פיתוח אופי בספורט: אמת או קלישאה? / דלית לב ארי ולאל גרשגורן.
פרק 3 מתוך הספר "הפסיכולוגיה של הספורט, המאמץ והביצוע: תאוריה ויישום"
הורים, מורים ומאמנים נוהגים להגיד במשך עשרות שנים כבר ש"ספורט בונה אופי."
האמירה הזאת שנויה במחלוקת, בעיקר משום שהיא מבוססת על אנקדוטות ואינטואיציה, שלא נתמכות בדרך כלל בראיות אמפיריות.
יש כאלה שטוענים אף ההיפך - שספורט עלול להפריע לבניית "אופי טוב" בשל מאפיינים מסוימים שלו.
בפרק הזה המחברים יבחנו השפעת ספורט על בני נוער (בשונה מפעילות גופנית), כאשר ספורט הוא בעל אופי יותר מקצועני מפעילות גופנית ודורש השקעת יותר זמן, משאבים ותשומת לב.
מהו אופי?
קשה למצוא הגדרה מוסכמת.
הוא יכול לשמש כאוסף תכונות או כשאיפה לתכונות הללו, הוא יכול להתרכז במובן המוסרי אבל גם במובן החברתי או המקצועי.
מספר מאפיינים המוסכמים על החוקרים הם חמלה, משחק הוגן והתנהגות ספורטיבית.
ברחבי העולם השתמשו בהנחות האלה, אבל התוצאות לא תמכו בהשערה שספורט בונה אופי.
חלק מכך משום שקשה להגדיר מהו אופי, וחלק משום שקשה להגדיר מתי אופי נחשב ל"טוב."
ספורטאית שמבקשת לפתח את עצמה כאינדיבידואלית עשויה להיחשב בעלת אופי טוב בארה"ב, אבל בעלת אופי לא טוב במדינות בעלות אופי פחות קפיטליסטי.
המחקר עוד לא התקדם מספיק כדי לקבוע האם ספורט אכן מפתח אופי.
בכל הנוגע לגבי מוסר, המחקר דווקא יחסית מתקדם, והוא קובע שיש לנו בעיה.
כשאפשר, ספורטאים ינסו להתחמק משמירה על המוסר, ישאירו את ההחלטה "מה מותר" לאחרים, וינסו לנצל את המצב לטובת יתרון תחרותי.
ספורטאים מסוימים יחוו יותר לחץ וצורך לשמור על האגו שלהם בזמן משחק או תחרות ספורטיביים ויתנהגו בצורה פחות מוסרית.
לא בטוח שהם יתנהגו ככה גם מחוץ למגרש שלהם, אבל בתוך המגרש ספורטאים לא בהכרח מוסריים, כלומר הספורט הוא לא זה שמפתח את האופי שלהם.
אולי אפשר להבין מכך שהעוסקים בספורט משתמשים בספורט כדי לבטא את הדחפים שהם צריכים להדחיק כאשר הם בחברה.
עוד דרך להסתכל על הדברים היא שאין לנו יכולת לקבוע אם הספורט מוציא את זה מאנשים, או שאנשים מסוג זה מוצאים את עצמם בספורט.
ברמה החברתית נדמה שספורט עשוי לעזור לעוסקים בו להתפתח, או לפחות לא להפריע.
אנחנו לומדים מה חשוב בחברה שלנו גם באמצעות העיסוק בספורט.
לכידות חברתית וגם לכידות משימתית הן התנהגויות שנוצרות על ידי פעולות כמו תמיכה באחרים, הכרה בהם, מחויבות זה לזה ועידוד.
גם היבטים מסוימים של מנהיגות, כמו פתרון בעיות, כישורים מילוליים, התמודדות עם הפסד ועם ניצחון ועבודת צוות, נבנים באמצעות הספורט.
עם זאת, המחקרים עד עתה לא הצליחו להוכיח שהשתתפות בספורט אכן בונה מנהיגות מחוץ לספורט עצמו, והמדידה עצמה בעייתית משום שהיא מבוססת בעיקר על דיווח עצמי.
