מיטל

סיפור אמיתי שקרה לפני כ-15 שנה.

צילום:
Will Shirley on Unsplash

אני לא בטוח לגמרי איך זה קרה, גם לא זוכר בדיוק מתי. קיץ 2005 יהיה הגדרה טובה ככל הגדרה אחרת. למגרש מלא בילדים בני 15 היא הגיעה. בת 11. כדורסלנית.


לרוב מלווה באביה; איש יקר, לא מגולח, מעיל דובון מעל חולצת כפתורים משובצת וג'ינס פשוטים. תמיד עם שקית ובקבוק מים בשבילה. מה חשב לעצמו כשלחץ לי את היד בפעם הראשונה איני יודע, אבל לבחור בן 21 לחיצת יד חמה כזו היתה דבר שלא בשגרה, מה גם שהורים לא הרבו לבקר במגרש.


ובכן, לומר שהורים לא הרבו לבקר במגרש יהיה לשון המעטה. את מספר הפעמים בהן הורים הגיעו למגרש, יוסף טרומפלדור יכול למנות על אצבעות שתי ידיו. והנה, אותה אחת. אותו אב. פעמיים בשבוע.


מעניין, אמרתי לעצמי; אצטרך לשים עין. המשכתי ללחוץ את ידו בכל פעם שהגיע, יודע שמתחיל במגרש שלי משהו שעוד לא קרה לי. היא המשיכה להגיע יחסית בקביעות, אביה לא מלווה אותה יותר. כנראה חש בנוח עם זה שהיא חשה בנוח. למגרש באו בקביעות ילדים מגיל 13 עד 16. לפעמים אף מבוגרים יותר. בקיץ, כשהיו כמה עשרות ילדים ונאלצו להזמין, עשיתי צעד חשוב; החלטתי שגם אם אצטרך להפסיד נוכחותם של כמה מהשחקנים (המגרש הפך למקום הבילוי של שחקני הליגות הצעירים לחודשי הקיץ), אשלב בין הצעירים (13-14) לבין הבוגרים יותר (15-16).


טוב ויפה. ומה עושים איתה? בת 11. וכאן אירע הדבר שבזכותו אני מספר לכם סיפור זה. תוך כדי התעלמות מוחלטת מהעובדה ששנתיים לפחות הפרידו בינה לבין השחקן הצעיר במגרש, תוך כדי אדישות מופגנת לעובדה שחבריה למשחק רחבים וגבוהים ממנה באופן מרשים ומעורר יראה, בהפגנתיות-לא-מודעת-לעצמה-כמעט היא עלתה לשחק.

ללא אימה.


מה עושים שחקני הליגה וחבריהם-גדולי-הגוף במצב שכזה?

משתאים כמובן; "גלעד!" (במלרע) "מה הבאת לנו שוב ילדים קטנים?"

תוקפים (בשקט, למדו נימוסים בבית);
"תוציא אותה!"

מפגינים; "לא משחק איתה!"

ולבסוף, מה עושים?

משחקים איתה. אחרי כמה התקפות גם מוסרים לה. הכדור לא פוגע בטבעת. איירבול.


ללא יראה.


יותר מזה להצדיק את השתאותם, התקפתם עלי, הפגנתם כנגד המצב?

בהתקפה העוקבת הכדור הגיע אליה בטעות והיא זרקה שנית לסל. הכדור לא נגע בטבעת.

סוויש. ועוד רבים אחריו.

בתחרות הקליעות מחוץ לקשת היא הפתיעה כשעברה שלב. קלעה שלשה, מה תאמרו על כך?

בת 11, כן?


דמיינו גור אריות הנכנס לזירה מלאה גלדיאטורים. גור אריות יודע שהוא אריה. גלדיאטורים, מגודלים ככל שיהיו, לא יפריעו לו לממש את ייעודו כמלך החיות.

"ויאמר דוד אל שאול רועה היה עבדך לאביו בצאן, ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר. ויצאתי אחריו..." (שמואל א', י"ז, 34-35)


ללא חשש.


כמו דוד, יוצאת למגרש של הגדולים. פוגעת ישר במצח.


עם בוא ספטמבר זכיתי פחות ופחות להגיע למגרש. הסיבות שונות ומגוונות.

כששבתי, גיליתי שלא הרבה נשתנה, ועם בוא האביב זכיתי לראותה שוב.

