תובנות ממשחק הכדורסל - אלישה קלארק

קלארק, בעבר שחקנית נבחרת ישראל, זכתה באליפות בכל מקום בו עברה כמעט, ולמרות שהתחילה לשחק כדורסל בכיתה ז', הצליחה להתברג לחמישיה של אלופת ה-WNBA

צילום:
Gary Dineen, 2016 NBAE

בשבוע שחלף התארחה אלישה קלארק בשיחת זום עם השחקניות וצוות האימון של האקדמיה לכדורסל בנות.

ש: איך התחילה הקריירה, איך המשיכה, החיים כשחקנית כדורסל צעירה.

ק: לא שיחקתי כדורסל כל חיי. קראתי, שיחקתי עם בובות. התחלתי מאוחר, כיתה ז-ח. זה היה משהו לעשות אחרי בית הספר. לא היה מדהים. לא הייתי רצינית עד כיתה י'. הייתי גם בכדורעף ובאתלטיקה, ובכדורסל התחלתי כדי לשמור על כושר. בטנסי בכיתה י' כדורסל זה ה-דבר. רק שם למדתי רגל ציר, מסירה עם הרצפה. התאהבתי באתגר להשתפר ולהצליח כל מה שמאמנים ביקשו.

ש: איך התמודדת עם הצורך להשלים פער?

ק: חשבתי על זה, הרי הן היו מתקדמות יותר ממני, ולא ידעתי לקלוע והייתי צריכה לעשות את זה במשחקים לפני המון אנשים, ואני, אם אני עושה משהו, אני רוצה להיות הכי טובה בו. לא להיות ברמה של החברות לקבוצה זה הניע אותי לרצות ללמוד יותר מהר. זה היה עוד אתגר להגיע לרמה שלהן בזמן קצר יותר. התאמנתי על מה שצריך. היו קשיים. לא צריך להשוות את עצמך לאחרים, צריך לרצות להשתפר. יש את הקטע של העבודה הקשה שלא תמיד מדברים עליו. רציתי להיות שחקנית כדורסל ממש טובה, והתאמנתי בהתאם.

ש: עברת בכל מיני מקומות, וזה נראה שבכל מקום לקח זמן למאמנים לראות כמה את קשוחה, להכיר ביכולות שלך. לא התייחסו אלייך בתור כוכבת.

ק: המנטליות שלי קשוחה. הרעב להיות יותר טובה ממה שאני. לכל סיטואציה יש אחרות שיותר טובות ממני, ולקחתי על עצמי לברר מה החוזקות שלי, מה אני יכולה לתרום שהן לא יכולות לתרום. הלך הרוח של לעשות מה שאני יכולה ולא לצפות שייתנו לי משהו הביא אותי למקום שאני בו עכשיו. עבדתי עבור כל מה שקיבלתי והשגתי. הוכחתי לכולם שאני טובה לא פחות, למרות שהתחלתי מאוחר. דרושה הרבה אחריות עצמית. אני לא מאיה מור, לא טוראסי, אבל זה מה שאני יודעת והן לא. זה הלך הרוח שלי. המטרה שלי היא לחזור כל שנה טובה יותר במשהו אחד.

ש: דרוש משהו נוסף, כי כולם אומרים שהם עובדים קשה. מה היה האקסטרה שלך?

ק: להבין מהמאמנים שלי על מה אני צריכה לעבוד. המאמן ירצה לשים אותך בעמדה שתעזור לקבוצה. תפקידך לשבת עם המאמן ולהבין מה לעבוד מחוץ לאימונים כדי להשיג את המטרה שלך לטווח ארוך. אולי את שחקנית פנים מצוינת, אבל אם תלמדי גם להיות שחקנית חוץ טובה, זה יעזור ממילא לקבוצה. בכל מקרה את צריכה לחשוב, מה אני רוצה להשיג עוד X שנים? כדאי לכתוב מטרות, כי צריך לעזור לקבוצה, אבל צריך לעזור לעצמי להתקדם. אני ממשיכה לעשות את זה גם עכשיו. אני משתמשת בזה. גם בתקופה האחרונה כשהייתי בבית ולא היו חברות לקבוצה או מאמנים שדחפו אותי, הזכרתי לעצמי מה חשוב לי וזה גרם לי להמשיך לעשות, גם כשהיה לי קשה.

