יש דברים שצריך לעשות:
1. לחטוב עצים ולשאוב מים.
הקהילה צריכה מים למקלחות ולמטבח, אז צריך להביא מים מהבאר שעומדת בחוץ. אין תנורים, אז צריך לחטוב עצים כדי לחמם את המקום בחורף.
"אבל מתי נשתמש בחץ ובקשת כדי לירות?"
"בקרוב. אבל קודם אתה צריך לחטוב עצים ולשאוב מים."
2. לעשות הכי טוב שלנו כל הזמן.
"אנחנו אסירי תודה לך קוטה, היית בונה הבתים הכי טוב שאפשר לבקש. לפני שתצא לפנסיה יש לנו רק עוד משימה אחת בשבילך. הנה התוכניות לבית האחרון שתבנה."
קוטה היה מתוסכל. הוא תכנן טיולים עם המשפחה שלו. הוא רצה לנוח.
הוא עשה את המינימום הדרוש. הוא בקושי השקיע. הוא כעס ולא רצה כבר לבנות.
כשסיים לבנות את הבית האחרון אמר לו המנהל:
"קוטה, כאות תודה על כל השנים והעבודה הנהדרת שעשית, הבית שבנית הוא בעצם הבית שלך. תתחדש!"
כדי להיות מספר אחת בתחום שלנו חשוב לזכור: אנחנו תמיד בונים את הבית שלנו.
3. להרגיש חוסר נוחות.
איפה אתה מעדיף להרגיש חוסר נוחות? כאן באימונים, או בזמן התחרות?
כאן, בטוח.
נכון. חוסר-נוחות זה לא בחירה. זה תמיד יהיה. השאלה היא אם תחווה את זה באימונים, או בתחרות.
חוסר נוחות זה לא בחירה, אבל איפה חווים את חוסר הנוחות? זה אפשר לבחור.
4. להיכשל ולטעות.
פעם, כדורי גולף היו כדורי עור קטנים וחלקים. מסופר ששחקנים התחילו לשים לב שדווקא כדורים משומשים ומעט דפוקים עפים רחוק יותר מכדורים חדשים וחלקים. אחרי ניסוי וטעיה, הבינו השחקנים שהכדורים עפים רחוק יותר בגלל הגומות שנוצרו מהמכות שחטפו הכדורים מהמחבטים. כך הבינו שלכדורים עם שקעים יש תכונות אווירודינמיות טובות יותר מכדורים חלקים, מה שגורם לזה שהם יכולים לעבור עד פי 2 מרחק באותה חבטה.
ככה זה גם בני אדם. צריך כמה מכות וכמה עיקומים כדי להתקדם מהר יותר.
אף אחד לא היה רוצה לראות סרט על מישהי שהצליחה בלי בעיות ובלי אתגרים. משעמם.
5. להבין שלא הכול בשליטתנו.
האשליה הכי גדולה של בני האדם היא שליטה.
כשאתה יוצא למלחמה, האדם שאתה רוצה שיהיה לידך הוא מי שוויתר על התוצאה.
הוא יודע שהוא הולך למות, אז הוא כבר משוחרר. הוא חי את הרגע.
מי שוויתר על התוצאה הוא האדם עם הסיכויים הכי גדולים להשיג אותה.
6. לבחור בהגשמה על פני עונג.
אם אנחנו חיים את החיים שלנו בשביל רגשות נעימים, אז הכי הרבה שייצא לנו זה שמחה או עונג.
אבל גם שמחה וגם עונג חולפים, הם לא נשארים לנצח.
בגלל זה כל מי שמנסה למכור לנו דברים ממשיך למכור לנו. כי העונג או השמחה חולפים, וצריך לקנות עוד משהו כדי להשיג אותם מחדש.
אבל אפשר אחרת. אפשר לחפש הגשמה. סיפוק.
סיפוק הוא תוצאה של מאמץ ושל מיקוד באחרים.
עונג הוא תוצאה של חוסר במאמץ ומיקוד בעצמי.
מה נשאר יותר זמן? אתם יודעים לבד שסיפוק.
מה עושים המומחים?
1. הם שמים לב לכל סנטימטר.
נורא קל לקרוא 10 עמודים כל יום. גם נורא קל לא לאכול את הדבר הלא-בריא הזה.
אבל עוד יותר קל זה לא לקרוא וכן לאכול את הדבר הלא-בריא הזה. ובגלל שזה קל, זה מה שאנשים בוחרים.
למה הם בוחרים לאכול ככה? כי ה"עונש" על האכילה הלא-בריאה לא יבוא עכשיו. הוא יבוא בעתיד, מתישהו… גם ה"עונש" על לא לקרוא לא יבוא עכשיו. הוא מצטבר. כל שנה שלא קראנו או לא פעלנו לטובת העתיד שלנו, תתפוס אותנו בעתיד. זה רק סנטימטר. אבל אם לא שמים לב, אלה המון סנטימטרים…
לחצו כאן כדי לקרוא עוד על הטיית ההווה.