גבוהה יותר, שליטה טובה יותר בכדור. החלטתי לדחוף ולראות מה יקרה. בתקופה הראשונה לאחר שחזרתי החלטתי שאשחק איתה כמה שאוכל, ואתן לה את המפתחות, כמו שאומרים. בהתחלה היה לה קצת מוזר:

"גלעד, אני לא רוצה"

"את רוצה, את רוצה" היתה התשובה, כשבתוכי ההרגשה "גם אם את לא רוצה, את חייבת, לעזאזל. את טובה מדי מכדי לא לרצות".

הייתי מספר למי שרצה לשמוע שהיא תהיה בנבחרת ישראל, שכשרון כזה לא רואים כל יום. אומר את האמת, לא מכיר שחקניות בגילה, לא בחולון ולא בארץ. החולשה שלי נובעת מהסיבה הפשוטה והכה-קלה-לפספוס: היא בת 11, והיא משחקת עם בנים מבוגרים ממנה ב-3-4 שנים.


ללא מורא.


בהתחלה לא ספרו אותה. לא לחצו על כל המגרש. לא נצמדו. רימו עליה בהגנה כדי שיוכלו לעזור.

הם נענשו; עם הקרש, בלי הקרש, צעד וחצי, חדירה ועצירה, ממתפרצת, ממסירה, מריבאונד התקפה תועה. והמשיכו לא לספור. לזלזל. להמעיט בערכה.

אז נענשו; חלק, עם טבעת, מהצבע, מרחוק, אחרי סבסוב, בזריקת וו של ילדה-שלא-מגיעה-לסל, מעל ידיים מושטות-מופתעות: איך היא ממשיכה לזרוק?!

ואני ממשיך לדחוף: לתת את הכדור בידיה הקטנות, שתתנסה בהובלת התקפה.


ללא פחד.

ערב אחד איבדה ארבעה כדורים רצוף לפני שעברה את החצי. ככה זה שהגלדיאטורים מבינים שהגור הזה נושך. אז עצרנו שנייה. פסק-זמן-לא-שגרתי-תוך-כדי-משחק. כמה הערות על לא לוותר, על מבט קדימה, על ניהול משחק ללא הכדור.


שתי ההתקפות הבאות עברו ללא איבוד ועם שני סלים לקבוצה שלנו.

היכולת ללמוד תוך כדי משחק שמורה לגדולים באמת. הרצון ללמוד ולהשתפר מסמן גדולה. יכולת מנטלית כזו לא מוצאים בכל מגרש, לא מגלים בכל ילדה בת 11.

כשהאור במגרש כבה, שנייה לפני שהולכים איש-איש לביתו;

"גלעד, תביא זריקה אחרונה".

סוויש.

תנו לחיצה כאן כדי לעקוב אחרי דף הפייסבוק של 'סימני דרך', הספר שכתבנו.

מי זה "כתבנו"? על מה הספר? תיכנסו ותדעו...

מכירים מישהו שזה עשוי לעניין אותו? שתפו!
אמונה
מטרה
סימני דרך
גיוון
עצמאות
קורונה
לחשוב כמו אלופים
ביצועים
כלים מנטליים
תחרותיות
משמעת
תקשורת
אחריות
מנהיגות
פציעה
יכולת גופנית
מנטור
פילוסופיה
שחקן ותיק
קושי
וודן
ביטחון
מיינדפולנס
זכוכית מגדלת
כיף
הקרבה
עונג שבת
הכנה
הרגל
מוטיבציה
שחיקה
תמיד קדימה
חוויה
הורים
סטנדרט
התמדה
גריט
למידה
הסבר
במשפט אחד
פשטות
קובי
student of the game
פודיום
רוטינה
קריירה
תירוץ
סדר עדיפויות
תרבות
פודקאסט
יצירתיות
עשייה
פירגון
הלך רוח
כישרון
אלברט איינשטיין
מיינדסט
אהבה
חינוך
שיחה
מאמץ
כשרון
מופנמים
אופי
מועדון קריאה
תכנון
דחיית סיפוקים
חסכון
דרך
זמן
תהליך
שקדנות
סבלנות
הרצאה
אסטרטגיה
הוראה
לימוד
התחלה
אנדרס אינייסטה
פפ גווארדיולה
תודה
אימון
השראה
הצלחה
מצוינות

היום מתחשק לי לאכול ילד!

