דברים שבלטו בביקור בנימבורק:

‍

1. צניעות.

האופי של המקומיים הוא להתאמץ. בנימבורק מביאים, כשיטה, מעט אמריקאים ורק כאלה שישתלבו בתרבות המקומית. 
עמיאל שיתף אותנו בפילוסופיה שלהם לגבי גיוס שחקנים: Hungry & Happy – יש שני סוגים של שחקנים: כאלה שמרוצים ממה שיש להם וכאלה שרעבים לעוד. בנימבורק מתאמצים להחזיק כאלה שרעבים. מי ש"מרוצה" ולא מבצע את תפקידו, ישחק פחות.

‍

‍2. בפילוסופיה של נימבורק רמת ביצוע יותר חשובה מטקטיקה.

בעונה עם כל כך הרבה משחקים ויריבות שונות, אי אפשר להתעסק ביריבה כל הזמן. עושים התאמות ספציפיות רק אם חייבים.

באחד מכלי התקשורת הישראלים התבטא אחד המאמנים לגבי משחק קרוב שזה משחק אחד בעונה ארוכה.

בישראל 33 משחקים נחשבים עונה ארוכה. נימבורק עושים 65 בערך. זה כנראה מרגיש ארוך כי יש בישראל המון לחץ וביקורת, ואולי לא כולם רגילים לדרישות של שני משחקים בשבוע.

‍

‍3. הצוות מתפקד בשיתוף פעולה מלא.

לעמיאל (וזה נכון ב-2020 כמו שזה היה נכון ב-2018) עוזר מאמן שהיה מאמן ראשי בסלובניה ועוזר מאמן נבחרת סלובניה באליפות אירופה בה זכתה סלובניה בזהב. הוא מנוסה ועבד ברמה הגבוהה ביותר, ועמיאל והוא מתייעצים ומחלקים עבודה ביניהם.

שמנו לב שהנהג שלנו (עוזר המאמן) בכל ימי הביקור הוא זוכה מדליית זהב באליפות אירופה האחרונה. Overqualified.

איכשהו, זה ברור שאם שני ישראלים שאף אחד לא שמע עליהם באים להתארח אז הוא עוזר. קובעים בשעה 1850, הוא בא ב-1849. ואולי, אולי, גם הוא מחוץ לבית, רחוק מהמשפחה, וכשיש הזדמנות לצאת קצת, לשוחח עם אחרים, לא להתעסק רק בשרטוטים ובוידאו, עושים את זה.

‍
מאמן היכולת הגופנית אחראי לתכנן את החודש ולבצע התאמות בכמות הדקות והעצימות באימונים ובמשחקים. בשיחה בה הכין הצוות את האימון לפני משחק, אורן (המאמן הראשי) שאל את ריצ'י (מאמן היכולת הגופנית) אם אפשר היום לעשות טראפים באימון.

ריצ'י אישר.

‍

4. זה נראה שבנימבורק מתמקדים בלהשתמש באמצעים שעומדים לרשותם.

בחדר הכושר יש טלפון חוגה. חדר הוידאו מיושן – כיסאות עץ קטנים, מקרן נייד על השולחן. אלה האמצעים ובזה הם משתמשים.

יש חדרים לטיפולי פיזיותרפיה ולאמבטיית קרח, יש כמובן מקלחות, יש מתחם להתאוששות – אמבטיות קרח, ג'קוזי, סאונה.

לקבוצה שני פיזיותרפיסטים – אחד מבוגר ומנוסה והשני צעיר, ובמתחם של הקבוצה הכול בצבע חום – ישן, נקי ומסודר.

מאמן היכולת הגופנית מסתובב עם מזוודה גם למשחקי חוץ – מזרונים אישיים, גלילים, גומיות, קונוסים – כל מה שצריך להכנה למשחק.

‍

‍5. יש חשיבות מאוד גדולה לוותיקים בקבוצה.

הם מלמדים את הצעירים וגם את החדשים את הרוטינות ואת ההתנהלות: לפני אימון, אחרי אימון, לפני משחק (קליעות, חיזוקים). צ'כי ותיק מלמד אמריקאי חדש, אמריקאי בוגר לוקח על עצמו אמריקאי צעיר. מאוד יפה לראות את זה מהצד.
שחקנים מקצוענים כל הזמן שואלים את המאמן מה ההתאמות, מוודאים שהם יודעים מה צריך לעשות, האם זה רק בפוזשן הקודם או גם עכשיו או כל הזמן. עולים מהספסל ושוב מוודאים. אין תחושה של חוסר ביטחון (מה יקרה אם אשאל... מה יחשבו עליי), יש תחושה של בעלות – זה שלי, אני צריך לדעת את זה הכי טוב.
שחקן ותיק מקצוען יודע איפה לעמוד כי הוא מוכן ברמת הטקטיקה והאסטרטגיה, ואז הוא מונע הרבה פדיחות או ריצה מיותרת רק על ידי הכנה מוקדמת.