ש: מה שמפריד אותך מהרבה שחקניות זו המסירות שלך והתשוקה שלך להגנה.

ק: הייתי סקוררית כל הקריירה, לא הייתי שומרת גרועה אף פעם, אבל תפקידי היה לקלוע. רק בשנה הראשונה שלי בWNBA הבנתי שאני צריכה לעשות משהו שאחרות לא. כולן שם יכולות לקלוע. במה את טובה שאחרות לא? במה את מדהימה שכולן עושות טוב? לא הייתי אופציה לזריקה לסל בקבוצות ששיחקתי. תהיתי מה אני יכולה לעשות כדי להשתלב ברוטציה. קייטי סמית', טנישה רייט – שמתי לב שהן קשוחות גם בהגנה ולמדתי מהן. זה נראה לי כיף, התחלתי לשאול אותן. עברתי מלהיות שחקנית פנים ל-להיות שחקנית חוץ, ושאלתי אותן איך אתן שומרות על שחקניות חוץ? האתגר היה גדול ורציתי לעמוד בו. התחלתי ללמוד שחקניות. הפכתי להיות שחקנית בחמישית העונה של ההגנה. אני יודעת מה כל אחת אוהבת לעשות בכל צד של המגרש. כשאני צופה בשחקנית, אני יודעת מה היא עושה פחות טוב ומכוונת אותה למשל. טוראסי היא לא עצירה, אבל רציתי שתזרוק זריקות באחוזים נמוכים. זה כיף לי.

ש: המעבר בין עמדות במגרש הוא מנטלי? שחקניות בדרך כלל לא אוהבות לשחק בעמדה 4, אבל למעשה את בעמדה 4, ועושה דברים של "גארדיות".

ק: זה בהחלט מנטלי. הרבה יותר מאשר פיזי. אפשר להתאמן על לקלוע אבל לא תמיד הכדור נכנס. את לא בטוחה בעצמך פתאום, את לא מכירה את המצבים השונים. גם לי זה קרה במעבר מקולג' למקצוענית. היה מסע. היו שלבים שהייתי צריכה לעבור, ולפעמים הלוך וחזור. בישראל המשכתי לשחק בפנים למרות שבארה"ב שיחקתי בחוץ. ואפשר להצליח בכל מקום אם את מסתכלת על זה בצורה הנכונה. והכדורסל של היום הולך לרב-גוניות. לי יש יתרון בתור גארדית כי אני רגילה לשחק מול שחקניות פנים. יותר קל להסתגל. אי אפשר לדעת. ואם שחקנית הפנים נפצעת וצריך אותך כדי לנצח? תגידי שזה לא נוח לך?

ש: מה ההבדל בין לשחק באירופה לשחק בארה"ב ואיך התאמת את עצמך למעברים ביניהם?

ק: ההבדל בין המקומות האלה הוא הפיזיות. בארה"ב זה דורשני הרבה יותר. באירופה חלק מהקבוצות חזקות וחלק פחות, אבל בארה"ב לכל קבוצה יש 12 שחקניות טובות ממש. זה כל הזמן לשחק חזק. זה מאתגר גם מנטלית. באירופה צריכה למצוא דרכים לשמור על החדות הזאת כדי להיות מוכנה ל-WNBA. באירופה המשחק יותר פתוח, יותר מרווח. אין הרבה שחקניות פנים, יש יותר מגוון במה שהשחקניות עושות.

