עד סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת קראה הספרות המדעית בספורט ובלמידה מוטורית לתרגל מיומנויות באופן לינארי. כלומר, טענו המדענים, אם נאמן את אותה טכניקה או אותו הביצוע שוב ושוב באופן חזרתי ועקבי נגיע לרמת ביצועים מיטבית במשחק. ב-1979 חוקרים בשם שיה ומורגן העלו את הרעיון המהפכני שייתכן ולימוד ואימון של כמה מיומנויות במקביל עשוי להביא לשיפור גדול יותר בביצוע גם אם סדר הלימוד מתרחש באופן אקראי ולא לינארי.

במילים אחרות, הם הציעו שאין צורך לחכות עד שמיומנות אחת תשתפר בשביל לתרגל / ללמד מיומנות נוספת ואף ייתכן שיש לדרך הזו יתרון בשיפור ביצועים (1). 40 שנה לאחר מכן, טכניקת לימוד הזו המכונה contextual interference (הפרעת הקשר), נחשבת לאחת מיסודות האימון המבוססים ביותר בספרות המוטורית.

למשל, במחקר על שיפור החבטה בבייסבול חולקו 30 חובטים מיומנים ל-3 קבוצות: קבוצת ביקורת שהמשיכה להתאמן על פי לוז האימונים הרגיל שלה, קבוצת אימון "בלוקים" וקבוצת אימון "אקראי". שתי קבוצות הניסוי, קרי קבוצת ה"בלוקים" וקבוצת ה"אקראי", עברו אימון דומה בכל הקשור לנפח ולתוכן: 45 חבטות נגד סוגים שונים של הגשות (כדור מהיר, כדור מסובב וכדור איטי), אך הן נבדלו זו מזו בשיטת האימון שעברו - בעוד שבקבוצת הבלוקים ביצעו 15 חזרות על כל סוג של הגשה ואז עברו להגשה הבאה, בקבוצה האקראית עשו שימוש בהפרעת הקשר וביצעו 45 חבטות ללא סדר ברור אך באופן כזה שבסיכומו של אימון הם ביצעו 15 חבטות לכל סוג של הגשה, בדיוק כמו קבוצת הבלוקים (2).

‍

מה הם מצאו?

למרות שלפני ביצוע האימון לא היו הבדלים בין הקבוצות, בבדיקה שנעשתה לאחר ההתערבות נמצא ששיעור ההשתפרות של הקבוצה האקראית היה גדול פי 2 משיעור ההשתפרות של קבוצת הבלוקים. גם מחקרים על רכישת ביצוע חדש ולא רק שיפור מיומנות קיימת הראו תוצאות דומות (3).

קיימות כמה תאוריות המנסות להסביר את התופעה הרחבה הזו וביניהן שיפור תהליך הקידוד של המיומנויות השונות במוח, שיפור יכולת השליפה של התוכניות המוטוריות או שיפור כושר ההסתגלות של הספורטאי (3). כל אחד מההסברים הללו מנתח את השימוש בהפרעת הקשר ברוח מודלים שונים בלמידה מוטורית, אך השורה התחתונה זהה לכולם: בזמן תחרות מול סביבה דינאמית נדיר שיתרחש מצב של ביצוע חוזר של אותה מיומנות בדיוק, כך שאימון הפרעת הקשר מעלה את רמת הדימיון של האימון לתחרות.

‍

נקודה מעניינת שחשוב לזכור בנושא הזה היא אפקט השיפור המאוחר המגיע בעקבות השימוש בהפרעת הקשר. אחת הסיבות שלמאמנים בשטח יש לעיתים נטייה להעדיף אימון לינארי היא השיפור בביצוע אשר מתרחש לנגד ענינו ממש, מחזרה לחזרה. תופעה זו שאנחנו רואים מעט ממנה (אם בכלל) באימון אקראי, עשויה לגרום לנו להעדיף אימון חזרות פשוט על פניה. אך מסתבר שזה פשוט עניין של זמן. במחקר שבדק את השינוי בלמידה בעקבות גירוי חשמלי לחלק מסוים במוח שקשור בהפרעת הקשר, נמצא המשך שיפור בביצוע לאורך 24 ו-72 שעות לאחר שהאימון הסתיים(!) לעומת ביצוע חזרתי קלאסי והחוקרים סיכמו שלהפרעת הקשר השפעה על תהליכים שמתרחשים בשינה ולאחר מנוחה וכך גם פוטנציאל לשפר ולשמר את השיפור בביצועים לאורך זמן.

‍

אז מה היה לנו ומה אפשר לקחת מזה?

1. הפרעת הקשר היא מניפולציה על אימון שנותנת דגש על תרגול של מיומנויות שונות בסדר אקראי ולאו דווקא מעבר ביניהם על סמך שיפור בביצועים.

2. השיפור בעקבות הפרעת הקשר מבוסס היטב בספרות והשורה התחתונה המשותפת להסברים השונים היא הדימיון של אימון כזה לביצועים בתחרות.

3. שימוש בהתערבות זו עשוי לבלבל משום שאימון חזרות או בלוקים כנראה ישפר את המיומנויות בזמן האימון בצורה משמעותית יותר מאימון אקראי. אבל, ואת זה חשוב לזכור - האפקט של הפרעת הקשר נשמר לאורך זמן רב יותר ולכן הוא בעל סיכוי טוב יותר לעבור לתחרות ולהיות אפקטיבי.

‍

מקורות:

1. Henz, D., John, A., Merz, C., & Schöllhorn, W. I. (2018). Post-task effects on EEG brain activity differ for various differential learning and contextual interference protocols. Frontiers in human neuroscience, 12, 19.‏

2. Hall, K. G., Domingues, D. A., & Cavazos, R. (1994). Contextual interference effects with skilled baseball players. Perceptual and motor skills, 78(3), 835-841.‏

3. Sharp, M. H., Gheith, R. H., Reber, D. A., Stefan, M. W., LoDuca, S., Lowery, R. P., & Wilson, J. M. (2020). The effect of blocked versus random practice on dominant and non-dominant baseball swing. Journal of Sport Human Performance, 8(1), 1-9.‏

4. Schorn, J. M., Lu, H., & Knowlton, B. J. Contextual Interference Effect in Motor Skill Learning: An Empirical and Computational Investigation.

‍