשה, מה תאמרו על כך?

בת 11, כן?


דמיינו גור אריות הנכנס לזירה מלאה גלדיאטורים. גור אריות יודע שהוא אריה. גלדיאטורים, מגודלים ככל שיהיו, לא יפריעו לו לממש את ייעודו כמלך החיות.

"ויאמר דוד אל שאול רועה היה עבדך לאביו בצאן, ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר. ויצאתי אחריו..." (שמואל א', י"ז, 34-35)


ללא חשש.


כמו דוד, יוצאת למגרש של הגדולים. פוגעת ישר במצח.


עם בוא ספטמבר זכיתי פחות ופחות להגיע למגרש. הסיבות שונות ומגוונות.

כששבתי, גיליתי שלא הרבה נשתנה, ועם בוא האביב זכיתי לראותה שוב.

גבוהה יותר, שליטה טובה יותר בכדור. החלטתי לדחוף ולראות מה יקרה. בתקופה הראשונה לאחר שחזרתי החלטתי שאשחק איתה כמה שאוכל, ואתן לה את המפתחות, כמו שאומרים. בהתחלה היה לה קצת מוזר:

"גלעד, אני לא רוצה"

"את רוצה, את רוצה" היתה התשובה, כשבתוכי ההרגשה "גם אם את לא רוצה, את חייבת, לעזאזל. את טובה מדי מכדי לא לרצות".

הייתי מספר למי שרצה לשמוע שהיא תהיה בנבחרת ישראל, שכשרון כזה לא רואים כל יום. אומר את האמת, לא מכיר שחקניות בגילה, לא בחולון ולא בארץ. החולשה שלי נובעת מהסיבה הפשוטה והכה-קלה-לפספוס: היא בת 11, והיא משחקת עם בנים מבוגרים ממנה ב-3-4 שנים.


ללא מורא.


בהתחלה לא ספרו אותה. לא לחצו על כל המגרש. לא נצמדו. רימו עליה בהגנה כדי שיוכלו לעזור.

הם נענשו; עם הקרש, בלי הקרש, צעד וחצי, חדירה ועצירה, ממתפרצת, ממסירה, מריבאונד התקפה תועה. והמשיכו לא לספור. לזלזל. להמעיט בערכה.

אז נענשו; חלק, עם טבעת, מהצבע, מרחוק, אחרי סבסוב, בזריקת וו של ילדה-שלא-מגיעה-לסל, מעל ידיים מושטות-מופתעות: איך היא ממשיכה לזרוק?!

ואני ממשיך לדחוף: לתת את הכדור בידיה הקטנות, שתתנסה בהובלת התקפה.


ללא פחד.

ערב אחד איבדה ארבעה כדורים רצוף לפני שעברה את החצי. ככה זה שהגלדיאטורים מבינים שהגור הזה נושך. אז עצרנו שנייה. פסק-זמן-לא-שגרתי-תוך-כדי-משחק. כמה הערות על לא לוותר, על מבט קדימה, על ניהול משחק ללא הכדור.


שתי ההתקפות הבאות עברו ללא איבוד ועם שני סלים לקבוצה שלנו.

היכולת ללמוד תוך כדי משחק שמורה לגדולים באמת. הרצון ללמוד ולהשתפר מסמן גדולה. יכולת מנטלית כזו לא מוצאים בכל מגרש, לא מגלים בכל ילדה בת 11.

כשהאור במגרש כבה, שנייה לפני שהולכים איש-איש לביתו;

"גלעד, תביא זריקה אחרונה".

סוויש.

תנו לחיצה כאן כדי לעקוב אחרי דף הפייסבוק של 'סימני דרך', הספר שכתבנו.

מי זה "כתבנו"? על מה הספר? תיכנסו ותדעו...

