עין שקטה היא טכניקה לנעילת המבט לפני ביצוע מיומנות מוטורית, אשר נמצאה כמשפרת את הדיוק בביצוע של ספורטאים מכל הרמות בעשרות אחוזים, גם בתנאי מעבדה וגם בתנאי שטח. בפוסט הבא נציג סקירה מתומצתת על הממצאים המחקריים סביב הטכניקה הייחודית הזו.
חלק א':
שיפור הדיוק של ספורטאים בביצוע מיומנויות הוא אחת המטרות המרכזיות והמשותפות למגוון ענפי ספורט.
כל מאמן היה רוצה שהספורטאים שהוא מדריך יקלעו, ימסרו או יחבטו טוב ומדויק יותר, כך שזה בהחלט לא מפתיע לראות מאמנים וספורטאים מקדישים שעות על גבי שעות לתרגול מיומנויות כמו קליעה, בעיטה לשער, הנחתות ועוד.
השאלה החשובה בהקשר הזה היא האם תרגול וחזרתיות היא הדרך היחידה להשיג שיפור בביצוע, או שישנים אמצעים אחרים שעשויים ליעל ולהאיץ את התהליך הזה?
ה-Quiet Eye) QE) היא טכניקה לשיפור דיוק בביצועים מוטורים המוגדרת כמיקוד המבט האחרון לפני ביצוע התנועה.
QE החלה לקבל תשומת לב כטכניקה ייחודית בספרות המקצועית מאמצע שנות ה-90 וקיבלה תאוצה מתחילת שנות ה-2000, ולמעשה היא פיתוח של טכניקות ישנות יותר שנעשה על ידי חוקרת בשם ג'ואן ויקרס (Vickers).
הרעיון הכללי מאחורי ה-QE הוא למקד את המבט לזמן ארוך יחסית (בין 0.5 שנייה ל2.5 שניות) במיקום, טיימינג ואורך ספציפיים במהלך הביצוע של הספורטאי, כאשר לכל מיומנות וענף יש QE עם מאפיינים שונים.
במילים אחרות, דמיינו שאתם 'נועלים' את העיניים שלכם על נקודה ספציפית ומתוכננת שאליה אתם מכוונים את הזריקה, בעיטה או מסירה שלכם, בטווח זמן מאוד מסוים ובטיימינג מדויק ביחס לטכניקה (1).
מחקרים על ספורטאים מקצוענים לעומת חובבים מצאו שמיקוד המבט במטרה לפני הביצוע היה גורם מבדל ביניהם, וההבדל עומד בממוצע על 62% לטובת המקצוענים.
כלומר, נמצא שספורטאים מקצוענים משתמשים ב-QE ארוך פי 1.5 בממוצע מאשר חובבים.
במחקרים אחרים נמצא קשר ברור בין רמת הביצוע לבין אורך ה-QE.
למשל, במחקר על קלעי עונשין נמצא שלקלעים הטובים היה אורך מיקוד מבט כפול לעומת הקלעים הלא טובים, ואף נמצא קשר בין ביצועים טובים ולא טובים לבין ה-QE של אותם קלעים (כלומר ה-QE שלהם היה קצר יותר כשהם החטיאו).
תוצאות דומות התקבלו גם בקרב שחקני גולף (1,2,3,4).
הספרות מראה באופן עקבי יחסית של-QE יש קשר ברור לביצועים מדויקים יותר ולמומחיות בענף הספורט, אך האם מדובר בטכניקה הניתנת ללימוד? האם אנחנו מסוגלים לאמן QE ולשפר באמצעותה ביצועים?
על סמך תוצאותיהם של לא מעט מחקרים עושה רושם שהתשובה לשתי השאלות הללו היא בהחלט כן (5,6,7).
