על חשיבות המגוון התנועתי כאשר מבצעים פעולות דומות.
רוב גריי הוא בין המומחים הגדולים בעולם ללמידה מוטורית. בספר מעולה הוא סוקר את התחום מהמחקרים הגדולים באמצע המאה הקודמת ועד לימינו, ומשלב את הצד התיאורטי עם המעשי בצורה מעוררת השראה.
משתף כמה מחשבות מתוך הספר, בעזרתם של לירן שפירא ותום הררי:
המיתוס של תנועה אחת "נכונה" שניתנת לשכפול:
(התמונה) שמראה שתי מכות שונות בפטיש מציגה לנו נפח מנוסה שמכה בדיוק באותה נקודה על הסדן אבל לא חוזר על אותה התנועה בדיוק בכל פעם.
ניקולאי ברנסטין קרא לתוצאה המפתיעה הזו "חזרות ללא חזרה". אנחנו חוזרים על התוצאה של הפעולה, אבל לא על ידי חזרה מדויקת על התנועה שקדמה לה.
החשיבה המסורתית על תנועה מהירה ומדויקת כמו הנפת פטיש היא שאנחנו מתכננים את הפעולה, יוזמים אותה, ונותנים לה להתרחש בעצמה עד לסיומה, ללא שינויים.
שגר ושכח.
אבל ברנסטין גילה משהו שונה.
התנועות שביצע הנפח המומחה בכתף ובמרפק היו יותר שונות מאשר התנועה של הפטיש עצמו.
כלומר, ישנן דרכים שונות להשיג תוצאה דומה. הגוף מבצע התאמות ושינויים בזמן התנועה.
השונות הגדולה בתנועה מביצוע לביצוע שאנחנו רואים אצל אנשים חדשים בתחום כלשהו היא רעש - תנודות שמסתירות את האות המרכזי שהוא הטכניקה המתאימה.
התנודות האלה מייצגות טעות במערכת שמייצרת את התנועה. חזרה על אותה תנועה שוב ושוב חושפת את האות המרכזי ומפחיתה את הרעש.
עם זאת, בעזרת הגיוון בתנועה מגיעה גם היכולת להסתגל.
להיות מסוגלים להפיק דפוסים מגוונים, מעט שונים זה מזה בכל פעם, מאפשר לנו להגיב לשינויים בסביבה שלנו - פנימיים וחיצוניים.
אם הבעיות שלנו בזמן תנועה תמיד משתנות (מרחק, עייפות, זווית ועוד), אנחנו צריכים שיהיה לנו מגוון פתרונות.