פרק 5 מתוך הספר "מומחיות ומצוינות: מבט רב תחומי" / ורוניק ריצ'ארד
בימינו ספורטאים זקוקים ליצירתיות כדי לשמר יתרון מול היריבים, ליצור דפוסי תנועה ייחודיים, לקבל החלטות טקטיות מהירות במהלך משחק ולפתח כישורים חדשים באימונים ובמשחקים.
הפרק מציג סקירה של הספרות המדעית הנוגעת לתוצרים יצירתיים, מי שמפיקים אותם, הקהל, והאינטראקציות ביניהם.
יצירתיות ניתנת לביטוי בדרך בה בני אדם פותרים בעיות חדשות, או בעיות ישנות בדרך חדשה. שינוי סגנון הקפיצה לגובה על ידי דיק פוסברי בשנת 1970 הפך להיות נקודת מפנה בענף הקפיצה לגובה. מצבים שעלולים להיות "בלתי פתירים" לאחרים, יכולים להיפתר על ידי צורת כדרור שונה, סגנון ריצה אחר או מסירה מפתיעה. גם ברמה הטכנית וגם ברמה הטקטית, קבוצות שמדגימות יצירתיות טקטית הראו יתרון בהגעה לשלבים מכריעים.
כיום קיימות שתי שיטות מקובלות להערכת טיבו של תהליך קבלת ההחלטות - מבחן הוידאו ומבחן המשחק.
במבחן הוידאו הספורטאי צופה בהתחלה של סרטון, וכאשר הסרטון מוקפא על השחקן לבחור דרכי שונות בהם יכול הסרטון להימשך.
במבחן המשחק הספורטאי משחק, המשחק מוקלט ומספר בוחנים מומחים מדרגים את הפעולות על פי מדרג קבוע מראש. הקריטריונים הנפוצים ביותר להערכת יצירתיות הם שטף (היכולת להפיק מספר רב של תנועות), גמישות (מספר רב של אפשרויות בעקבות הפעולה) ומקוריות (תנועות שאינן נמצאות בנורמה המקובלת).
בעבר נמצא קשר בין אימון מכוון (Deliberate Practice) לבין יצירתיות טקטית, אך קשר חזק אף יותר נמצא בין משחק מכוון (Deliberate Play) שמעודד קשת רחבה יותר של חוויות והתנסויות. על מנת להגיע למימוש פוטנציאל, על הספורטאי לא רק להפנים מידע מקצועי דרך חזרות, אלא גם לפתח ייצוגיות קוגניטיבית בת שינוי דרך גיוון.
חשיבה מגוונת עוזרת לבני אדם למצוא פתרונות. ספורטאים ברמה עולמית/אולימפית השיגו ציון יותר גבוה מספורטאים מתחילים בציוני חשיבה מגוונת במחקרים שונים.
גם האופי שלנו יכול לעזור ליצירתיות, כאשר אנשים בעלי פתיחות גבוהה לניסיון ומוחצנות, סקרנות וגמישות הם בדרך כלל אנשים יצירתיים יותר.
סביבה אשר תומכת בשלושת הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים (עצמאות, מסוגלות, שייכות) היא כר פורה יותר לפיתוח ספורטאים יצירתיים. כאשר הסביבה שמה דגש גדול יותר על בטיחות מאשר על הישגים ושאיפות, הספורטאים נזהרים יותר והופכים יצירתיים פחות. סביבות אשר מעודדות גיוון, מספקות אתגרים, מתירות חופש פעולה ותומכות בצרכים פסיכולוגיים בסיסיים הן בעלות סבירות גבוהה יותר לפתח יצירתיות.
מחקרים שניסו לבחון קבלת החלטות התקשו להבחין בין מודלים של ההחלטה הראשונה האפשרית לבין ההחלטה הכי טובה אחרי מיצוי כל האפשרויות. נראה שלכל אחד מהמודלים יש יתרונות משל עצמו בזמן ביצוע. ניתן לומר שלא כל מה שעובר בראשו של הספורטאי יכול בהכרח להתממש, ויש משמעות למפגש של הספורטאי עם הסביבה והמגבלות שלו ושלה.