2. הם בוחרים.
"תהילת עולם היא לא למעט הנבחרים. תהילה היא למעט שבוחרים."
הבחירות שלנו, בעיקר הקטנות שבהן, ייצרו את מי שנהיה בעתיד.
זה גם המסר של הספר Clear thinking. לחצו כאן כדי לקרוא תובנות מתוכו.
לכל הפוסטים על קבלת החלטות לחצו כאן.
3. הם עם שתי העיניים על התהליך.
כמה זמן ייקח לי כדי להיות מומחה חץ וקשת?
10 שנים.
10 שנים? אולי אם לא הייתי שואב מים וחוטב עצים כל כך הרבה זה היה לוקח פחות.
אם לא היית שואב מים וחוטב עצים זה היה לוקח 20 שנה.
אני לא מבין, זה לא הגיוני!
אתה תלמד להבין. הדרך תיקח יותר זמן אם אתה מתמקד עליה רק בעין אחת, ובעין השנייה מתמקד בתוצאה.
הדרך מתקצרת כשלא מורידים ממנה את העיניים.
4. הם משקיעים הכול.
רוב האנשים לא ממצים את הפוטנציאל שלהם כי הם לא משקיעים את כל מה שהם יכולים להשקיע. הם משקיעים פחות כדי להגן על האגו שלהם.
מה האגו שלהם קשור?
אם הם ישקיעו הכול ועדיין ייכשלו, האגו שלהם ייפגע. אם הם לא ישקיעו הכול, הם תמיד יוכלו להגיד שהם לא ניסו עד הסוף או לא באמת רצו את זה.
למה בעצם לא ללכת עד הסוף עם הדברים שאנחנו רוצים לעשות או עם האדם שאנחנו רוצים להיות? הרי המטרה היא לא להגיע בזהירות ובבטחה לרגע בו נמות. המטרה היא למצות את החיים האלה.
5. הם לא מסתפקים בדיאט קולה.
מכירים כאלה שמזמינים המבורגר ענקי עם גבינה, צ'יפס מטוגן וקינוח עוגת שוקולד, אבל גם דיאט קולה?
זה כמו אנשים שמבזבזים את היום שלהם בטיק טוק אבל רואים שני סרטונים "מעוררי השראה" וחושבים שזה יציל להם את היום.
דיאט קולה זה לא מספיק. שלוש דקות ביום לעשות את הדבר הנכון זה לא מספיק. צריך להשקיע את המאמץ שלנו בארוחות המרכזיות.
6. הם מכוונים עם הכול.
איך הצלחת לפגוע עם החץ השני שלך בתוך החץ הראשון שלך?
הרבה שנים של חטיבת עצים ושאיבת מים.
נו ברצינות.
אני מכוון עם הכול.
שנה ראשונה למדתי לכוון עם העיניים.
שנה שנייה למדתי למתוח את הקשת ולהחזיק אותה יציבה. למדתי לכוון עם השרירים.
שנה שלישית למדתי לנשום היטב ולכוון עם הריאות.
אני חוטב עצים ושואב מים כבר 49 שנה. אתה מכוון עם העיניים והשרירים והריאות. אני מכוון עם הכול.
העמידה שלי, מיקום כפות הרגליים, המתח בקשת, המתח בידיים, הנשימה, מה אני רואה בדימיון. ועוד. כל דבר משפיע על כל דבר.
אני מכוון עם הכול.
7. הם מצמיחים שורשים.
במבוק גדל במשך 5 שנים לפני שהוא מתחיל להראות עלים. אחרי שהוא מצמיח שורשים במשך 5(!) שנים הוא מתחיל להוציא עלים שבהדרגה הופכים לענפים. אחרי העלה הראשון הוא יכול לצמוח עד 30 מטר ב-6 שבועות. אבל הוא בחיים לא היה מחזיק גובה כזה בלי שורשים כאלה.
רוב האנשים רוצים שיח במבוק ענקי, אבל הם לא רוצים לחכות שהוא יצמיח שורשים.
ועוד מחשבה על אימון:
להיות מאמן זה קשה, כי אתה לא יכול להכריח אנשים לראות את הדברים מנקודת המבט שלך או לעשות מה שיעזור להם.
הם צריכים לבחור בזה. הם צריכים לבחור בך.
אולי אתה צודק אבל הדרך שלך לא מתאימה להם באותה נקודת זמן. אולי אתה יודע מה צריך אבל הם לא מוכנים לדעת את זה או להשתמש בזה כרגע.
אז לא כל אחד יכול ללמד אחרים.
ויש חשיבות להקשר בו מתרחשת הלמידה.
אם באת לחצי השני של העולם כדי ללמוד ממני איך להפוך להיות נינג'ה, אז אני יכול להגיד לך מה שאני רוצה ואני יודע שאתה תקבל, כי באת חצי עולם.
אבל לא כולם רוצים להיות נינג'ה ולא כולם נוסעים חצי עולם בשביל להשתפר.
