אחד מהמאמנים הגדולים בכדורסל המכללות וגם אדם ששמו נקשר לא פעם לשערוריות גיוס שחקנים. קליפרי כתב ספר מרתק וקריא ביותר, ציטוטים ועוד בפנים.
כותרת נהדרת. כותב שנוי במחלוקת. סיבה טובה לקנות את הספר ולקרוא אותו ביומיים.
הסיפור הראשון שסימנתי לעצמי (על ידי קיפול קטן של פינת הדף, גם אתם עושים את זה?) הוא זה בו קליפרי מספר כיצד הוא מבטיח לשחקנים שהוא מגייס שהוא יהיה אמיתי איתם, וכולם מתלהבים מזה: "כן, אני אוהב את זה שתהיה אמיתי!" עד שזה מגיע לרגע בו הוא אמיתי איתם באופן אישי, ואז הם לא כל כך אוהבים את זה...
אהבתי גם את העצה שנתן לו ביל פרסלס, מאמן הפוטבול הבכיר, לגבי ניהול הקריירה של עצמו ואיך יידע אם הוא עושה יותר מדי. "אם אתה מנצח והניצחון רק גורם לך תחושת הקלה, סימן שאתה צריך להירגע קצת."
עוד ציטוט שהתחברתי אליו מאוד היה "אין זמן של להיות-מאמן וזמן של לא-להיות-מאמן. אני מאמן שלהם כל הזמן. אין מצב שהם עוברים על ידי ואני נראה מנותק או לא מתעניין. הם לא יבינו למה וזה יפגע בהם ובי. "
קליפרי מספר על המהלך הזה בו מייקל קיד גילכריסט חוסם שחקן אחר בדקה האחרונה של משחק חשוב. אם במבט ראשון זה לא נראה לכם מרשים, תעצרו את הקליפ כששחקן ההתקפה תופס את הכדור (בערך אחרי שנייה וחצי בקליפ). זה דאנק בטוח. רק ששחקן ההגנה החליט שהוא לא מוותר על המהלך. קליפרי מספר שהמהלך הזה אפילו יותר מרשים אם יודעים שקליפרי אמר לשחקן שיהיה בק-דור. השחקן טעה, אבל לא הפסיק לשחק. למרות הטעות הוא המשיך, והשיג מהלך שהמאמן שלו מראה לכל שחקן שמשחק שם מעכשיו ועד סוף הקריירה שלו.
הוא מוסיף שאם אתה רציני לגבי המקצוע שלך אתה צריך לאפשר לעצמך שיאמנו אותך. ללמוד דברים חדשים. "אני קורא ספרים. בדרך כלל שלושה באותו זמן. אם אני פוגש מישהו שיודע יותר ממני, או יודע דברים אחרים ממני, אני מנצל את זה. השחקנים צריכים להבין שיש ערך ללמידה ולסקרנות. אם אתה נותן להצלחה שלך להפוך להיות עקשנות, אתה תדע פחות ופחות ככל שיתקדמו השנים. אני מוצא מנטורים ונאחז בהם."
הוא מספר על שחקן עם שפת גוף נוראית שלא היה מוכן לקבל עזרה ולשנות את עצמו. אחד המנטורים של קליפרי כתב פתק לשחקן הזה לאחר שביקר באימון, והפתק הציע בדרך נעימה ומפורטת איך לשנות את שפת הגוף משום שהוא זקוק לזה כדי להצליח. קליפרי מספר שזה עזר ושהוא שמח שהוא יכול להיעזר באנשים שונים, גם אם הם "מבחוץ" כדי לעזור לשחקנים שלו. Players first.
קליפרי משתף שהוא צריך אנשים בצוות שלו שמורידים לו דברים מהצלחת. הוא לא רוצה אנשים שצריכים לבוא אליו עם שאלות ובקשות. הוא צריך אנשים לידו שמסוגלים לפתור דברים בלי לשוחח איתו ולהעמיס על הצלחת שלו יותר ממה שכבר יש בה.
תובנה שממש אהבתי היא שלא כל פעם שאתה אומר לשחקנים (או לילדים) שלך משהו, אתה יודע אם הם הקשיבו או הפנימו. אם תעשה מספיק ותהיה עקבי, תגלה – אולי אחרי חודש או אחרי שנתיים – שהם שמעו והם אפילו מבצעים.
הוא מספר על ביקור שלו במכרה פחם (תעשייה עיקרית בקנטקי) בו הוא שאל את הפועלים מתי הם אוכלים צהריים, מתי הם יוצאים לשירותים. הפועל ענה:
"We all go down together, we all come up together."
ולבסוף, קליפרי מציין גם הוא ש"אלה שאוהבים את העבודה היומיומית – קובי, ג'ורדן, לארי בירד –" לא סתם הם הופכים לגדולים ביותר. כישרון הוא לא מה שקובע אם תהיה לך קריירה. גריט כן.
