באיזו מידה מאמנים וספורטאים מודעים לאיזה סוגי פעילות תורמים ללמידה לטווח ארוך? מה צריכים לדעת ספורטאים על מנת לנצל את תהליך הלמידה שלו באופן אופטימלי? סקירת המחקר על למידה לעומת ביצועים מציעה תשובות ברורות.
נצא מנקודת הנחה שהמטרה העיקרית של המאמנים היא לסייע למתאמנים בלמידה לטווח ארוך (LEARNING) זאת אומרת, ליצור שיפור בתפיסה, בהבנה ובמיומנויות אשר יתורגמו לביצועים בתחרות ויחזיקו לאורך זמן.
אולם הדבר שאנו יכולים לראות ולמדוד תוך כדי אימון הינו ביצוע (PERFORMANCE) אשר אינו בהכרח מדד אמין לתהליך למידה לטווח ארוך.
ישנה היסטוריה ארוכה של מחקר המבדיל בין למידה לבין ביצועים, המראה כי למידה יכולה לקרות גם כאשר אין שיפור נראה לעין ברמת ביצוע. לאחרונה, ההפך התגלה, ששיפור בביצוע אינו בהכרח מעיד על למידה. למעשה, שינויים מסוימים בפעילות יכולים להשפיע באופן הפוך על למידה לעומת ביצוע. כלומר יש פעילות שתשפר למידה ותגרע מביצוע בזמן האימון, ולהפך.
נסקור יחד את המחקר הנרחב המבדיל בין ביצועים ללמידה. בנוסף, נבדוק את המחקר במטא-קוגניציה המעיד שלעתים קרובות אנשים טועים ומפרשים את הביצוע שלהם בתהליך הרכישה כמדד אמין ללמידה לטווח ארוך. סיבות אלו רומזות לכך שהבדלה בין למידה לביצוע הינה קריטית לתהליך האימון ויש לה השלכות רבות.
בתהליך האימון אנחנו רוצים לצייד את המתאמנים במיומנויות שיהיו גם עמידות וגם גמישות.
עמידות תתבטא בנגישות למיומנות גם לאחר זמן רב ללא שימוש.
גמישות תבוא לידי ביטוי כהתאמה לסיטואציות רבות, כולל כאלה שלא נתקלו בהן באימון.
למידה במובן הזה נבדלת מביצועים שנמדדים בזמן הרכישה או מיד אחריה. ההבחנה בין למידה לביצוע היא קריטית כיוון שקיים גוף מחקר נרחב המראה כי למידה יכולה להתרחש גם כאשר לא נראה שיפור מיידי בביצועים. גם ההפך הוא נכון, ששיפור מיידי בביצוע לעתים קרובות אינו מתורגם ללמידה לטווח ארוך.
ישנה תופעה הנוגדת את האינטואיציה בה תנאי אימון היוצרים הרבה טעויות (כלומר ירידה בביצוע), הם דווקא היעילים ביותר ללמידה.
בנוסף, מחקר מטא-קוגניציה הראה שרוב האנשים מעדיפים דווקא את המצבים בהם הלמידה לטווח ארוך פחות טובה והביצועים לטווח קצר משתפרים.
כעת נבחן את המצבים בהם יש שוני מובהק בהשפעה על למידה מול ביצועים, ונסיק מסקנות לגבי שיטות האימון העדיפות אם מטרתנו היא למידה.
Distribution of Practice חלוקה של האימון
הנתק בין למידה לביצועים הוכח פעמים רבות במחקר על ידי תמרון רצף התרגול של המיומנות הנלמדת. פיזור התרגול של מיומנות מסוימת על ידי הפרדה של החזרות, ושילוב מיומנות אחרת בין לבין, בדרך כלל תומך בלמידה לטווח ארוך. לעומת זאת, ריכוז התרגול, כלומר חזרה שוב ושוב ברצף על אותה תנועה בדרך כלל משפרת ביצועים בטווח הקצר.
אם כך, למרות שריכוז התרגול נותן שיפור מיידי בביצועים בזמן האימון, פיזור התרגול תומך בשיפור ושימור לטווח ארוך של המיומנות הנרכשת.