עקרונות עיצוב אימון בגישת ההגבלות

5 מילים שכדאי להתחיל להגיד

למידה מווידאו בימי קורונה - 2

תיאוריית הדינמיקה האקולוגית ללמידה מוטורית

על אמונה

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 13

למידה מווידאו בימי קורונה - 1

על התמדה

מודל האילוצים של Newell

Bird at the buzzer / Jeff Goldberg

על שעמום ולמידה

אימון עם חסימת ראייה

מטרת האימון

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 12

למידה דיפרנציאלית - לספורטאים בימי הקורונה

טעימה מהעוגיות

להגביל כדי לאפשר

שימוש בציוד כדי להפוך אימון לדומה למשחק

דרכים להתמודדות עם לחץ

בית ספר לערכים ולספורט - חלק ב'

הקושי באימונים בתנאי בידוד

10 דברים שעושים הקופצים למים הטובים בעולם - חלק ב'

עיצוב סביבת למידה ייצוגית

10 דברים שעושים הקופצים למים הטובים בעולם - חלק א'

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 11

ציפייה - ניבוי ביצועים 2

קור רוח - poise

אימון על משטחים לא יציבים – לגיטימי או גימיק?

חזרות ללא חזרה

מכתב לעצמי - ג'יי הנסי

ציפייה - ניבוי ביצועים

תפיסה ופעולה

לחשוב כמו אלופים - לימודים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 10

עין שקטה 2

הסוד של הכדורסל

תאוריית שילוב הכיף: שימור השתתפות ילדים ונוער בספורט

מכתב להורים אחרים בפארק

בית ספר לערכים ולספורט

עין שקטה - Quiet Eye

על כתמים, פרופורציות והקשר

שיפור ביצועים באמצעות מוטיבציה פנימית ותשומת לב ללמידה

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 9

ישיבה על הספסל

להגיע לקצה

סקירת מחקר על למידה לעומת ביצועים

דיבור עצמי

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 8

BOOST! / מיכאל בר-אלי

נקודת מבט חדשנית על שילוב האספקט המנטאלי בתהליך האימוני

לגדל ספורטאי/ת - תגובה

לגדל ספורטאי/ת

סימני דרך - קורל חזן

זכוכית מגדלת - ליעד אורבך

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 7

הדרישות מספורטאית אולימפית - אירה ויגדורצ'יק

Belichick (חלק 4 - הדרך של הפטריוטס)

Belichick (חלק 3 - אימון)

Belichick (חלק 2 - מאמן ראשי)

Belichick (חלק 1 - ההתחלה)

מאמנים מדברים על אימון - תובנות מ-6 פרקים ראשונים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 6

המאמנות כותבות - The Definite Dozen (חלק 2)

המאמנות כותבות - The Definite Dozen (חלק 1)

Reach for the Summit / Pat Summitt

תכנון - זה לא תמיד מצליח

Leading with the heart / Mike Krzyzewsky

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 5

Leading / Alex Ferguson

על יכולת גופנית - המאמנים מסכמים מה למדו וממי

כמה להתאמן וכמה לנוח?

על חזרות וגיוון

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 4

על חשיבות שחרור אחרי אימון

על חשיבות החימום לפני אימון

על יכולת ניתור

על חשיבות תרגילים להפחתת סיכון לפציעה

על חשיבות הגמישות

דבר אחד פשוט שספורטאים יכולים לעשות כבר מהיום כדי להשתפר

על חשיבות אימון הכוח

איך נראה שבוע אידאלי של ספורטאי/ת מקצועני/ת?

איך נראה יום אידאלי של ספורטאי/ת מקצועני/ת?

דברים שכדאי לדעת על יכולת גופנית

Do Nothing / Celeste Headlee

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 3

תובנות ממשחק הכדורסל - אלישה קלארק

מחשבות אחרונות על הסדרה The last dance

תובנות ממשחק הכדורסל - שיחה עם אגדות כדורסל יווניות

השחקן הוותיק שלי - וינס קרטר

The last dance 7+8 - מחשבה ראשונה

איך לקרוא יותר ספרים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 2

kaizen / Sarah Harvey

תובנות ממשחק הכדורסל - ארגון שחקניות הכדורסל

השחקן הוותיק שלי - ריי אלן

דברים מתפוררים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 1

השחקן הוותיק שלי - אייזיאה תומאס

10 מחשבות על תכנות

אולי יעניינו אותך גם הפוסטים האלו...

בחזרה לעמוד הבלוג