נראה שיכולת הקשב של הספורטאי היא גורם בעל קשר לרמת יצירתיות, כאשר ככל שהקשב גדול יותר, כך יותר קל למצוא פתרונות. ספורטאים יצירתיים סוקרים מרחב גדול יותר ומוצאים יותר אפשרויות יעילות מאשר ספורטאים שאינם יצירתיים.
גישת הדינמיקה האקולוגית מסבירה התפתחות היצירתיות אצל ספורטאי.
כאשר ספורטאי מנצל הזדמנויות לפעולה, מגלה הזדמנויות שאחרים טרם גילו או יוצר כאלה בעצמו, הוא יצירתי.
התיכון בו למד פוסברי איפשר שימוש במזרן רך ועמוק, דבר שאיפשר את ההתנסות של פוסברי בקפיצה עם הגב לכיוון הרצפה.
כאשר הסביבה מציגה אפשרות לשינוי המצב הקיים בעזרת פעולה, הספורטאי, בעזרת הכישורים הקיימים שלו, מנסה לפעול בה. ככל שהוא נוטה יותר לכיוון שימוש בכאוס וחוויה שלו, הוא עשוי להיות יותר יצירתי משום שהמציאות אותה הוא תופס תדרוש זאת ממנו.
גם פדגוגיה לא ליניארית עשויה לאפשר הסתגלות ופיתוח יצירתיות.
שימוש בגישת ההגבלות או בלמידה דיפרנציאלית עשוי להוביל לחקר עצמי רחב יותר של הספורטאי בתוך המגבלות הקיימות או כחלק מההכרח למצוא פתרונות שונים ככל שהאימון מתקדם. מניפולציות כאלה השפיעו בצורה חיובית על היצירתיות של שחקני כדורגל. סביבה שמעודדת יצירתיות צריכה לאפשר לספורטאים מגוון רחב של הזדמנויות לפעול, להיכשל, לטעות ולמצוא פתרונות.
ספורטאים יצירתיים יותר מסתגלים יותר טוב בהתמודדות עם הפסד, הם עיקשים יותר והרווחה הנפשית שלהם גדולה יותר.
גם למאמנים, בעצם נוכחותם והאישיות שלהם, יש השפעה על היצירתיות.
המאמנים, גם אם אינם מכוונים לכך, הם קהל. כאשר הם מתלהבים מפעולה יצירתית הם עשויים לעודד אותה, וכאשר היא מעוררת בהם כעס או אכזבה הם עלולים להקטין את הסיכון שהיא (או דומות לה) יבואו לידי ביטוי.
התמקדות ב"איך לאמן" ולאו דווקא ב"מה לאמן" היא קריטית בהבנת ההקשר החברתי-תרבותי אשר נדרש על מנת לעודד את הופעתו של סגנון יצירתי יותר של תנועה ומשחק.
מאמנים ששואפים לפתח יצירתיות צריכים להיות קשובים לסביבה ולספורטאים הפועלים בה, ולעזור לכוון את הפעילות כך שתאתגר ותזמין פתרונות עבור כל אחד מהמשתתפים.
בנוסף, על המאמנים להיות סבלניים ולאפשר לספורטאים לחקור ולגלות, משום שכל חזרה שלהם לנתיב המוכתב מראש תעצור את הופעת היצירתיות.
אימוץ גישה אכפתית, פתוחה וסובלנית יאפשר הופעת ספורטאים יצירתיים. המאמנים אינם הקהל היחיד, וטוב יעשו כל אלה אשר צופים בפעילות אם ינקטו גישה דומה.
לחצו כאן כדי לחזור לפוסט המרכזי עם הקישורים לכל הפוסטים מהספר.