תופעה נוספת שנמצאה במחקר על פיזור התרגול, היא תופעה של הפרעה-הקשרית (CONTEXTUAL INTERFERENCE). חוקרים גילו שכאשר מתרגלים מיומנויות שונות בשילוב ביניהן, זה מעודד למידה לטווח ארוך של המיומנויות השונות, למרות שבזמן התרגול יהיה יותר קשה למתרגלים לבצע ברמה גבוהה. למרות שהביצוע הנראה לעין יורד בזמן התרגול, הלמידה וההעברה למצבי אמת משתפרת לנוכח ההפרעה בביצועים שיוצר השילוב בין המיומנויות.
היתרון של התרגול המפוזר והמשולב מתבטא גם בשמירה על יכולת לטווח ארוך וגם ביכולת לבצע את המיומנות בתנאים חדשים ובלתי צפויים.
Variability of Practice שונות באימון
בדומה לפיזור התרגול, שינויים בתנאי האימון יכולים גם כן לפגוע בביצועים המיידיים, אך גם יכולים לקדם למידה לטווח רחוק והעברה לתנאי תחרות. מחקרים בתחום הלמידה המוטורית מצביעים על כך שהגדלת השונות באימון יכולה להגדיל את הלמידה לטווח רחוק, למרות שתגרום לעליה בטעויות בזמן האימון עצמו.
שמירה לטווח רחוק והעברה לתנאי מבחן של מיומנויות מוטוריות פשוטות ומורכבות, לעתים מחוזקת על ידי סוג אימון שדורש מספר גרסאות של המיומנות, לעומת חזרה רק על גרסה אחת, למרות שסוג אימון כזה יכול לפגוע ברמת הביצועים בזמן האימון. נראה שאימון עם דרישות משתנות מרחיב את ההיכרות עם המיומנות הכללית הנדרשת לביצוע המשימה.
Retrieval Practice אימון שליפה
עשרות שנים של מחקרים מצביעים על כך שתהליך השליפה מהזיכרון המופעל על ידי מבחן משפיע על המידע הנשלף בדרכים משמעותיות.
המבחן אינו מתפקד רק כבדיקה פאסיבית של המידע השמור בזיכרון, אלא גם ככלי לשינוי המידע עצמו. לדוגמה, תנועות הנלמדות מתוך התנסות עצמית בדרך כלל נלמדות יותר טוב מתנועות שנלמדות על ידי הדרכה או צפייה.
כאשר מלמדים תנועה מסוימת, נהוג להדריך פיזית או מילולית את המתאמן להגיע לתנועה הרצויה. האינטואיציה אומרת שסוג הדרכה זה מועיל למתאמן אך עם זאת, כשבודקים את הלמידה במצב בו אין אפשרות לקבל הדרכה מוצאים שההפך הוא הנכון - אימון תנועה ללא הדרכה גורם ללמידה יותר טובה לעומת אימון עם הדרכה.
לסיכום, אימון ללא הדרכה שמעודד מעורבות פעילה של המתאמן מחזק שמירה ולמידה לטווח ארוך של מיומנויות. לפיכך, מומלץ למאמנים לשלב אימונים בהם אין הדרכה והמתאמנים נאלצים לבחון את עצמם.
לסיכום
בהתחשב בכך שמטרת אימון אמורה להיות פיתוח מיומנויות עמידות וגמישות לטווח ארוך, זה חשוב שמאמנים ומתאמנים ידעו ששיפור ברמת הביצוע היום לא בהכרח מעיד על סוג הלמידה שתתגלה ביום התחרות. ההפך הוא הנכון, תנאים אשר מגבילים את רמת הביצוע ומגבירים טעויות באימון לעיתים מובילים ללמידה יותר טובה.
מומלץ לספורטאים ולמאמנים לשקול אימוץ של תבנית "הקשיים הרצויים" למרות התחושות הפנימיות שמתנגדות לכך.
אחרי הכל, רצוי ששיטות אימון יהיו מבוססות על ראיות, לא על מסורת ואינטואיציה.
הגירסה המלאה של הפוסט נשלחה לכל הרשומים באתר לרשימת התפוצה.
כדי להירשם (בחינם, תמיד יהיה) אפשר ללחוץ כאן או ללחוץ על הלשונית 'מידע מקצועי' שם למעלה.
לסקירה המלאה באנגלית: Learning Versus Performance: An Integrative Review
