בפוסט הפעם שאלתי את המאמנים איפה הם על הציר בין גיוון לבין חזרתיות ומה משפיע על הגישה שלהם. התשובות בפנים.
צליל שושן:
גיוון הוא מרכיב קריטי באימון, במיוחד במשחקי ספורט של סביבה פתוחה.
אתייחס מבחינה גופנית, אני אישית חושב שגיוון יכול להתבצע בד ובד עם חזרתיות. בסופו של דבר, אנחנו כמאמנים גופניים נשענים על משתנים פיזיולוגיים ומכאניים שנשארים דומים. אם ביצעת תרגילים שונים (גיוון) כדי להשיג מטרה שחוזרת על עצמה אז אתה במצב טוב.
דוגמא לכך הם תרגילי זריזות שונים שיכולים להתבצע ע״י גירויים כלליים וספציפיים, במישורים שונים, למרחקים שונים עם אביזרים שונים. בסופו של דבר, מטרת התרגיל הייתה לאמן את האופן בו השחקן מקבל מסר ומצליח להגיב מהר ונכון בנוסף לאופן שהוא בוחר להתחיל לנוע (רגל שתוקפת קרקע, מנח הגוף וכו׳).
אלחנן ביטן:
אני נמצא במקום טוב באמצע עם נטייה לעניין הגיוון, כמי שגדל כג'ודוקא אני בהחלט מבין את חשיבות עניין החזרתיות בלמידה והטמעת תנועה. עם זאת, ספורט תחרותי אף פעם לא נראה אותו דבר. אין אימון על המגרש שנראה בדיוק כמו האימון הקודם, אף נחיתה במגרש לא מבוצעת בדיוק אותו דבר כמו הקודמת לה. לכן, מחובתי להכין את הספורטאי שלי למספר רב ככל האפשר של צורות ואופנים של תנועה. אם אני אצליח לגרום לספורטאי לבצע חזרות איכותיות במגוון רחב יותר של מישורים וגירויים אני בעצם מביא אותו במוכנות טובה יותר לאתגרים שלפניו.
יבגני בורובוי:
מאמין בגיוון, אבל באימוני כוח או על המגרש תמיד אעבוד על אותם נושאים, פשוט אתקוף אותם דרך תרגילים שונים.
עידן חרט:
זו שאלה שאני מתלבט בה לא מעט למען האמת. אני נוטה לכיוון של חזרתיות שכן אני מאמין שרק כך אפשר ללמוד ולהשתפר. אם זה מיומנות מוטורית שדורשת אלפי חזרות בשביל להגיע לשליטה אבסולוטית ואוטומטית ובין אם אלה תרגילי כוח שדורשים חזרתיות על מנת לשפר את הכוח. כמובן, יש העברה מסוימת בין תנועות ותרגילים אך היא אף פעם לא מושלמת. לא ניתן, לדוגמה, לשפר טכניקת ריצה למצב של אוטומציה, ללא אלפי חזרות.
לעומת זאת, מה שדוחף לגיוון הוא הרצון להשאיר את השחקנים מעורבים ועם מוטיבציה. אף אחד לא אוהב חזרתיות ללא סוף. בנוסף, גיוון חושף את הספורטאים למגוון של דפוסי תנועה וסיטואציות, מה שכמובן ישרת אותם מבחינת הספורט שלהם. בגילאים צעירים הילדים צריכים להיחשף לכמה שיותר מגוון אבל כאשר גדלים ומתמחים, חייבים לפתח שליטה שתהיה מושגת על ידי חזרתיות.
אולי הפשרה היא ליצור בסיס יציב על ידי חזרתיות, ורק אז לגוון. אני גם מאמין שהגיוון מגיע בחלק הענפי, מה שמשחרר אותי להיות יותר חזרתי. לצערי התחום שלנו נשלט על ידי טרנדים ונראות, מה שעוד יותר דוחף לגיוון לא יעיל.
רימון יבזורי:
חזק לכיוון הגיוון, דבר שנובע מקריאה רבה והעמקה בתחום הלמידה המוטורית.
נדב לנסמן:
בסולם של 1 (חזרתיות) עד 10 (גיוון), הייתי ממקם את עצמי ב-3.
כשהגיוון גדול מדי, אי אפשר להגיע לרמת ביצוע טובה מספיק בתרגיל או באימון.
בנוסף, דברים טובים... הם טובים, ולכן לא צריך לעשות דברים אחרים רק לשם הגיוון. לא כל התרגילים נמצאים בראש הפירמידה. אם אפשר לעשות את התרגילים או את מבנה האימונים הכי טוב בצורה הכי טובה, למה ללכת ולהרוס עם תרגילים או מבנה אימון פחות טוב?
ג'ורדן סעדה:
אני מאמין בשתי הגישות, כלומר לחזרתיות יש חשיבות בהטמעה ויישום עקרונות האימון וההדרגתיות ולגיוון יש חשיבות על מנת ליצור עניין אצל הספורטאים, לשבור את המונוטוניות וליצור סביבה מאתגרת לספורטאי. אצל הילדים נושא הגיוון הוא אף יותר חשוב.
זאב שיף:
מאמין בחזרתיות, ולמצוא את הגיון בתוך החזרתיות. היום הפיתוי הוא הרבה יותר גדול לגיוון בגלל השפע האדיר של התוכן שאנחנו נחשפים אליו, לכן בעיניי הרבה יותר קשה לדבוק בקו מסוים.
