כל מנהיגה או מנהיג היו רוצים שהערכים שחשובים להם יופנמו ויבואו לידי ביטוי על ידי אלה שהם מנהיגים. אבל איך?
אתמול (18.12.19) הייתי בכנס הלאומי למדעי האימון התחרותי, ובחלק האחרון של היום השתתפתי בסדנה שהנחתה הילה הראל.
הסדנה עסקה בשאלה המרכזית איך לדעת שאני המנהיג/ה שאני רוצה להיות.
במהלך הסדנה עלתה הנקודה שכוח הרצון של בני אדם מוגבל והוא לרוב מתדלדל בניסיון להחזיק דברים אחרים שקשה לנו להחזיק, למשל להתאפק לא לדבר עם חבר, או להגיב באיפוק כשמעירים לי.
הראל הציעה שכדי להכניס ערכים לשגרה שלנו או של האנשים עליהם אנחנו אחראיים, נוכל להכניס את יישום הערכים האלה לרוטינה יומיומית, כזו שלא תדרוש מחשבה מאלה שאנו אחראיים להנהיג אותם.
לא מצאתי את המאמר "מעשים שמניעים אנשים" של אבי אלטמן שהראל התייחסה אליו, אבל כן מצאתי את הסיכום הקצר הזה:
"מעשים שמניעים אנשים" של אבי אלטמן הוא מאמר קצר שמרכז בתוכו את התמצית של מה שנדרש ממנהל כדי להשפיע ולהעביר מסר ברור לאנשיו לגבי מה חשוב לו באמת. וכמו שהשם מרמז: זה לא מה שהוא אומר. זה מה שהוא עושה.
אלטמן מונה 4 סוגיות מרכזיות שמרכזות "רגעי אמת" של מנהלים, דרכם העובדים חשים אותם ואת מה שחשוב להם באמת (קוזס ופוזנר):
1. למה המנהלים מקדישים זמן? - איפה שאתה מקדיש את רוב זמנך זה מה שחשוב לך.
2. מה הם שואלים? - דרך שאלות אתה מספר מה חשוב לך, ומסמן לעובדים להיות "על זה" להבא.
3. כיצד הם מגיבים לאירועים קריטיים? - רגעי לחץ הם רגעי מבחן, והם גם נחרטים בזכרון הארגוני לאורך זמן.
4. עבור מה הם מתגמלים? - סנקציה או תגמול חיובי - שניהם ערוצים דרכם אתה מדגיש מה נחשב בעינך, ומה בלתי מתקבל.
להתנהגות היום יומית של המנהל באינטראקציות שלו עם סביבתו יש השפעה הרבה יותר משמעותית על עובדיו ועל התרבות הארגונית של היחידה שלו מאשר למה שהוא אומר, או לערכים שהוא בוחר לשים בחזון, לדוגמה."
הסיכום לקוח במלואו מתוך הפוסט הזה.
בנוסף, משתתף נוסף בסדנה (דדי, תודה!) שיתף איתי משהו נוסף שעשוי להתקשר לרעיון - איך אפשר להניע אנשים לעשות דברים "בלי שהם ישימו לב"
תנו לחיצה כאן לפלייליסט של FUN THEORY.