‍

‍6. ביצוע בזמן האימונים.

חדר כושר בבוקר אחרי יום מנוחה:

גליל, חיזוקים מגוונים, תרגילים במשקל נמוך, כולם עוברים בכל התחנות, מבצעים שני סטים. הכול שקט, יש מוזיקה ברדיו, המאמן מדבר תוך כדי ונותן תזכורות לדגשים. אין עצירות ואין צורך לגרום לשחקנים להפסיק לדבר. מסיימים במתיחות ובדיוק 45 דקות אחרי שהתחיל האימון הוא נגמר – אחריהם נכנסת קבוצת כדורעף.

האימון על המגרש מתחיל בעבודת רגליים. כל השחקנים מבצעים בלי בעיות ומילים מיותרות (גם אלה ששיחקו מעט וגם אלה ששיחקו הרבה) ולאחר מכן 5 סטים של 100 קליעות לקבוצה. כל שלושה זורקים דקה עד שמגיעים ל-100.

כולם סופרים בקול רם, כל קליעה מתוך ה-500, ואם מישהו שוכח בטעות, הרכז מזכיר לו.

כשהם זורקים לסל, רוב הכדורים נכנסים.

‍

‍7. שחקנים אחראיים על המסורות.

למשל, אם שחקנים מאחרים או מחטיאים שתי זריקות עונשין במשחק הם מוסיפים כסף לקופה קבוצתית. זה לא בא מההנהלה או מהמאמן.
‍

8. מיעוט במילים.

קשה להכיל הרבה מילים כשמשחקים פעמיים בשבוע לפחות במשך ארבעה חודשים. יש קודים לסקאוט ומתאמצים לקצר שיחות. מדברים רק כשיש צורך ואז, מבחינת השחקנים, גם יש לזה משמעות.
‍

9. תיעוד.

עמיאל מחזיק כרטיסיות מגוונות - שיחה לפני משחק, מערכי אימון. מאוד עוזר לו להתכונן למשחקים ולאימונים וגם להפיק לקחים מדברים שקרו.

עוזר המאמן מחזיק פנקס שחור קטן בו הוא כותב רעיונות, מחשבות ותרגילים. בסיום כל עונה הכתוב עובר לספר שלו.
‍

10. לחץ והתמודדות מנטלית

כמה לחץ מופעל על מאמן בארץ/במדינה בה הוא ומשפחתו לא מבינים את השפה בעיתונים או ברחוב? השפעת המשחק הבודד על המאמן בקבוצה מקצוענית יכולה להיות גדולה מאוד אבל היא לא חייבת להיות. למועדון יש דרך אז אפשר להתמודד עם משחקים בודדים.

שאלתי את אורן וגם את סשה (עוזר המאמן), כל אחד מנקודת מבטו כמאמן ראשי, מה הצורך בעבודה מנטלית או בפסיכולוג ספורט ואם הם השתמשו או משתמשים בכזה. שניהם ענו שיש לדבר שימוש ברמה אינדיבידואלית או קבוצתית אבל לא כולם מתחברים לזה, ואז בוחרים לא להשתמש. סשה סיפר שאחד מאנשי המקצוע בתחום עזר לו מאוד לגבש קבוצה שהיה לה זמן מועט להתחבר.

‍

דיברנו הרבה על שיתוף אינפורמציה בין מאמנים והיכולת לצאת להשתלם. באירופה, כמובן, יותר קל לצאת למדינות שכנות, אבל אנחנו מדינה קטנה ואנחנו יכולים בתוך המדינה לעשות יותר מזה - לבקר זה את זה ולחלוק רעיונות זה עם זה - מה מונע מאיתנו?
 

11. ביקור באימון אקדמיית GBA בפראג.

השעה 6:00 והשחקנים כבר זורקים לסל, האימון מתחיל במתיחות סטטיות, אח"כ דינמיות, ומשם עוברים לאימון תחנות.
לאורך כל המתיחות אף שחקן לא מדבר. כולם מרוכזים בעשייה.
לאורך כל האימון (שעה ורבע אחרי מתיחות) השחקנים עוברים בהתלהבות בין התחנות.
‍

התלהבות: מחיאות כפיים, צעקות עידוד, קצב גבוה גם בעייפות.

‍
הם לא צריכים דחיפות מוטיבציה מהמאמנים (ומקבלים כאלה בכל זאת), והם גם יודעים שכשהם מתנשפים - כן-כן, הם מתנשפים באימון בוקר - הם יכולים לנוח לרגע כדי להמשיך לאחר מכן בשיא המאמץ.
לא סתם המקום נקרא Get Better Academy.

אחד השחקנים היותר גבוהים שם זז יפה, נראה כמו פורוורד ארוך של 1.90+ מהסוג שיש בארץ, רזה וארוך. הוא מכדרר בין הרגליים, שולט יפה בשני כדורים, מטביע (כמובן) בכניסות לסל, ובעל טכניקת קליעה נקייה. בסיום האימון גילינו שהוא 2.10 מ'.

‍