כשאנחנו חושבים על קונפליקט, אנחנו בדרך כלל חושבים על קונפליקט בין-אישי.
אתם יודעים, כזה מהסוג של "אני שונא את הקיום המ***ין שלך."
אבל קיים עוד סוג של קונפליקט, והוא קונפליקט ממוקד-משימה.
קבוצות וצוותים שיעילותם נמוכה מציגות יותר קונפליקטים בין-אישיים, כאשר אלה, חוץ משהם הופכים את סביבת העבודה לסביבה לא נעימה, גם מונעים מאנשים לאתגר זה את זה ברמת המשימה.
קבוצות וצוותים שיעילותם גבוהה, לעומת זאת, מציגים כמות נמוכה של קונפליקטים בין-אישיים, ובהתחלה הרבה מאוד קונפליקטים ממוקדי-משימה.
עם הזמן, כמות הקונפליקטים הקשורים למשימה פוחתת בהרבה, וגם הקונפליקטים הבין-אישיים פוחתים.
ניתוח משותף של יותר מ-100 מחקרים כאלו ביותר מ-8000 צוותים הראה שקונפליקטים ממוקדי משימה עוזרים לצוות להיות יעיל יותר.
ויכוח הוא יותר בין-אישי. אנחנו מעוררים רגשות זה בזה.
דיון הוא יותר משימתי. אנחנו מעוררים מחשבה אחד אצל השנייה.
היכולת לנהל מחלוקת בונה היא מיומנות חשובה לחיים, אבל כבר בגיל צעיר המבוגרים מנסים ללמד אותנו לא לריב, להיות מנומסים, לוותר ולהתפשר.
זה כשלעצמו לא נורא, אבל כשהם הולכים לריב בחדר אחר ומונעים מאיתנו לראות איך פותרים מחלוקת, אנחנו מגיעים למצב בו מחלוקת נחשבת דבר שאסור לעשות (כי אחרת, למה שיסתירו אותה מאיתנו) ואם במקרה היא פורצת, אנחנו לא יודעים איך היא נפתרת.
יותר חשוב לפתור מחלוקות באופן בונה, מאשר "לריב מעט".
בראד בירד רצה לקחת פרויקט שאפתני בחברת האנימציה פיקסאר, אבל אמרו לו שהפרויקט לא יצליח.
בירד לקח לצוות את האנשים המעצבנים, הלא-נחמדים, אלה שכל הזמן לא מרוצים ותמיד יודעים איך אפשר אחרת, ואמר להם: "לא חושבים שנצליח".
אמרו להם שייקח להם 10 שנים ו-500 מיליון דולר.
לקח להם 4 שנים, והם הפיקו את הסרט "משפחת סופר על".
אנשים לא נחמדים מטילים ספק ואומרים מה הם חושבים, גם אם - בעיקר אם - זה לא נעים לשמוע או שונה מדעתו של הבוס. והם גורמים לדברים להשתנות.
גם בתהליך פרסום מאמר מדעי אנחנו עושים זאת.
ביקורת עמיתים היא חלק חשוב מפרסום מאמר מדעי, משום שאנשים, קולגות, אולי אפילו חברים, מקבלים את המאמר שכתבנו - בלי לדעת מי כתב ומי בודק - ומעירים כל הערה שהם יכולים לחשוב עליה שדרושה תיקון.
זה לא כיף, אבל אחרי שמתקנים המאמר שלם יותר, ברור יותר, חזק יותר.
האחים רייט (אלה שהיו הראשונים לטוס) התווכחו במשך חודשים על גבי חודשים על כל פרט במטוס.
בסוף הם גילו ששני פרופלורים יעבדו הכי טוב, וכאשר כל אחד מהפרופלורים מסתובב בכיוון שונה, המטוס מתקדם קדימה בדרך הכי יעילה.
ככה זה גם עם רעיונות. צריך שניים לפחות, כל אחד "מסתובב בכיוון שונה" כדי לעזור לנו להמריא.