מכירים מישהו שזה עשוי לעניין אותו? שתפו!
Coach K
ספר הכדורסל האחרון
פיל ג'קסון
פסיכולוגיה של הספורט
כל יום החלטה
צוות
פסח
כתיבה
הטיות
כל יום סרטון
פוקוס
כישלון
קבלת החלטות
פוטנציאל
שינה
אמונה
מטרה
סימני דרך
גיוון
עצמאות
קורונה
לחשוב כמו אלופים
ביצועים
כלים מנטליים
תחרותיות
משמעת
תקשורת
אחריות
מנהיגות
פציעה
יכולת גופנית
מנטור
פילוסופיה
שחקן ותיק
קושי
וודן
ביטחון
מיינדפולנס
זכוכית מגדלת
כיף
הקרבה
עונג שבת
הכנה
הרגל
מוטיבציה
שחיקה
תמיד קדימה
חוויה
הורים
סטנדרט
התמדה
גריט
למידה
הסבר
במשפט אחד
פשטות
קובי
student of the game
פודיום
רוטינה
קריירה
תירוץ
סדר עדיפויות
תרבות
פודקאסט
יצירתיות
עשייה
פירגון
הלך רוח
כישרון
אלברט איינשטיין
מיינדסט
אהבה
חינוך
שיחה
מאמץ
כשרון
מופנמים
אופי
מועדון קריאה
תכנון
דחיית סיפוקים
חסכון
דרך
זמן
תהליך
שקדנות
סבלנות
הרצאה
אסטרטגיה
הוראה
לימוד
התחלה
אנדרס אינייסטה
פפ גווארדיולה
תודה
אימון
השראה
הצלחה
מצוינות

איך לגדל ילדים שהם לא בריונים

איך לגדל ילדים חזקים מנטלית ובעלי מוטיבציה

How to raise kids who aren’t assholes / Melinda Wenner Moyer

Coach K - מסכמים קריירה

Coach K - חוזרים לנצח

Coach K - התמוטטות

Coach K - מתחילים לנצח

Coach K - התחלה קשה בדיוק

Coach K - Army

Coach K / Ian O’Connor

חזון לעתיד - שינוי כיוון

טרי פראצ'ט על כתיבה ועל החיים

Terry Pratchett - A life with footnotes / Rob Wilkins

תרגילי אימון שכנראה לא שמעתם עליהם

עקרונות משחק

פיתוח שחקנים עדכני

מיישמים CLA בכדורסל

מדוע למידה היא לא לינארית

כוחה של תפיסה

מהי מיומנות?

להתגבר על הסטטוס קוו

Transforming basketball / Alex Sarama

The courage to teach / Parker Palmer

My turn - על כדורגל ואימון

My turn / Johan Cruyff

לאמן ביעילות במשחקים

מה זה IZOF

לוודא מוכנות לתחרות

Rafa - My story / Rafael Nadal

The little big things / Tom Peters

Quiet power / Susan cain

לחיות עם כשלונות

הערכה למערכות

למה אנחנו לא לומדים מכישלון?

כשלונות מורכבים

לעצב סביבות למידה יעילות

טעויות בסיסיות

כשלונות אינטליגנטיים

Right kind of wrong / Amy Edmondson

למקסם למידה של הספורטאים

Blood on the horns 3

Blood on the horns 2

Blood on the horns / Roland Lazenby

Teambuilding / Rinus Michels

פתחו יכולות גופניות ומיומנות

Chop wood carry water / Joushua Medcalf

The tyranny of talent / Joe Baker

מנהיגות טרנספורמטיבית

בנו אמון וצרו לכידות

אנסון דוראנס פורש מאימון

The man watching - מה שחשוב

הציבו מטרות והגדירו תוצאות

The man watching - אופי של מאמן

חברו ערכים לפילוסופיית האימון

The man watching - תמיד קדימה

The man watching - סדר עדיפויות וגיוס

הצטרפות לקבוצת הווטסאפ

The man watching - למידה ומנהיגות

The man watching - אימונים

הגדירו תכלית וערכים מרכזיים

Coaching better every season

The man watching - נצחונות

The man watching - התחלה

The man watching / Tim Crothers

על נוכחות ושיעורי בית

שינה אופטימלית היא יתרון תחרותי

The last enforcer / Charles Oakley

Deep work / שעמום ומדיה חברתית

אפקט איינסטלונג

Deep work / תכלס

Deep work / Cal Newport

מה דרוש כדי להישאר ב-NBA

The manager / Mike Carson

Barca / תזונה

למאמנ/ת אין יום רע

Barca / מסי

Barca / גווארדיולה ושיטות האימון

Barca / הארכיטקט

יום הזיכרון (ועוד 364 של שכחה)

Barca / Simon Kuper

Let them play / Jerry Lynch

ויל 8

ויל 7

ויל 6

ויל 5

ויל 4

ויל 3

ויל 2

ויל / וויל סמית'

Second set of eyes / Cody Royle

אינטואיציה באימון

הדופק כמראה של הנפש

מערכות יחסים באימון

בשביל מה צריך מאמן?

עוד פרספקטיבה

Clear thinking

Second set of eyes

לטובים ביותר יש מאמנ/ת

המיתוס הכי גדול באימון מקצועני

היא לא רוצה לנצח כמוני

אולי יעניינו אותך גם הפוסטים האלו...

בחזרה לעמוד הבלוג