הפוסט מאתמול על גידול ספורטאים צעירים עורר כמה תגובות, אחת מהן של רונן דורפן, מעיתונאי הספורט שאני יותר אוהב לקרוא.
הוא כתב:
אלו השאלות הקלות והפשוטות. יש לי ידידה טובה שהבת שלה פוטנציאל אולימפי של הונגריה בענף בו הונגריה זוכה במדליות רבות. היא פעם בחודש שואלת את הבת את השאלות הבאות: 1. האם מישהו ראה אותך ערומה - אפילו בטעות. 2. האם מישהו נגע בך בחזה או בעכוז או באזור המפשעה - אפילו בטעות, אפילו שהוא איש רפואה. 3. האם מישהו העיר לך על איך שאת נראית. לבנים כנראה סדרת השאלות דומה - אבל גם שם צריך לשאול על השפלות ואימון יתר ואלימות - וכן, גם על עניינים מיניים אם הילד צעיר. הורה שלא שואל את השאלות הללו עסוק יותר מדי בלחשוב ״האם יש כאן סיכוי למדליה״. אם הילד שלך הוא בעל פוטנציאל אולימפי המערכת יודעת איך לייצר מדליות. לשמור על הילד רק הורים יכולים.
הנושא של הטרדה מינית ושל דימוי גוף אצל ספורטאיות צעירות אבל גם בכלל, עלה למודעות בשנים האחרונות בעיקר בגלל המשפט המתוקשר של לארי נאסר, רופא נבחרת ארה"ב בהתעמלות.
בספר Fierce מספרת אלי רייזמן על החוויה של להיות מתעמלת והצדדים הפחות טובים עולים גם הם:
כבר בבית הספר היסודי החדש אליו עברה הציקו לה הבנים על השרירים שלה וצחקו עליה שהיא לוקחת סטרואידים. פגע בה מאוד שצוחקים עליה בגלל משהו שהיא עבדה כל כך קשה בשבילו והייתה זקוקה לו בשביל הספורט שלה. היא הסתכלה על בנות אחרות בכיתה שלה וראתה שלהן אין שרירים, והסיקה מזה שאם יש לה שרירים היא לא נשית. הפתרון, כמובן, היה לקנות בגדים עם שרוול ארוך.
בתוך כל הסבל הזה, אולם האימונים היה המקום אליו הלכה. שם העריכו אותה על הגוף שלה ועל מה שהוא מאפשר לה לעשות.
"שם הרגשתי חזקה ובטוחה."
לאחר שקיבלה הזמנה להצטלם ל-Body Issue של ESPN, התלבטה מאוד ורצתה לסרב, אבל החליטה להתייעץ עם האנשים שקרובים לה. אמא שלה אמרה לה שתתמוך בכל החלטה שלה. רייזמן חשבה לעצמה שגם כך אנשים שופטים אותה (ואת הגוף שלה) בתחרויות ובכל מקום שהיא הולכת אליו, ושהיא עבדה כל חייה כדי להיראות כמו שהיא נראית והחליטה שהיא לא תאפשר לאנשים אחרים לגרום לה להתבייש בגוף שלה. היא כבר הייתה בת 20, התאמנה לקראת המשחקים האולימפיים השניים שלה, והחליטה להעריך את הגוף שלה.
בשנת 2017 הוזמנה להצטלם לגיליון בגדי הים של המגזין Sports Illustrated. בספר כתבה שהיא חושבת שכיום יש לחץ כל כך גדול על נשים להתלבש בצורה מסוימת, להיראות בצורה מסוימת, להתנהג בצורה מסוימת, והיא חושבת שלכל אחת יש זכות ללבוש ולעשות מה שגורם לה להרגיש בטוחה ושמחה.
בראיון איתה אמרה "אין סוג גוף שהוא מושלם – אנחנו ב-2017!"
שנה לאחר מכן נבחרה שוב לקחת חלק בצילומים.
לגבי תחילת התהליך של חקירת לארי נאסר, רופא הנבחרת שביצע מעשים מגונים במאות נערות ונשים בזמן תפקידו, היא שיתפה בספר שיום אחד קיבלה טלפון מחוקרת של המקרה שרצתה לשאול אותה שאלות. היא ענתה על הכול אבל לא הייתה בטוחה שמה שחשבה והרגישה הוא אכן מה שקרה.
במהלך הזמן גילתה עוד ועוד עדויות של חברותיה לנבחרת הנוכחית וגם הקודמות, והפכה להיות ממנהיגות המאבק לשליחתו לחיים שלמים בכלא.
לקריאה של טור מצוין של יואב דובינסקי באתר דהבאזר על הפרשה אפשר ללחוץ כאן.