ש: איך את מתגברת על מכשולים? איזו עצה יכולה לתת לשחקניות לזמנים קשים.

ק: לצפות שזה יקרה. אלה החיים. יהיו רגעים קשים. קורה לכולם. עבורי, אמונה תופסת חלק משמעותי בחיים שלי. אני מתפללת. אני גם מנסה למצוא חיובי בשלילי. בטוח יש שיעור ללמוד. ברגע שאת מסתכלת על זה ככה, זה עוזר לעבור רגעים כאלה בצורה יותר קלה. גם כשנפצעתי ולא יכולתי לשחק חצי עונה בצרפת, זה היה משבר. זה לא קרה לי מאז התיכון. חיפשתי ניצחון קטן כל יום בזמן השיקום. אתמול לא נגעתי בקרסול והיום אני כבר יכולה. ואפשר להשתמש בזה בכל מקום בחיים. לעודד את החברות. למצוא משהו אחר שאני יכולה לתרום בו.

ש: כמה ההורים שלך היו חלק מהמסע שלך, המשפחה בכלליות, אנשים אחרים שתמכו בך?

ק: המשפחה שלי תמיד תמכו בי ובמה שעשיתי. הם לא היו ממש מעורבים, אני היחידה שעושה ספורט ברמה מקצוענית במשפחה. הם בעיקר במוזיקה. הם צופים במשחקים שלי, אבל לא מעורבים באופן פעיל. החברות שלי עד היום הן השחקניות ששיחקתי איתן וגם הן מדברות איתי, לפעמים על הצד המקצועי. זה איזון נעים, שיש כאלה שיודעות מה עובר עליי במגרש וכאלה שלא אכפת להם מה עשיתי על המגרש והם אוהבים אותי לא משנה מה.

ש: איך זה לשחק בנבחרת ישראל? עבורנו זה בית, איך את מרגישה לייצג את ישראל ברמה הבינ"ל?

ק: בהתחלה ממש התרגשתי. אף פעם לא שיחקתי בנבחרת לפני כן. רציתי לעשות דברים שיכבדו את המדינה. השחקניות קיבלו אותי כאילו נולדתי בישראל. גרמו לי להרגיש מקובלת וגאה שאני לובשת את המדים של הנבחרת. ישראל זה בית שני עבורי, פה התחלתי את הקריירה הבינ"ל שלי, התאהבתי במדינה ואני תמיד אזכור את זה.

ש: לפני כמה זמן ביקשנו מכל שחקנית לבחור שחקנית שהיא מודל לחיקוי, חלק בחרו בך. אחת השחקניות שבחרה בך רצתה לדעת איך זה הרגיש להיות חלק מגמר ה-WNBA ולזכות?

ק: וואו. זה מדהים. זה משהו שאת תמיד רוצה, אבל אי אפשר לדעת אם זה יצליח וזה תלוי בקבוצה שאיתך, אבל ברגע עצמו זה היה כל כך לא אמיתי. זכיתי באליפויות בכל מקום ששיחקתי, אבל ברמה הכי גבוהה בעולם, להיות בסיטואציה שעוד כמה משחקים המטרה הזו מושגת... וואו. אבל ברגע הזה, כל מה שהתרכזתי בו היה 40 דקות של המשחק. אי אפשר אחרת. הכול יתפורר. חייבים להתרכז במשחק עצמו. כשצפיתי במשחק האחרון אחרי שנתיים, הייתי עצבנית כאילו לא ידעתי שניצחנו. לא הבנתי איך הייתי כל כך רגועה במשחק עצמו. ואחרי המשחק הבנתי מה התרחש, וכל העבודה שעשיתי, להצליח לתפוס מקום בסגל, בקושי לשחק, ואז בשנה השביעית לזכות, אני לא יכולה להאמין שזה קרה.

ש: איך את מטפלת בעצמך כשיש שתי עונות ברצף, שנה אחרי שנה (אירופה ומיד אחרי זה WNBA)?