למשל, במחקר מעניין שנעשה על 240 סטודנטים בעלי רקע מגוון בכדורסל של שעות הפנאי (כלומר חלקם שיחקו בשביל הכיף וחלקם לא שיחקו בכלל) ובדק את היעילות של אימון לשיפור קליעת ניתור בכדורסל, נמצא שאחת הקבוצות שקיבלה אימון QE בלבד (כלומר לאן בדיוק להסתכל, לכמה זמן ובאיזה תזמון לאורך הטכניקה) וללא הדרכה על טכניקת קליעה, השתפרה בצורה משמעותית לעומת קבוצה שקיבלה אימון על טכניקת קליעה ללא אימון QE. השיפור בא לידי ביטוי לא רק באימון, אלא אף במבחן העברה למשחק מול מגן תחת לחץ (6).
ומה לגבי הוכחות בשטח?
ב-2001 Vickers וחוקר נוסף בשם Harle עקבו במשך שתי עונות-משחקים אחרי 3 קבוצות כדורסל תיכונים בקנדה, כאשר אחת הקבוצות קיבלה אימון QE לאורך השנתיים של ביצוע המחקר ועל 2 הקבוצות האחרות בוצע מעקב ללא אימון QE.
מה הם מצאו? בסיום העונה ה-2 הקבוצה שעברה אימון QE שיפרה את אחוזי העונשין שלה ב22%(!), הרבה יותר מ-2 הקבוצות האחרות שלא קיבלו את אותו האימון (7).
אז מה היה לנו ומה אפשר לקחת מזה?
ה-QE היא טכניקת מיקוד מבט מיוחדת שהדגש שלה הוא "נעילת" המבט על נקודה ספציפית וטיימינג ספציפי ביחס לטכניקה.
מחקרים לא מעטים מצאו שיש קשר ברור בין QE לביצועים מדויקים בספורט והיא אף משמשת כגורם מבדל בין מקצוענים לחובבנים.
בנוסף, וזה החלק החשוב עבורנו כמאמנים, QE היא טכניקה שניתנת ללימוד עבור ספורטאים מתחילים וצעירים, והיא אף נמצאה כבעלת פוטנציאל לשפר את הדיוק (אחוז הקליעה למשל) בעשרות אחוזים.
בטבלה המצורפת מופיעים פרטים על מאפייני ה-QE עבור מיומנויות שונות שאפשר לקחת ולנסות ללמוד את הספורטאים שלנו.
בחלק ב' נדבר על מנגנון הפעולה של QE ואיך היא משפיעה על המוח שלנו, באילו עוד מצבים היא יכולה לעזור וגם נשאל שאלות קשות על רמת ההתאמה של הטכניקה הזו לשימוש בשטח.
מקורות:
1. Vickers, J. N. (2016). Origins and current issues in Quiet Eye research. Current Issues in Sport Science (CISS).
2. Mann, Derek TY, et al. "Perceptual-cognitive expertise in sport: A meta-analysis." Journal of Sport and Exercise Psychology 29.4 (2007): 457-478.
3. Klostermann, A. (2020). Perception and action in a far-aiming task: Inhibition demands and the functionality of the Quiet Eye in motor performance. Psychology of Sport and Exercise, 101736.
4. Rienhoff, R., Tirp, J., Strauss, B., Baker, J., & Schorer, J. (2016). The ‘quiet eye’and motor performance: A systematic review based on Newell’s constraints-led model. Sports Medicine, 46(4), 589-603.
5. Klostermann, A. (2020). Perception and action in a far-aiming task: Inhibition demands and the functionality of the Quiet Eye in motor performance. Psychology of Sport and Exercise, 101736.
6. Vickers, J. N., Vandervies, B., Kohut, C., & Ryley, B. (2017). Quiet eye training improves accuracy in basketball field goal shooting. In Progress in brain research (Vol. 234, pp. 1-12). Elsevier.
7. Harle, S. K., & Vickers, J. N. (2001). Training quiet eye improves accuracy in the basketball free throw. The Sport Psychologist, 15(3), 289-305.
