חוקים להצלחה ממוקדת בעולם של הסחות דעת.
מהי deep work, למה היא בעלת ערך, למה היא נדירה ולמה היא משמעותית?
1. מהי deep work?
פעילויות מקצועיות שגורמות לנו לדחוק את עצמנו לקצה מבחינת יכולת קוגניטיבית ומבוצעות במיקוד, ללא הסחות דעת.
המאמצים האלה יוצרים ערך חדש בעולם, משפרים את המיומנות שלנו וקשים לשחזור.
הסיבה שאנשים שאמורים להיות knowledge workers מאבדים את היכולת שלהם לעסוק ב-deep work היא ברורה: רשתות חברתיות וכלים לשיתוף פעולה (אימייל, SMS, ווטסאפ, פייסבוק, סלאק ועוד…)
הרשת מכרסמת ביכולת שלנו לעבור למצב של deep work וככל שאנחנו יותר עסוקים ב-shallow work ככה אנחנו מקטינים את הסיכוי שנחזור ל-deep.
למה היכולת לעבוד בצורה עמוקה היא בעלת ערך?
כי אנחנו חיים בעולם שמשתנה מהר מאוד, מהר מאי פעם. דברים שקיימים עכשיו לא היו קיימים לפני 10 או 20 שנה. עולם הפרסום משתנה. עולם הטכנולוגיה משתנה. העולם של בני הנוער משתנה. אם אנחנו (מאמנים, מורים, אנשי חינוך) לא נדע ללמוד שפות חדשות של תקשורת ולא נשתתף בעולמות חדשים של ידע, נאבד את היכולת שלנו לתקשר עם אלה שבאחריותנו.
ואי אפשר ללמוד תחומים חדשים וקשים כל כך מהר בצורה איכותית בלי deep work. וזה קורה בקצב של פעם בכמה שנים. עריכת וידאו. מדיה חברתית. שילוב של עריכת וידאו ומדיה חברתית. בינה מלאכותית. מי יודע לאן זה יגיע בעוד 10 שנים.
הנוסחה לעבודה איכותית = הזמן שאנחנו משקיעים X האינטנסיביות של הפוקוס
במאמר המפורסם של סופי לירוי שנקרא Why is it so hard to do my work? היא טבעה את המונח attention residue - שאריות תשומת לב.
אחרי שאנחנו מסיימים משהו, שאריות מתשומת הלב שלנו נשארות בו, גם אם אנחנו כבר לא עוסקים בו בצורה מודעת.
זה חלק מהקושי בביצוע משימות בו זמנית (מולטי טאסקינג), וזה משפיע גם כשלא מנסים מולטי טאסקינג, אלא רק עוברים מדבר לדבר.
כשבוחנים את המדע מאחורי העניינים, מגיעים למסקנה שכדי לבצע עבודה משמעותית, צריך להתמקד במשימה אחת ולעבוד עליה ללא הסחות דעת לאורך זמן.
כדי להגיע לרמה מקצועית גבוהה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להיכנס למצב של deep work ולהישאר במצבים האלה לאורך כמה שיותר זמן.
זה לא שאי אפשר להצליח בחיים בלי deep work. אבל, אלא אם כן יש לך הוכחות חותכות שבמקצוע שלך אין צורך להתמקד ולא צריך ללמוד דברים חדשים בתדירות גבוהה, ככל שהידע מתקדם ותחומי העניין ללמידה הופכים להיות מסובכים יותר ותדירים יותר, נראה שאין ברירה אלא לרכוש את המיומנות של deep work.
למה deep work היא נדירה?
חברה שקיבלה עצה לתת לעובדים לעבוד 4 ימים במקום 5 החליטה לנסות, אבל חששה.
מה יהיה עם השעות שהם מפסידים? מה אם הלקוחות ירצו לדבר בדיוק ביום שעובד לא נמצא?
החשש התבדה מהר מאוד. העובדים נהנו יותר בעבודה, תקשרו יותר טוב בינם לבין עצמם, למדו יותר (ברור, הרי הם היו חייבים למנוע הסחות דעת כי יש להם רק 4 ימי עבודה), והכי חשוב - ייצרו חוויה טובה יותר ללקוחות.
למה הכול השתפר אם הם עבדו יום אחד פחות? כי כל דבר שנעשה היה צריך להיעשות במיקוד גבוה יותר.
למה תרבויות של הסחות דעת ממשיכות לפעול? כי זה קל יותר. ככה תמיד עשינו. ככה כולם עושים.
כשאין קריטריונים ברורים מה זה אומר "יעיל" ומה זה אומר "בעל ערך", אנחנו חוזרים לברירת המחדל לפיה יעילות היא "לעשות הרבה דברים גלויים כדי שייראו שאנחנו עושים הרבה דברים".
אבל כמו שאנחנו כבר יודעים, להיות מחובר ולהראות שאתה עושה זה לא כמו לעשות, ובטח לא כמו לעשות deep work.
למה deep work היא משמעותית?
אנחנו נוטים לייחס משקל גדול מאוד לנסיבות שלנו. אנחנו מניחים שאם משהו קרה לנו זה צריך לקבוע איך אנחנו מרגישים. במובן הזה, לא כל כך משנה איך נסדר את הזמן שלנו או נשתמש בו, מה שחשוב זה מה שיוצא בסוף - קידום, בית גדול יותר וכו'.
אבל המחקר מראה אחרת.
המוח שלנו חווה את העולם לפי הדברים אליהם אנחנו מייחסים תשומת לב.
מי שאנחנו, מה שאנחנו חושבים, מרגישים, עושים, מה שאנחנו אוהבים - זה סכום הדברים שאנחנו מתמקדים בהם.
אם ניכנס למצב כל כך ממוקד שבו דברים קטנים ייראו לא חשובים ובעיות לא יקבלו יחס, החיים שלנו יהיו יותר רגועים. כשאנחנו עוסקים במשהו בעל משמעות עבורנו, יהיה מה שיהיה, זה מה שקורה אצלנו בראש.
מצב של flow הוא מצב בו הגוף והמוח נמתחים עד קצה גבול היכולת כדי להשיג משהו קשה ומספק. רוב האנשים חשבו פעם שרגיעה גורמת להם להיות שמחים. רוב האנשים טועים. יותר קל להפוך עבודה למספקת מאשר זמן חופשי.
ואם אתם עובדים במשהו שהייתם רוצים לעשות בזמן החופשי שלכם (כן, זה מה שאני עושה כל יום), נכנסים למצב של flow בעזרת deep work ומתמידים בזה במשך שעות כל יום, ניצחתם את החיים.
העשייה מרגישה מקודשת לא בזכות התחום בו היא מתרחשת ולא בזכות התוצאה, אלא בזכות הגישה שלנו אל העשייה.