ק: יש לי מאמנת יכולת גופנית שמלווה אותי שנים, ואחרי שהיא עזבה את הקבוצה לקחתי אותה בתור מאמנת אישית. אני חייבת להישאר חזקה לאורך כל העונה. וגם, אני ממש משקיעה בהתאוששות שלי. שינה זה חלק גדול בהתאוששות והגוף מתקשה להחלים כשלא ישנים הרבה. אם את מתאמנת על מיכל דלק ריק, את פוגעת בעצמך. LOOP עוזר לי להבין מה אני צריכה. אם התאוששתי אני יכולה להתאמן שוב חזק. אני מבשלת. הגוף משתמש במה שנותנים לו. כשהייתי צעירה עשיתי שטויות בתחום הזה, אבל כשמתבגרים מבינים את החשיבות.

ש: מה מבדיל אותך מאחרות?

ק: ההלך רוח שלי. מה שאני עושה אני רוצה לנצח. אני מאוד תחרותית. אני רוצה להגיע לפני הבנאדם שאיתי במדפים בסופרמרקט. אני ניגשת לכדורסל מנקודת מבט מנטלית של "אני אנצח כי אני יודעת מה את רוצה לעשות ואני אקח לך את זה ונראה אם תצליחי להגיב לזה". אני מסוגלת להראות לחברות שלי לקבוצה שאני אעשה מה שצריך כדי שננצח, וזה יוצר קשיחות קבוצתית. לא מעניין לי מי את. שתינו שורכות שורכים באותה צורה. זה קרב על המגרש וזה מניע אותי. אני מצפה שזה יקרה.

מכירים מישהו שזה עשוי לעניין אותו? שתפו!
כלים מנטליים
תחרותיות
משמעת
תקשורת
אחריות
מנהיגות
פציעה
יכולת גופנית
מנטור
פילוסופיה
שחקן ותיק
קושי
וודן
ביטחון
מיינדפולנס
זכוכית מגדלת
כיף
הקרבה
עונג שבת
הכנה
הרגל
מוטיבציה
שחיקה
תמיד קדימה
חוויה
הורים
סטנדרט
התמדה
גריט
למידה
הסבר
במשפט אחד
פשטות
קובי
student of the game
פודיום
רוטינה
קריירה
תירוץ
סדר עדיפויות
תרבות
פודקאסט
יצירתיות
עשייה
פירגון
הלך רוח
כישרון
אלברט איינשטיין
מיינדסט
אהבה
חינוך
שיחה
מאמץ
כשרון
מופנמים
אופי
מועדון קריאה
תכנון
דחיית סיפוקים
חסכון
דרך
זמן
תהליך
שקדנות
סבלנות
הרצאה
אסטרטגיה
הוראה
לימוד
התחלה
אנדרס אינייסטה
פפ גווארדיולה
תודה
אימון
השראה
הצלחה
מצוינות

דיבור עצמי

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 8

BOOST! / מיכאל בר-אלי

נקודת מבט חדשנית על שילוב האספקט המנטאלי בתהליך האימוני

לגדל ספורטאי/ת - תגובה

לגדל ספורטאי/ת

סימני דרך - קורל חזן

זכוכית מגדלת - ליעד אורבך

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 7

הדרישות מספורטאית אולימפית - אירה ויגדורצ'יק

Belichick (חלק 4 - הדרך של הפטריוטס)

Belichick (חלק 3 - אימון)

Belichick (חלק 2 - מאמן ראשי)

Belichick (חלק 1 - ההתחלה)

מאמנים מדברים על אימון - תובנות מ-6 פרקים ראשונים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 6

המאמנות כותבות - The Definite Dozen (חלק 2)

המאמנות כותבות - The Definite Dozen (חלק 1)

Reach for the Summit / Pat Summitt

תכנון - זה לא תמיד מצליח

Leading with the heart / Mike Krzyzewsky

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 5

Leading / Alex Ferguson

על יכולת גופנית - המאמנים מסכמים מה למדו וממי

כמה להתאמן וכמה לנוח?

