כל טכניקה קשורה למקור מידע סביבתי. כיוון שסביבת ספורט תחרותי היא דינמית ומשתנה, כך גם הטכניקה משתנה בהתאם לסיטואציה. לכן, השיפור בטכניקה על ידי אימון חזרות המנותקות מסביבת המשחק ככל הנראה לא יישמר כאשר הספורטאי יחזור למצב משחק.
בפוסט הקודם דיברנו על הקשר בין תפיסה ופעולה ועל כך שאין הפרדה ברורה ביניהן. היכולות האישיות של הספורטאי משפיעות על איך הוא מפרש את המידע מהסביבה, והמידע שהוא קולט מהסביבה משפיע על הפעולות שלו.
איך אנחנו יכולים להשתמש בהבנה הזאת כדי לשפר את הביצועים של הספורטאים שאנחנו מאמנים? אחת הדרכים הנפוצות ביותר לשיפור ביצועים היא שיפור של "טכניקה".
אפשר להסתכל על טכניקה בתור הקינמטיקה הנדרשת לביצוע תנועה מסוימת. אבל, ראייה זו מתעלמת מהפן התפיסתי של התנועה ומאין הצורך בתנועה הגיע. ניתן לחשוב על טכניקה בתור ביצוע של החלטה, כזאת שהתקבלה כתוצאה מדרישות הסיטואציה בה נמצא הספורטאי. אם כן, טכניקה היא תוצאה של תפיסת המידע מהסביבה ומטרות הספורטאי (לצבור נקודות, להגן, לחטוף כדור, למסור וכו').
אשאל מעולם הכדורגל ציטוט של יוהאן קרויף: "טכניקה זו לא היכולת להקפיץ כדור 1000 פעמים. כל אחד יכול לעשות זאת על ידי אימון. אז אתה יכול לעבוד בקרקס. טכניקה זה למסור את הכדור בנגיעה אחת, במהירות הנכונה, אל הרגל הנכונה של חברך לקבוצה". במילים אחרות, לטכניקה יש משמעות רק כשיש מטרה טקטית מסוימת במרחב ובזמן.
ישנה אמונה רווחת בקרב מאמנים שאנו משפרים מיומנות על ידי ביצוע חזרות על גבי חזרות של אותה תנועה. אולם, ראיות במחקר שליטה מוטורית מראות שחזרה מדויקת על אותה תנועה שוב ושוב היא למעשה בלתי אפשרית. הביטוי שמתאר את התופעה, "חזרות ללא חזרה" (REPETITION WITHOUT REPETITION), הוטבע על ידי חוקר רוסי בשם ניקולאי ברנשטיין (Bernstein) בשנת 1967.
ברנשטיין הציע שחזרות ביצוע הן בעצם חזרה על החיפוש אחר פתרון פונקציונלי (functional solution) למטלה מסוימת. לפיכך, חשוב לתת למתאמנים הזדמנויות רבות לחפש ולבחון פתרונות מוטוריים יעילים לפתרון בעיה.
הביטוי "חזרות ללא חזרה" מתייחס גם להשגת מטרה מסוימת בדרכים רבות, ולכן יש צורך להכניס חזרות יחד עם גיוון כשמתכננים אימון. ברנשטיין הגדיר "מיומנות" (DEXTERITY) כך: "היכולת למצוא פיתרון מוטורי לכל מצב חיצוני, זאת אומרת לפתור כל בעיה מוטורית בצורה ראויה, עם דיוק, מהירות מתאימה, בדרך הגיונית ובעזרת תושייה".
בשונה מהגדרות מוקדמות יותר של "ספציפיות אימון" (specificity of practice), התובנות של ברנשטיין הבהירו שמיומנות אינה התנועה עצמה, אלא היכולת של הספורטאי להסתגל לדרישות סביבתו (התחרות). לפי ברנשטיין, תהליך האימון צריך להיות מורכב מחיפוש מתמשך אחר פתרונות מוטוריים יעילים לבעיות המוצגות לספורטאי. לפי גישה זו, אימון אפקטיבי אינו צריך להיות חזרה שוב ושוב על אותו פתרון, אלא הוא תהליך של חזרות על הניסיון לפתור בעיה מסוימת במגוון טכני שמשתפר מחזרה לחזרה.
חשוב להדגיש שכל טכניקה קשורה למקור מידע סביבתי. כיוון שסביבת ספורט תחרותי היא דינמית ומשתנה, כך גם הטכניקה משתנה בהתאם לסיטואציה. לכן, השיפור בטכניקה על ידי אימון חזרות המנותקות מהסביבה ככל הנראה לא יישמר כאשר הספורטאי יחזור למצב משחק. כדי לשנות טכניקה של ספורטאי אנחנו צריכים קודם להבין את הבעיה שניצבת בפניו. כדברי ברנשטיין "אף תופעה טבעית אינה יכולה להיות מובנת מבלי שנשקול כיצד היא הופיעה".
ההמלצה שלי למאמנים - בואו נחשוב פחות על הפתרונות שאנחנו מציעים לספורטאים שלנו, ויותר על הבעיות שאנחנו מציבים בפניהם.
לחצו כאן כדי לצפות בסרטון קצר באנגלית שמסביר את הרעיון.
לפוסט על המקור של הביטוי והמחקר שגרם לו - לחצו כאן.
מקורות:
Bernstein, N. (1967). Co-ordination and Regulation of Movements.
Renshaw, I., & Chow, J. Y. (2019). Aconstraint-led approach to sport and physical education pedagogy. Physical Education and Sport Pedagogy, 24(2), 103–116. https://doi.org/10.1080/17408989.2018.1552676
Woods, C. T., McKeown, I., O’Sullivan,M., Robertson, S., & Davids, K. (2020). Theory to Practice: PerformancePreparation Models in Contemporary High-Level Sport Guided by an EcologicalDynamics Framework. In Sports Medicine -Open (Vol. 6, Issue 1). https://doi.org/10.1186/s40798-020-00268-5
https://www.just-fly-sports.com/the-movement-terminology-cheat-sheet/
