זה החלק השני.
אילוצים אישיים:
נתחיל בדוגמאות של ארבעה שחקני NBA: לברון ג'יימס, ניקולה יוקיץ', קיירי אירווינג וריקי רוביו.
אילוצים אישיים מתייחסים למאפיינים של כל שחקן, כמו גובה, מוטת ידיים, משקל, יכולת ניתור לגובה, רגשות, עייפות וכו'.
חלק מהמאפיינים האלה משתנים לאורך פרקי זמן ארוכים, בעוד שחלקם (כמו עייפות) יכולים להשתנות מהר יחסית.
לברון ג'יימס שולט במגרש עם השילוב הייחודי שלו של גודל ואתלטיות. האילוצים האישיים שלו שונים מאוד משחקן כמו ריקי רוביו. זה מאפשר ללברון להשתמש בפתרונות תנועה שפשוט אינם אפשריים עבור שחקנים אחרים, בשל העובדה שללברון יש יכולות פעולה שונות באופן משמעותי.
איך מגבלות אישיות קשורות ליכולת לפעול בהתאם להתאפשרויות במשחקים?
ראשית, האילוצים האישיים של רוביו (למשל, גובה, משקל ומוטת ידיים) שונים מאוד מאלה של לברון, וזו הסיבה שהפתרונות שבהם משתמשים שני השחקנים שונים זה מזה.
כשהוא עם הכדור בפיק אנד רול, לברון ישתמש בפתרונות שונים בהשוואה לשחקן כמו רוביו.
לדוגמה, עם היתרון האתלטי וגודלו של לברון, הוא עשוי להיות מסוגל לפעול לפי תנאים מסוימים כמו לתקוף מגן שנמצא קרוב אליו עם יציאה מתפרצת מהמקום.
לעומתו, רוביו ידוע בראיית המגרש שלו וביכולת שלו לתפוס פתרונות הגנתיים ואת כל השומרים שנמצאים לא בעמדה המתאימה בזמן הפיק אנד רול. היכולת של רוביו להתייחס למידע הזה היא מה שמייחד אותו, כמו גם איך הוא מנצל הזדמנויות כאלה באמצעות שימוש במגוון מסירות. שחקנים אחרים, במיוחד אם הם חוו לעומק סביבה עם שיטות אימון מסורתיות, עלולים שלא להיות מודעים למידע זה.
בנוסף לאילוצי המשימה בפיק אנד רול שמשתנים כל הזמן (כמו הריווח, הפתרונות ההגנתיים וכו'), גם השחקנים המעורבים (זה עם הכדור, זה ששומר עליו, החוסם, זה ששומר עליו) משתנים.
כאשר לכל שחקן יש אילוצים אישיים ייחודיים, זה מעצב את הפתרונות הפונקציונליים השונים ומסביר מדוע שום פוזשן של פיק אנד רול אינו זהה לאחר.
לדוגמה, אם רוביו יבחין במגן עוזר יתר על המידה או מתכונן לעזור על השחקן שמתגלגל בצד החלש, ויחליט לבצע מסירת סקיפ מעל שומר גדול יותר שעבר לשמור עליו, סביר להניח שהמסירה והדרך שבה היא נמסרת יהיו שונים בהשוואה לביצוע פעולה זו מול שומר קטן יותר.
האינטראקציה הייחודית הזו בין הפרט לסביבתו מעצבת את ההתנהגויות המוצגות, והוויתור על אינטראקציות כאלה בתרגילים מול אוויר היא אחת הסיבות לכך שהסגנון המסורתי מגביל את ההתפתחות של שחקנים.
דוגמה נוספת המדגישה את התפקיד של אילוצים אינדיבידואליים יכולה להיות מהלך ידוע של לברון ג'יימס שבו הוא משיג ריבאונד הגנה, יוצא בספרינט תוך כדי כדרור כדי להתחיל את המתפרצת, ומסיים את המהלך עם דאנק בצד השני.
הגובה, החוזק ויכולת הניתור של לברון מאפשרים לו להיות בעמדת ריבאונד אופטימלית יותר בהשוואה לשחקן כמו רוביו.
במקרה של רוביו, סביר יותר שהריבאונד ייפול לידיו של אחד מחבריו הגבוהים יותר לקבוצה בגלל אילוצים אישיים מועילים יותר שלהם בהקשר של ריבאונד. לכן, ההתאפשרות (כלומר, הזדמנות לפעולה) עבור רוביו לריבאונד ויציאה בספרינט תוך כדי כדרור עם מומנטום במעלה המגרש היא הרבה פחות מזמינה.
בזמן שלברון מכדרר במעלה המגרש, הוא כל הזמן סוקר את המגרש ופועל (או מחליט לא לפעול) לפי התאפשרויות: למשל, משתמש בגודל שלו כדי לסרוק במהירות את המגרש ולאתר פרצה בהגנה, או כדי לראות את ההזדמנות לעבור את השומר באמצעות פרץ של מהירות.
לרוביו, בייחוד לאחר שני ניתוחי ACL, אין את אותה יכולת מתפרצת ולכן הוא לא יוכל לפעול על פי אותה התאפשרות, שלא לדבר על לסיים את המהלך עם דאנק.
כדאי להדגיש שאפשר לשנות את האילוצים האישיים האלה באמצעות תוכנית פיתוח אתלטי, כי התוכנית הנכונה יכולה להרחיב את הפוטנציאל של שחקן לנוע בדרכים שונות. פציעות ACL קודמות של ריקי, שהוזכרו קודם, עשויות להשפיע על האופן שבו פתרונות התנועה שלו מופיעים. הוא יצטרך להתאים את ההתנהגויות שלו כתוצאה מהפציעה. מבחינה פסיכולוגית זה יכול להוביל לכך שריקי ידחה התאפשרויות מסוימות כמו קפיצה דרך מרווח בין שומרים כדי לסיים בסל, כדי למנוע פציעה נוספת.