על חזרות וגיוון

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 4

על חשיבות שחרור אחרי אימון

על חשיבות החימום לפני אימון

על יכולת ניתור

על חשיבות תרגילים להפחתת סיכון לפציעה

על חשיבות הגמישות

דבר אחד פשוט שספורטאים יכולים לעשות כבר מהיום כדי להשתפר

על חשיבות אימון הכוח

איך נראה שבוע אידאלי של ספורטאי/ת מקצועני/ת?

איך נראה יום אידאלי של ספורטאי/ת מקצועני/ת?

דברים שכדאי לדעת על יכולת גופנית

Do Nothing / Celeste Headlee

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 3

מחשבות אחרונות על הסדרה The last dance

תובנות ממשחק הכדורסל - שיחה עם אגדות כדורסל יווניות

השחקן הוותיק שלי - וינס קרטר

The last dance 7+8 - מחשבה ראשונה

איך לקרוא יותר ספרים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 2

kaizen / Sarah Harvey

תובנות ממשחק הכדורסל - ארגון שחקניות הכדורסל

השחקן הוותיק שלי - ריי אלן

דברים מתפוררים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 1

השחקן הוותיק שלי - אייזיאה תומאס

10 מחשבות על תכנות

עונג שבת - סקוטי פיפן

על מפגש עם אנשים בימי קורונה - 2

השחקנית הותיקה שלי - ליעד סואץ קרני

השחקן הוותיק שלי - דניס סקוט

השחקן הוותיק שלי - פרוויס שורט

על מפגש עם אנשים בימי קורונה - 1

פיט קרול מארח את סטיב קר - פרק 1

10 דברים שלמדתי בקריירה שלי - גל מקל

השחקן הוותיק שלי - כריס מאלין

על חירות וחופש

Mastery / Robert Greene

The last pass / Gary M. Pomerantz

חוויות ותובנות מתואר שני באוסטרליה

Legacy / James Kerr

רע כמו שמתחשק לי / דניס רודמן

דוד וגוליית / מלקולם גלדוול

לחשוב כמו אלופים - ביטחון

עכשיו צריך לשנות הרגלים - וככה אפשר

על תרבות קבוצתית - ביקור בנימבורק ובאקדמיה בפראג

לחשוב כמו אלופים - תנאים קשים

לחשוב כמו אלופים - הקדמה

Coach Wooden and me / Kareem Abdul-Jabbar

יכול להיות שאנחנו בטוחים מדי בעצמנו

דרכים להרוויח ביטחון

לא חסר לך ביטחון - חסרה לך יכולת

יאניס על ביטחון ועבודה קשה

על למה מיינדפולנס זה לא טרנד חולף

התחלתי פאזל של 1000 חלקים

מדיטציה חמש דקות ביום - קובי בראיינט ממליץ

על מוסר עבודה ועל יעילות

אלו הם מים / דיוויד פוסטר וואלאס

Showboat - the Life of Kobe Bryant

עכשיו

אני רוצה להיות שם

עונג שבת - סברינה יונסקו

היום

מה זה מיינדפולנס (קשיבות)?

איך לשבת / How to sit

להיות ברגע הזה

שיטת מדידה שונה

לא קל לעקוב אחרי הכול

לברוח מגשם ומברד

כל יום רוטינה - סיכום האתגר

זכוכית מגדלת - הדר חדד

הופכים ערך לרוטינה

כל יום רוטינה - שבוע שמיני

The grandmaster / Brin-Jonathan Eduards

כל חודש פוסט באתר ארגון המאמנים

אולי יעניינו אותך גם הפוסטים האלו...

בחזרה לעמוד הבלוג